פורום נסיונות פעילים (עמוד 3094)

מוזמנת להכיר

בערך.

אין על סוכות - נוער וגיל ההתבגרות

כל עוד אדם מרגיש כאב-זה סימן שהוא חי,
כל עוד אדם מרגיש את כאבן של האחרים-זה סימן שהוא בן אדם.

הבעיה הגדולה ביותר בתקשורת בין אישית היא,שאנחנו לא מקשיבים כדי להבין, אלא אנחנו מקשיבים כדי לענות.ולפעמיים עונים בלי להקשיב.

לאהוב בן אדם זה לראות את כל הקסם שבו,
ותמיד להזכיר לו אתזה שהוא שוכח.

הפחד של הנוער להיעלם,הוא המניע לצעוק.
כמו מכונות הריסה המתחננות להותיר סימנים בשטח.כמו זעקות לעזרה.התחננוים שמישהו אי-פעם ידע שהיית קיים.
הרצון הזה דועך עם השנים,הצעקות הופכות לשיחות בו אתה מתבגר ומבין שאולי אין לך בדיוק מה לומר.ואז גם צצים המון מניעים לשקט,אתה מבין שעדיף לשתוק ולהרוויח מכך, מאשר לצעוק ולהפסיד.

אם תפגוש אדם שבור,
שב איתו.
על סף השבר הארור
אל תנסה לתקן.
אל תרצה שום דבר ביראה ואהבת הזולת.
שב איתו,
שלא יהיה שם לבד.

אל תתנו לפחד לשחק אתכם.
שאתם שותקים,אנשים לא מבינים.
כשאתם לא אומרים מה אתם מרגישים,
ממה אתם מפחדים,
אף אחד לא יחסר אותכם ולחש לכם מילים יפות.
אז תדברו.
תדברו על הדברים שכותבים לכם.
ותקבלו את המילים והניחו מים של האדם שיחק אתכם.

אני רוצה שקט.אני צריכה את השקט הזה.אני רוצה הכל יחזור להיות כמו פעם,לחזור להיות מי שהייתי פעם.אני מתגעגע לשמחת החיים שהייתה לי,לצחוק המתפרץ בלי סיבה.לעיניים הצלקות והזורחות.אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, אני נעלמת בין כל הרעשים שמסביבי.אני מתפרקת לחתיכות קטנות מידי.אני פוחדת מהרגע בו לא אצליח להרים את עצמי מהתחתית,מהיום בו לא יצליח לעמוד עוד על הרגליים ולצחוק כי טוב.אני חלשה.אני מתגעגעת.

שאני חושבת עלזה במבט לאחור,אני זאת שוויתרתי על עצמי הכי הרבה.איכשהו תמיד היה שם מישהו שילחם עלי.אבל אני פשוט הרמתי ידיים והתיאשתי.וגם היום,אני מסוגלת להילחם על כל אחד ואחת בחיי חוץ מעל עצמי.אני אמצא את הכוחות להרים ולעודד ולהאמין בכל אחד.לומשנה עד כמה עמוק הוא קבור בזבל שלו, הוא עד כמה הצרות שלו קשות.
ושזה מגיע אלי..אני מרימה את הדגל הלבן שנמצא איתי תמיד,ונכנעת.

הרגעים הקטנים האלה,שנראים לא חשובים,הם המשמעותיים! הם רגעי האושר הקטנים.הם גורמים לנו לזכור שלפעמים הדברים היפים באים מדברים פשוטים וקטנים.

כשאתה רואה אתזה בעיניים שלך,זה כמו סכין בגב וסכין אחת בלב.למות מבפנים ומבחוץ.
אבל צריך לשמור על ניחוחות מבחוץ, שלא יחשבו אפילו שאתה נשבר.אתה מפסיד במשחק הזה.
ואיך קוראים למשחק הזה?
החיים.
המציאות.שבירה אחת, סדק אחד,ואתה פסול.ככה זה,אנשים שבורים מפסידים במשחק.

הדבר הכי מדהים באנושות,זה למצוא מישהו שלא מוותר עליך, אפילו שאתה כבר ויתרת על עצמך.וזה הדבר הכי אלוהי שבן אדם יכול לעשות.

היא לא שותקת כי אינלה מה להגיד.
היא שותקת כי אין מי שיקשיב לה.

בכל לילה אני לא הולכת לישון.מנסה למתוח את הזמן היפה הזה של השקט שאחרי הרעש של היום.
אני לא רוצה שמחר יגיע,למרות שהוא כבר כאן.אני לא רוצה לקום לעוד בוקר שבו אצטרך לשים מסיכה ולחיים לכולם ולומר שלום בנימוס ולשאול מה שלומם.
אם היה בי אומץ הייתי נעלמת.למרות שזה בריחה שבאה מפחד.פחד שאני לא מתמודדת מול הכאבים שלי.
אבל עיפתי מכל זה.
אבל עייפתי..
אבל..
אב..
א..

לפעמים אתה יודע שהיום שוב יהיה נורא כמו אתמול.ואתה יכול להחליט,אם לחיות את החלום או לחיות את המציאות.

יהיה לך רגעים קשים.כולם עוברים וחיים לעבור את זה.זכור את הרגעים האלה,ולמד מהם,תשאל מהם כוח ותהפוך את רגעי החולשה שלך לרגעי ניצחון והתחזקות.

כתיבה היא אומנות.
היא מראה שמשקפת את המקומות הכי עמוקים אצלך.
כתיבה היא הדרך ולפעמים גם הפתרון.היא אמת.היא טהורה ונהיה משקרים וממסכות.
הכתיבה היא הפסיכולוג הכי טוב שלך,
בכתיבה זה רק אתה מול עצמך.
אתה מול האמת.הכאב,והאושר שלך.
מול המחשבות,הרגשות,והפצעים שלך.
היא הרבה יותר פשוטה ממה שחושבים,זה פשוט לחשוב עם עצמך,רק במילים.

לא חסרים אנשים שיאמרו שאת רעה,חסרת לב,אדם קר וחסר רגשות וערכים.אבל אני מאמינה שאין דבר כזה אדם רע,יש אדם שרע לו.עברת דברים לא קלים ואני חושבת שאת לוחמת.לוחמת שאולי קצת התבלבלה בדרך הנכונה.אני יודעת שעם קצת אהבה מסביבך-הכל היה נראה אחרת.

אני פוחדת להיפגע,אני לא רוצה עוד שיוותר עלי.כבר ויתרו מספיק.
הלוואי שהם היו מבינים גם בלי שאצטרך להסביר.כי אני פשוט לא מצליחה.אני יודעת שהם יפחדו ממני.אני רוצה שיקבלו אותי כמו שאני.עם כל השונות והפגמים, החרדות והפחדים,אני.רוצה.שיאהבו.אותי.

שאדם צועק.זה סימן,זה סימן שפספסתם משהו.שלא באמת שמתם לב אליו.
ואז זה התחיל,הפחד,המחשבות שאולי הוא לא באמת חשוב פה.ושהוא סתם תופס מקום בכדור הארץ.החרדות,הבדידות,הכאב,הכל נופל עליו בבת אחת.
והוא.הוא רק חיפש מישהו לחלוק איתו את העול שנחת עליו.ושהוא גילה שאפחד לא באמת יכול לחלוק איתו ונמצא שם בשביל לעזור לו.רק אז הוא התמוטט.

אנשים חושבים שאני שקטה בגלל הבישנות.אבל הסיבה האמיתית לזה שאני שקטה,זה בגלל שאני שופטת ומאבחנת בשקט שלי אותכם מרחוק.

תנצלי את זה.
תעשי עם זה משהו..
זאת מתנה עצומה

אני מכורה לנואשים.

עשית לי ככ טוב! תודה!




לדעת שאני לא המשוגעת היחידה שככה

לא נכון.

כן נכון.

לא לא לא.


מהטיפה טיפה שאני מכירה אותך לי לפחות זה יהיה חסר,
ואני יודעת על עוד מישהי שאני בטוחה שתהיי חסרה לה.

כן כן כן.

 

 

אפשר לשאול מי זו?

לא


@מתנחלת
ויש עוד כמה.

כן וזהו.

 

 

איזה עוד כמה?

אמרנו שלא מתווכחים.


טליה
@קצת ערפל
והם באמת לא היחידות.

טליה טליוש?

ערפל כבר לא יודעת מי אני.

טליה טליוש.
ותאיר
מזתומרת?

תאיר.. תאיר. אני אסתום.

לא חשוב מה זה אומר.

אוף מה?
טוב.

מצחיק שאפחד לא מכיר אותי בכלל.

למה זה ככ חשוב לעזאזל.

אה, זה לא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאלחשובלאלחשוב.

אלוהים. כואב לי.

יופי מפגרת. יופי. למה את קיימת.

תסתמי וזהו, אוקיי?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני בוכה מדברים טפשיים. בחיי.

הרבה זמן לא עשיתי את זה פה. הכל היה שם. 

פעם הייתי אופטימית. היום אני סתם.

שיואו יואו.

מה קורה לי, לעזאזל.

 

בחייאת. שתענה לי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מזל שלא הוציאו לי את המיטה לסוכה.

אני אשן כמה שרק מתחשק לי ואפילו אפשר בחדר.

אפשר לעשות מה שרק רוצים בחדר. אני גויה, ואף אחד לא יראה.

הו. גאד. זה רעיון. ואפילו לא צריך להסתיר ככה כלום.

אני גם לא אדבר איתה לפני החג,

והכל יהיה מקסים. היא לא תדאג.

אני לא אדבר עם אף אחד. לא שיש לי עם מי לדבר, אבל נניח.

יאוו. היא לא תדע כלום, ומישו כבר יידע אותה מנסתם אחר כך.

למה פה.

בחיי שאת מפגרת עד שאי אפשר להכיל את כמות הפיגור הזו.

 

יש לי כושר שכנוע מעולה.

עושה לי רע לראות אותי פה בין הרבה זיינוקים. 

נסיופ מוזר שכזה.

לאן אני איעלם?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצחיק עד כמה אני לא יעילה ולא רלוונטית.

נמנמ. אני חושבת להתקדם.

מגניב התווים האלה. נפלאות המקלדת.

 

סתומה. די. זה לא יעיל.

לכי לשם, אף אחד לא יקרא, אף אחד לא יקבל התראות וזהו.

רק רוצה להגיד כמה דברים -
א. קראתי, מבינה ממש,
ב. מכירה מאנשים במצב דומה - יש הרבה שתלויים בך ואת אפילו לא יודעת
ג. מישהו הרשה לך לדבר לעצמך ככה???
(ראית איך השקעתי?)

אימאלה זה אחד הדברים!

אני תמיד רואה ב770לייב, הלוואי ואי פעם אראה את זה במציאות.

להקים גן עדן עלי אדמות

"אבא, כבר שבוע אני מסתובבת. הלוך ושוב. האדישות רודפת אותי. הנשמה והלב צועקים "מאין יבוא עזרי?!" "איה מקום כבודך?!?".
מן השופר בוקעים קולות רמים. קולות של אם בוכיה על בניה. קולות של אב רחמן שרוצה שבניו יחזרו אליו ונותן להם עוד הזדמנות. ועוד אחת. ועוד אחת. כ"כ רוצה שנשוב אליו!
הקולות מרעידים את הלב והנפש. אבל הגוף, החומריות, חוסמים.
האדישות, כמו חומה ניצבת. חומה אטומה מכל רעש ורוח. חומה שחוסמת מהרגש להתבטא. מהרצון לעשות. לדבוק. להתחזק. מהרצון לרצות.
חומה שיוצרת הפרדה חומרית וזולה בין הלב והנשמה לבין התקרבות לה' יתברך. לעבודתו.
החומה אמנם כ"כ מוחשית. אך היא שקר וכזב. היא אשליה של ממש. אשליה שנועדה להטעות אותי ולתעתע בי. אשליה שנוצרה במיוחד בשבילי. מילימטר על מילימטר. כדי שהלב והנשמה יצעקו צעקתם וינפצו את החומה לרסיסים. חומת האדישות התנפצה כליל. אך בטוחה אני שהיא עוד תחזור שוב, פעמים רבות. ויהיה עלי לזכור שחומת האדישות היא רק חלום בלהות."

את קדושה! הבנת?

ואני ממש לא.

ממש. ממש.

(תדעי שכמעט חיללתי את החג מרוב מחשבות)

בגלל הצדיקה אבל לא משנה

מדויק לתק' שלי...

אמן שתגיע תקופה יציבה,בטוחה עם אמונה

ויוסרו כל הספקות והחומות.

 

את חזקה.❤

 

ב''הצלחות גם לך.

 

ממש חזקה..

 

אחותי זה כל כך מוכר!

זה קשה ויכול להיות גם מאד מתסכל אבל לא להתייאש!

תצעקי, תבכי וה' יתברך יעזור (אני מאמינה שאת עושה את זה)

 

אנחנו נזכה לדעת את האמת שלנו, את היעוד שלנו, את רצון הנשמה! בעזרתו יתברך!

פפף.. אמן שאני אצליח למצוא את עצמי בתוך כל החושך הזה.

רק צריך שיחרור עצמי וגם מצד ההורים..

 

בא לי פנימיה.

עזבי. אני סתם עצבנית עכשיו.

אוי.

מותר להתעצבן.

 

נשמע עצוב. זה ממש מבאס להיות אבודה.
אם את צריכה משו מוזמנת בכייף..
דרך אגב.. מחילה שלא עניתי לך על ההודעה האחרונה ממוצש פשוט הייתי באמצע משו ונשכח משכלי
איך את?

אני קצת מצוברחת..

יעבור בעז''ה. לא יודעת להגדיר..

מוזמנת בכייף אם את רוצה לדבר על זה.. בעז"ה מקווה שיעבור

כאילו שקורים ממש עכשיו..

זה פשוט היה הספר הכי זמין שהיה לי לקרוא באותו הזמן אז מה שקראתי 

קוראים לו : "עד שנגיע הביתה" של מיכאל שיינפלד אם עת מכירה

ספר מוזר

אני קוראת ספרים חרדיים..

אבל גם שם יש כאלה

פארק אריאל שרון – ויקיפדיה

אלא אם כן הוא הפך למרכז מבקרים

הייתי שם לפני כמה שנים במרכז מבקרים. לא זוכר אם עדיין יש מפעל.

 

@Masterpiece

 

יש שם עדיין מפעל זבל. - נסיונות פעילים

המרכז מבקרים הוא על ההר למעלה והמפעל למטה.