פורום נסיונות פעילים (עמוד 297)

חחחחח אני גם מזדהה אגב

ואז אין טעות שנייה כי יש שתי טעויות ואז יש רק טעות אחת 

את החסימה האמיתית צריך לעשות בעיקר בפנים

וכמובן עם עזרה חיצונית(סינון)

אבל עיקר העבודה זה הבפנים

@נקומה נא

@תות"ח!

ללא ספק.

והנה עוד אחת-

"מיעוט מתיקות נעימת התורה בא מחסרון הטבע הישאלי של הנשמה שצריכין לתקנה על ידי תשובה מכוונת לחסרון זה,

וכוין שנותנים את הדעת לתקן את החסרון, מיד חוזר האור העליון של הטבע הקדוש של הנשמה לזרוח, וחוזרת מתיקות התורה להיגלות."

אורות התשובה, פרק י"ד, פסקה כו.

וואו, גם זו מופלאה ביותר...!!
תודה רבה...!!
נפלא ביותר, הוא אומר שכאשר אנחנו רק מבינים שאנחנו חסרים את האור הא-לוקי ויודעים שהתורה כוללת כל הטובות שבעולם ורוצים את אותן הטובות וגם מגלים נכונוּת לתקן את אותו חיסרון ולעשות שינוי אמיתי שדורש מאמצים בשביל זה, כבר אז חוזר האור העליון של קודשא בריך הוא לזרוח ומתיקות התורה חוזרת להתגלות.
(כמובן, את כל זה אני אומר לעצמי, סליחה על זה שאני סתם מסביר דברים שמובנים לכם כבר...)

וואו, דברים מופלאים...!!
וזה מזכיר גם את מחלוקת רבי שמעון בר יוחאי ורבי ישמעאל, שהגמרא אמרה על דעת רשב"י ש"הרבה "אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה כידם, כרשב"י ולא עלתה בידם".
והרב זצ"ל אומר על הקטע הזה בגמרא שהבאתי:
"מפני שהמחלוקת היא בעצם טבע האדם, אם הוא עלול להיות בלתי עסוק בשום דבר מעשי כ"א בהשכל ודעת או שהוא דבר שלמעלה מטבעו. ואם ימצאו אנשים נעלים שהם ירגישו בעצמם כי לגדולות נוצרו והעסק בחכמה ושכל היא להם לעונג טבעי באין הפסק וחילוף כלל, הם למעלה מן הטבע האנושי. אבל משפט התורה צריך שיהיה רק לפי טבע האנושי הנוהג ברוב ולא נתנה למלאכי השרת. ע"כ אמר שמהעיון יקשה להבחין דבר זה, כ"א מהניסיון נדע שהדבר הנוהג ברוב הוא מורה על היסוד הטבעי. ע"כ באשר אנו רואים שהרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה כידם, ומצאו קורת רוח בין בתורתם וחכמתם, בין בעמלם בחיי החברה וכשרון המעשה. כר"ש ולא עלתה כידם, כי ירדו כשרונותיהם מסבת ההתנגדות הפנימית שמצאו בנפשם מעסק העיון ועבודת השכל הבלתי מתחלף בעסק גופני, מזה אנו רואים שלפי טבע האדם הוא ראוי להתנהג במדת ד"א עם התורה כמדת רבי ישמעאל, ומדתו של רבי שמעון היא לפי מעלת המעולים שבאנשים שהם למעלה מטבע האנושי, שלהם יאתה להתנהג לפי מעלת טבע רוממות נפשם ולא לרדת ממעלתם בודאי." (עין אי"ה על ברכות ו' ט')
 

זאת אומרת, לכל אחד יש נקודת בחירה משלו.
אך יש שני סוגים שהרב זצ"ל מאפיין אותם, סוג אחד של אנשים שנקודת בחירתם היא גבוהה מאוד כך שהם אינם צריכים להתעורר ולשוב בתשובה כל הזמן, שהם בדרכם באופן טבעי מחוברים לקב"ה ועושים רצונו, וכאשר הם נופלים, אזי עושים תשובה וקמים, אך הנושא בוער בהם שיצטרכו לשוב בתשובה כל יום, ועל זה נאמר: "תנא דבי ר' ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה" (ברכות דף י"ט עמוד א').
ואילו יש אנשים, כמוני למשל, שצריכים להתעורר ולשוב בתשובה כל הזמן, כי זו עדיין נקודת בחירתם, בזה, ולא התעלו עדיין מעל זה.
כמובן, גם הסוג הראשון, אינם התעלו לגמרי מזה, שהרי הם עדיין יכולים לחטוא, אך נקודת הבחירה שלהם לא עסוקה בזה האם לעשות רצונו או לעשות רצונו, רק שלפעמים נסוגים אחור מכל מיני סיבות, אך את היעד הזה הם כבשו.
ובעצם, כשאני חושב על כך, אפשר להגיד כך:
כתוב: "וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר (ישעיהו נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב" (ברכות ל"ד עמוד ב')
והרב זצ"ל אומר על זה בעין אי"ה:
"הנבואה באה מהתעלות נפש הנביא אל רוממות מעלת החכמה האלהית, עד שהסיבות הרחוקות יושקפו לו ע"י מסיביהם כפי כח נבואתו מיד ד' שעליו ישכיל. א"כ אין יד הנבואה משגת כ"א עד אותו המקום שסדרי הסיבות הולכים בסידור של הדרגה, שסבה מולדת סבה הקרובה לה והיא אחרת עד שהדברים יתרבו ויתרחקו. וע"פ הנבואה האמתית יושקפו בדיוק כל הפרטים הרחוקים ואל יפול מדבר ד' ארצה דבר קטן. אמנם באשר ליכולת אדון כל אין קץ וערך, וישנם דברים שהם מתנהגים למעלה מכל הדרגה כפי חק החכמה העליונה, א"כ שם לא תגיע יד הנבואה, ע"כ יאמר ע"ז "עין לא ראתה אלהים זולתיך". והנה דבר זה יש להסתפק, אם כפי תכונת האדם הוא ראוי שיחטא, א"כ חק התשובה הוא כפי הסידור של ההדרגה, ומעלת הצדיקים הגמורים היא שהתנשאו מעל להסידור הנהוג בכלל המציאות ע"פ הכח הניתן להם, שבזה הם מתדמים לקונם, היא החופש הגמור, שעל ידו עלו מעל כל הדרגה וסידור, ע"כ אין כח הנבואה מגעת להשכיל את האשר הגדול הזה. וזהו דעת ריו"ח שאמר דלא נתנבאו הנביאים כ"א לבע"ת, אבל צדיקים עצמם, המתנשאים מעל כל סדר כ"א לפי היכולת הגמור של שלימות חופש הבחירה, מדתם היא כעין פעולתם, דבר שהוא נעלה מכל סידור והדרגה, "אלהים זולתיך". ור"א סבר שמעלת כל אדם ישר לפי הסידור של ההדרגה הוא להיות צדיק מעיקרו. וממילא מובן שהמקלקל דרכו, ששיחת סדר ההדרגה, אין בסידור ההדרגה הכנה לו שישוב ויתקן עותתו, כ"א בהתנשאו בבחירתו בכח החופש שבו למעלה מכל הדרגה, ע"כ רק שכר בע"ת ראוי שיהי' "עין לא ראתה אלהים זולתיך". וצדיקים גמורים המה מטבע ההנהגה של ההדרכה השלמה המוטבעת מראש ע"פ מדתו של יוצר בראשית יתברך בסדרי הסבות."
זאת אומרת, כמו שאמרתי, אך יוצא מהרב זצ"ל שזה לא אומר חלילה שכאילו יש שתי רמות, ויש כאלו שנמצאים ברמה היותר קטנה ויש כאלו שהתעלו לרמה יותר גבוהה, אלא זה שני סוגי אנשים, שני אפיונים של בני אדם, והסוג הראשון הוא אכן בדרגה יותר גבוהה מבחינה מסויימת, אך יש גם מעלות לסוג השני, כמו שנאמר בגמרא, ואין הסוג הראשון צריך להיות כמו השני ואין הסוג השני צריך להיות כראשון....
נראה לענ"ד להגיד כך...
מה אתה אומר...?
@נשמה כללית

אין לי כח לעיין כל כך, אבל על פניו נראים הדברים נאים.

(לא בהכרח שאלו ההגדרות המדוייקות, אבל משמעות הדברים)

ואם יהיה לך כוח, אשמח לדעת אם אלו ההגדרות המדוייקות ואם לא מה כן ההגדרות המדוייקות...
תודה רבה...!!