"זאתי אין לה מה להפסיד", היא שמעה אותם מתלחשים על הברזלים.
היא הרימה ראש. באמת אין לה מה להפסיד.
היא יפה וזקופה וגאה, ונערי הרחוב האלו לא ישברו אותה כל כך מהר.
"זאתי אין לה מה להפסיד", הם המשיכו. "לא אכפת לה מכלום."
באמת לא אכפת לי, היא חשבה, ורק צביטה קטנה בלב הוכיחה לה אחרת.
**
נועם תמיר הייתה ילדה טובה ירושלים. היא למדה למבחנים ולא גנבה מהמכולת השכונתית כמו שאר הילדות, באופנה ההיא של שנותיהן הראשונות בבית הספר.
נועם תמיר שנאה את עצמה, כי היו לה תוכניות שלמות בראש על איך לבגוד באמא ואבא הנפלאים האלו, שעושים הכול למענה.
היא נורא רצתה ג'ינס משופשפים, למשל. ואייס קפה בדיוק שעה אחרי ארוחת הצהריים. גוונים ורודים בשיער היו החלום הכי גדול שלה, אחרי בילוי של לילה בפאב בעיר השכנה. ובל נשכח את האוזניים מלאות העגילים שציירה על דפי היומן שלה.
אז נועם שנאה את עצמה, ולא ידעה שתפארת מסיקה, מלכת הכיתה, אוהבת אותה בעוצמה כפולה, כאילו כדי לפצות על השנאה העצמית הזו.
**
לתפארת מסיקה אין מה להפסיד. כולם יודעים את זה. אבא שלה גר בחו"ל ובכלל לא מדבר איתה. אימא שלה עובדת כמו חמור מהבוקר עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, וכשהיא חוזרת הביתה היא משקיעה את עצמה בבישולים.
לתפארת לא אכפת שהיא יפה נורא. היא כאילו מתאפרת וכאילו בוחרת בגדים בקפידה, אבל באמת, עמוק בפנים, היא חושבת שהכול ריק וסתמי.
תפארת מסיקה כבר מזמן התייאשה מהחיים. יש לה ג'ינס משופשפים והכי בעולם היא אוהבת צ'יזבורגר. הגלאח בשיער והבילויים הליליים בעיר השכנה, האוזניים המחוררות והיומנים השרופים העידו, בעיני אמא שלה, שהיא ממצה את גיל ההתבגרות עד הסוף.
אם אמא של תפארת רק הייתה יודעת איפה מסתובבות המחשבות של הבת שלה, היא אולי הייתה שוכחת מגיל ההתבגרות, ושולחת אותה מהר לפסיכולוג. פסיכולוגית, בעצם.
כי אתם מבינים? אמא של תפארת, דפנה, נורא נורא שומרת שבת וכשרות. היא בעצמה עובדת סוציאלית כך שהיא לא מתרגשת כל כך בקלות מצ'יזבורגר ולילות ללא שינה, אבל אם תפארת מתכננת להרוס לעצמה את העתיד, אז הגברת דפנה שלום (מסיקה עד לפני חמש שנים) תתערב ועוד איך.
**
אז נועם תמיר יושבת בכיתה, באולפנא הקטנה שביישוב הגדול, המתפתח. לפניה שני דפים ועט. היא מתכננת להסתער על משימת הכתיבה כמו שהייתה מסתערת על שווארמה לו הייתה בנמצא. כלומר, היא מתכננת לחכות רגע ולחשב.
מסיבת יום ההולדת החלבית של נועה מתקיימת בחמש. ואם עכשיו שתיים וחצי, אז לא ממש כדאי להסתער על שווארמה.
על משימת הכתיבה כדאי ועוד איך. המורה ללשון אומרת שמשימות הכתיבה הן חלק מציון הבגרות. היא מבקשת ש"כתובנה על תחושת אשמה. על רגש שאוכל אתכן מבפנים".
אז נועם תמיר יושבת בכיתה ומתלבטת אם לכתוב על הלילה האחרון ועל החטאים הקטנים שלה- המחשבות.
**
תפארת מסיקה מקשקשת על הדף בביטחון מוחלט. אותה אף אחד לא יכריח לכתוב שטויות. אבל כשהיא מתבוננת סביב ותופסת את נועם המוצלחת כותבת במרץ, היא מחליטה לנסות לכבוש את ליבה.
היא כותבת, בעשר מילים:
"אני אוהבת בנות. אני אוהבת את נועם. הלוואי שנהיה זוג."
היא לא ממשיכה. מבחינתה, היא עשתה מעל ומעבר.
**
כשהמורה מבקשת מתפארת להקריא, תפארת נעמדת, כי לא אכפת לה. היא מקריאה. המורה מחווירה ושולחת אותה בחזרה אל הכיסא. היא רושמת לעצמה בצד לדווח למחנכת, כאילו שתשכח.
**
נועם מרחפת בעולמות עליונים. לרגע אחד נורא היא כמעט נקראה אל קדמת הכיתה, להקריא את תחושות האשמה שלה, אבל בסוף קראה המורה לתפארת מסיקה, מלכת הכיתה הבלתי מעורערת.
היא לא ממש הקשיבה, אולי בכלל לא, רק שמעה לחשושים וקלטה נעיצת מבט אחת או שתיים.
בהפסקה היא קצת התחרטה שלא הקשיבה, כי הרי ברור שמשהו קרה.
**
לתפארת לא אכפת. ולמה שיהיה לה?
היא כתבה על נועם, בלי קשר לתחושות האשמה שלה, כדי לזעזע כיתה שלמה. כדי שיקראו לאמא אל חדר המנהלת, כדי שיסלקו אותה כבר מהמקום המטורף הזה ויזרקו אותה מהבית.
היא הרי ממילא התכוונה לעבור לתל אביב.
**
"אבל אנחנו רק בנות שש עשרה," תגיד נועם לתפארת אחרי שתשמע את מלוא הרכילות. "וגם אני קצת מאוהבת בך, אבל זה לא יקרה בינינו, את יודעת."
תפארת תרים גבות. "קצת תתפרעי, מותק." היא תגיד.
אבל נועם תניד בראשה לשלילה.
**
וכשיסלקו את תפארת מהאולפנא ומהיישוב, לא יהיה לה אכפת.

וואו.חולות

קראתי, זה כתוב יפה ממש.
ובעיקר נוקב ובועט

ריעות.

זה יפה. |סותם ת׳פה|בוז

תודה

ריעות.

וואו וואוכי בא אורך

תשמעי את מוכשרת..את צריכה לעשות עם זה משו את יודעת?

איזה כיף לשמוע

תודהריעות.

זה קדוש נורא נוראות.פעמיים חי

פרוזה מצוינת

תודה

ריעות.

זה סיפור בהמשכים?כי בא אורך

כןריעות.

טוב אז מחכה כבר להמשך

כי בא אורך

וואו.טוב נו..

מצטרפת למה שאגל טל כתב.
יפה, נוקב ובועט.
וואו.

תודהריעות.

חלק בריעות.

דניאל אספה את השיער לקוקו גבוה ומתוח. היא הביטה במראה, מסדרת את החצאית, מושכת אותה למעלה, שיראו את הברכיים הלא יפות שלה.
"את באה?" היא שאלה את תפארת.
"בטח." ענתה תפארת מסיקה, ויצאה מהחדר.
**
נועם תמיר הילכה במסדרונות האולפנא עצבנית ומבוהלת. הבגרות בתנ"ך בדיוק הסתיימה, ובזאת נגמרה רשמית כיתה י"א. היא כססה ציפורניה במתח, מחכה שהמורה הילה תצא מחדר המורים.
כשזה קרה, נועם התנפלה עליה בכאב.
"אבל המורה," היא התלוננה. "לא לימדת אותנו לפחות רבע מהחומר!"
היא ידעה כמה חשובה לאבא הבגרות בתנ"ך. נו באמת, מי לא יכולה לענות על שאלות ביהושע שופטים?
אז נועם הטיחה במורה כמה מילות התנצלות זעומות, ויצאה משער בית הספר.
**
תפארת ודניאל ישבו בבית קפה קטן. דניאל הזמינה הפוך קטן וסלט יווני. תפארת הזמינה אייס קפה ובורקס גבינה.
נגן רחוב צעיר עבר לידן מחייך, פורט על מיתרי הגיטרה, ותוך כדי כך מרעיד את לבבה של תפארת.
שרק לא יתקרב אלינו, היא חשבה. שרק לא יתקרב.
דניאל פטפטה על תוצאות המבחן הפסיכומטרי, וכמה שהיא מצטערת לעזוב את תפארת ולנסוע לצבא.
תפארת חשבה שאולי כדאי לשנות את השם שלה.
**
נועם ישבה באוטובוס והרגישה נטיפי זעם מקפיאים לה את הלב. היא החליטה להמשיך לתל אביב. מה שיקרה יקרה. אבל הביתה היא לא חוזרת.
היא כבר מזמן ויתרה על חלום השיער הורוד, אבל מדי פעם עוד עלתה בה תקווה קטנה לגבי בחורה גדולה קצת יותר.
והיא ידעה שתמצא אותה בתל אביב.
**
תפארת חזרה לדירה לבדה. היא התקלחה ולבשה את מדי המלצרית שלה. היה לה קר, אז היא הוסיפה צעיף. היא הביטה במראה, ונאנחה. דניאל נפרדה ממנה אתמול בידיעה שלא יוכלו לשמור על קשר כשהיא משרתת בצפון, ותפארת כל כך עסוקה בלהרוויח כסף ולפרסם את עצמה בפייסבוק.
היא הייתה בת הזוג הראשונה שלה. היא לא הייתה האהבה הראשונה (נועם תמיר עוד משוטטת לה במחשבות), אבל היא הייתה האהבה הגדולה יותר. הנשיקה הראשונה. יום ההולדת הכי מושקע. ימים שלמים של אושר.
**
נועם ירדה בתחנה המרכזית ולקחה אוטובוס לעזריאלי. השמועות בפייסבוק (הכיתתי, לה אין, חלילה, מפלצת כזו) אמרו שתפארת מסיקה עובדת באיזו מסעדה לא כשרה.
היא שוטטה קצת בקניון, מבוהלת, מחפשת יד מנחמת, כשלפתע ראתה אותה. שונה, מיוחדת, עם גוונים ורודים וכחולים בשיער.
**
תפארת לא שמרה על קשר עם הבית. היא גרה בדירה קטנטנה בדרום תל אביב עם דניאל ופפסי, הכלבה המתולתלת שלה. היא לא שמרה שבת, ולא שמרה כשרות, ומדי פעם הייתה מחפשת את אבא שלה בפייסבוק. הרי ברור שאם הוא בגד באמא, הוא מתאים לאורח החיים שלה בדיוק.
היא עבדה באיזו מסעדת בורגרים בעזריאלי, מרוויחה מספיק כסף כדי להרגיש שהיא נחנקת. כדי לדעת שאפשר לשרוד את החודש, אבל לא לגדול. היא המשיכה לחפש את האדם שימצא אותה ויהפוך אותה לזמרת מצליחה.
היא זמזמה לעצמה שיר של קייטי פרי כשפתאום, מולה, היא ראתה את נועם תמיר.
**
נועם תמיר נראתה אותו דבר, אבל עם גשר בשיניים. היא לא הייתה יפה, אבל היא הייתה מוצלחת.
תפארת נשמה עמוק. היא חיבקה את נועם בקלילות, זרקה כמה מילים על "יואו שנים! מה איתך? מה עם הכיתה?" וחזרה לעבוד.
נועם עמדה אבודה באמצע עזריאלי, מבינה שטעתה כשהגיעה לכאן.
היא כשלה החוצה ברגליים רועדות, והתיישבה על ספסל ליד תחנת אוטובוס.
תפארת המשיכה לעבוד, אבל בראשה צצו מחשבות טורדניות על נשיקות עם גשר בשיניים.
**
כשנועם ותפארת ימצאו את עצמן בדירה של תפארת לבד, הן לא ידברו על הפיל שהחדר. תפארת תציע לנועם כוס מים, ונועם לא תדע אם כשר כאן, אז היא תסרב. אחרי כמה דקות היא תבקש בכל זאת כוס מים.
**
כי מה אכפת לה שלא כשר כאן, אם היא ממילא עומדת להצטרף לתל אביב.

ישלך עוד כאלה?

כי בא אורך

זה ממש מענייווןןמעייןןן

את טובה בזה אחות

וואו.טוב נו..

וואי שניהם ממש יפיםהייתי חוזרת

מחכה להמשך

זה טוובב!אש קודש

את יכולה לעשות חלק ג'? |מתחנן|

היי. זה מהמם.שעות של אמת.

ריעות, זה נהדר.סתרי המדרגה

תודה כולכם

ריעות.

אכתוב עוד ואעלה לכאן

חייב להיות מישו שיצעקחוני המעגל פינות

אז זה יהיה אני

ריעות את כותבת עם הרבה כאב ונשמה וכיף להתחבר למה שאת כותבת

אבל!

יש נושאים כגון להטב שלא צנוע להתיחס אליהם בפומבי בטח שלא באהדה
אני חושב שחבל שדבר כזה הרס

כתבתי משהו לא בסדר או שזה עצם ההתייחסות?ריעות.

עצם ההתייחסות ללהטב בתור משו קביל היא בעייתיתחוני המעגל פינות

אני שונא להיות מטיף

איפה הקווניקים כשצריך אותם?!

ב"ה שאין פה קווניקים. קצת מפלטפעמיים חי

ודאי שיש כאןחוני המעגל פינות

וואו תודהריעות.

אז להרוג את עצמי?

הנני.חולות

מסכים איתך לגמרי, החלק הראשון לא משקף את זה לגמרי...
אבל בהחלט לא ראוי לתת לזה במה.

אהבתי ממש!אש קודש

את מוכשרת!

ניסיתי להעלות את חלק ג ואני לא מצליחהריעות.

אווףף..אש קודש

באלייי!

חלק גריעות.

ידידיה תמיר היה מחנך דגול. הוא לימד את תלמידיו תנ"ך וערכים, ולכן הופתע מאוד כשביתו נועם התקשרה אליו ערב אחד, שעה שיצא מבית המדרש, והודיעה שהיא לא חוזרת הביתה.
"איפה את?" הוא שאל. זה לקח לו שתי דקות של שכנוע ואיומים להבין שהיא אצל תפארת מסיקה, הבת הסוררת של דפנה שעברה לתל אביב לפני שנה.
"את תעבירי אצלה את החופש הגדול ואז מה?" הוא שאל.
"ואז אני אעבוד." נועם אמרה בנחישות.
"כן, בטח," הוא צחק, והשתתק כשהבין שהייתה רצינית. "את אף פעם לא עבדת." הוא אמר.
"אני עשיתי בייביסיטר והפעלתי שוק פורים." היא השיבה לו, וניתקה את השיחה.
**
תפארת לא ידעה מה לעשות עם הנטע הזר שנחת בדירה הקטנה שלה. "יש מקום בשבילך," היא אמרה, והתכוונה לחדר הישן של דניאל, אבל היא פקפקה בעצמה כשאמרה- "ואני אשמח שתהיי כאן."
כי נועם תמיר הייתה האהבה הראשונה שלה, אבל האהבה הזו עברה מזמן, כשנועם החליטה להישאר בנאות איתמר.
**
קרן נעים אכלה תפוצ'יפס וצפתה בעונה הראשונה של פרינדס כשנשמעו דפיקות בדלת. זו הייתה תפארת מסיקה, הילדה שגרה עם ילדה אחרת בדירה ממול.
"היי." אמרה תפארת. "סליחה על השעה, אבל יש לך במקרה כוסות חד פעמיות?"
"בטח." השיבה קרן, פנתה למטבח. תפארת נכנסה אחריה ונראתה קצת לחוצה.
"הכול בסדר?" שאלה קרן, שהייתה סטודנטית לפסיכולוגיה.
"דניאל עברה, את יודעת. חברה מהעבר הגיעה. התמוטטות עצבים." קיצרה תפארת. היא לקחה מקרן את הכוסות וחזרה הביתה.
**
בדירה ישבה נועם על הספה הקפיצית ועיניה מלאות דמעות. היא נשמה לא טוב ונראתה מתוחה.
תפארת מזגה לה מים מהברז בכוס חד פעמית, ונועם שתתה בקול עד שנרגעה.
"אז..." פתחה תפארת. "מה קרה?"
"פשוט הבנתי שהפיצה שהזמנו לא הייתה כשרה." אמרה נועם.
"חשבתי שזה בסדר. שזה מה שאת רוצה." הטיחה בה תפארת, ואספה את עצמה בחזרה, מזכירה לעצמה לנשום.
"כן, בטח, רק צריך להתרגל." אמרה נועם והתקפלה.
**
בערב הן ישבו מול המחשב הנייד של תפארת וצפו בסרט. ביניהן עמדה קערת פופקורן ונועם הידקה מבטה למסך, מרותקת.
הדמויות נעו בחן, שרות ורוקדות חיים שלא ייתכנו. מסעדות ועגילים והופעות של זמרים מפורסמים התחלפו בקצב על המסך.
תפארת היפה הניחה ידה על הספה, מביטה בנועם שכססה ציפורניה. נועם הביטה בפניה של תפארת וזיהתה מצוקה.
"אני חושבת שאחזור הביתה," היא אמרה לבסוף, אחרי כמה דקות של שתיקה.
**
בלילה תפארת שכבה במיטה ודמיינה חיים אחרים. חיים בהם אבא לא בוגד באמא והם לא מתגרשים, חיים בהם היא שונאת צ'יזבורגרים ואלכוהול והכול כל כך בסדר.
היא חשבה לעצמה שאולי טעתה כשברחה ככה. כי מי אם לא היא תכננה את כל זה.
תפארת חשבה שאולי כן אכפת לה. שאולי לגור בנאות איתמר זה דווקא בסדר.
**
נועם ישבה באוטובוס וחשבה שאולי לגור בתל אביב זה לא כל כך נורא כמו שהרגישה כשהייתה שם.
היא ידעה שבבית מצפה לה שיחת הורים ארוכה וארוחת ערב תפלה. היא ידעה שהקיץ יהיה ארוך ומייסר. היא ידעה שהיא אוהבת את תפארת.
**
כשתפארת תקום למחרת בבוקר היא תרגיש טוב יותר. היא תדע שעשתה בחירה נכונה כשעברה לתל אביב.
כי תפארת מסיקה היא דמות. היא מודל. והיא תהיה מאושרת כשתבין שהיא חופשיה לנפשה.
**
ונועם תבלה את הקיץ נחנקת בבייביסיטר.

יאאוו!!אש קודש

את כשרוןן!! מחכה להמשךךך!

תמשיכי.זה כ"כ כן ואמיתי שזה פשוט יפה

כי בא אורך

וואי מהמםםם יש המשך?מעייןןן

...ריעות.

@אנחנו יחד נבנה
יש כאן שלושה חלקים

תקשיבידשא סינטטיאחרונה

כאילו תקראי כן?