פורום נסיונות פעילים (עמוד 3704)

ל@בזרימה:
אנחנו,
@טליה
@נער מתבגרר,אריה
@טוב נו..,
מתנצלים מעומק הלב,
על זה שאנחנו יודעים מה טוב בשבילך ומה מגיע לך באמת,






מכיוון שרצית מכתב ארוך,













בהחלט מגיע לך,














שוב,זה רק כי אנחנו מודאגים מהמצב,
















שאלת בטח,איזה?


















המצב שאת לא מודעת מה טוב לך באמת.




















אבל אנחנו לא כועסים,חלילה.

























רק מרחמים,ומתפללים להחלמתך.
ולבוא הזמן...



















איזה זמן?!
כשתגדלי תביני
















עד אז,
מחמוד שולח לך 😘😘😘😘😘😘
ומלא מלא שקלים שהוא אסף במיוחד בשבילך,
















מתוקה,יהיה בסדר















יום יבוא ואת באמת תביני מה שאנחנו כבר הבנו ממזמן.



















ולפני שאני אמשיך לשתות משייק שיבולי זהב מקורמל על בסיס זרעוני קפה מגורען המיובא מברזיל,





















אני מאחלת לך,וגם אריה וטוב נו בוודאי מאחלים בשמי,




















המון המון המון





























רפואת הנפש והלב.
מחמוד מחכה לך,
אפילו בארגון להב''ה רצות השמועות,



























בכולופן,תעדכני אם הבנת.
לקריאה נוספת/הברה מוחשית
פני לטל'-051-550....
או שאת בעצם....
🤔
יהיה יותר קל לך רכבי
אפס חמש אחת-חמש חמש אפס שלוש נקודות...










אם שוב לא הצלחת,כנראה שאת ומחמוד בהחלט מתאימים זה לזו.
















ו...וואלה?
מדהים שהצלחת לקרוא עד כאן,


















הייתי בטוחה שתסתבכי כבר באמצע.
























אה,
ונכון.
את רק עולה לשביעית.




















לכן את אמורה להקשיב למי שכבר סיים.




















אני אמסור ד''ש למחמוד בשמך.
גם לקרוא את זה,גם להבין,ולפעמים
וגם למסור לו ד''ש?!


















יותר מדי דברים בשבילך.
























אני רק מנסה להקל.


















על החתום-
צוות השדכנייה
ובינהם המלאך האנושי הלא היא טליה.




נ.ב
"העולם לא חייב לך כלום, וגם לא מחמוד
הוא היה כאן לפנייך."
(ט.א.ח. בשיתוף מארק טווין)
ועוד-
"אין עבודה המבזה את בעליה".
(מנקה רחובות אחד,1879 למנייננו)

שימו לב! שימו לב!

אסור לקחת אותי בשום אופן ברצינות!

אפעם!

נבר אנד אבר פוראבר אנד נבר!

 ביחוד אתה @חוני המעגל פינות!!

'תה שומע?! אף פעם!

 

 

סתם המלצה שלי... פשוט לא כדאי לכם, זה לא כיף

נתחיל מההתחלה.

 

קבעתי עם המורה שלי יציאה לדייט,

ולבשתי בגד נחמד וצנוע (לדעתי אבל לא לדעת אמאשלי,

היא טענה שהמורה לא תאהב אותו וכו'.. אמהות, אתם מבינים.

וכידוע שבדייטים צריך להתגמש, אז לא הייתה ברירה.

 

אני במרכזית, כבר ממש מאוחר ואני נואשת לבגדים שימצאו חן בעיני המורה.

מאיפה אני אמצא בדיוק חצאית וחולצה נורמליים בחמישים שקל?!

 

קיצר, החלטתי לקפוץ לאחותי לקחת ממנה איזשהו בגד.

העתי לבית שלה, הבית פתוח, ריק, והאורות דלוקים. כ"כ לא מתאים לה.

לא היה לי זמן להיבהל, פתחתי את הארונות עד שמצאתי איזשהי חצאית אפורה, ארוכה של מאתיים שערים שהייתה בגודל כפול ממני, וסריג(!) סגול. נורא מתאים, נכון?

 

ברחתי והשארתי הכל כמו שהוא.

 

תבינו לבד שהייתי נראית כמו קבצנית מסכנה וחסרת טעם בבגדים שהולכת ככה לדייט!

(מכירים אתזה שאתם נראים מוזר ומרגישים שכל העולם מסתכל עליכם בפוקוס?

ככה הרגשתי. זה כזה לא כיף.

 

ועד שמצאתי את הבית של המורה שלי זה סיפור בפני עצמו.

ב"ה הפגישה עברה בשלום. (וכנראה שהמראה המסכן שלי לא הפריע לדייט.)

 

אני פותחת את הפלאפון מלמלא שיחות שלא נענו..

התקשרתי לאחותי, פרצו לי לבית!

 

קיצור סיפרתי לה מה שהיה ובלהבלהבלה..

 

אני: "לקחתי לך את החצאית האפורה הארוכה "

היא: 

 

מה מתברר?

(החצאית שלקחתי ממנה, היא חצאית הריון!) 

אמאלה, איך שצחקנו יאוו.

 

אני לא מאמינה שאני צוחקת מזה, זה באמת נורא עצוב.

(מעניין אם מישו באמת קרא את כל זה..)

 

 

 

וכל מי שכאן יש לו מה שנקרא: 'תסמונת נסיופ'.
כאן זה הקבוצת תמיכה, שעוזרת לאנשים להתמודד עם התסמונת.

ולא כי אתם באמת רוצים?!?!?!?!?!?!!?!??

לא יפה.

חבורת אנשים מתכתבים.

מתכתבים.

מתכתבים.

 

 

 

 

 

אדם נכנס באמצע.

 

 

 

אדם: היי מי פה?

דממה.

 

 

 

 

 

 

מי שכתב לפני שניה כאילו?

על זה תיקנו לנו חכמינו ז"ל "תחנות" רבות בכל יום ויום, לזכור בהן את ירושלים ולהתפלל עליה כגון, בתפילת שחרית - בברכת בונה ירושלים, ובברכת "ותחזינה עינינו", ואחרי כל תפילת עמידה אנו אומרים: יהי רצון וכו', שיבנה בית המקדש וכו'. וכן בתחנון מתפללים הרבה על ירושלים. בברכת המזון - אנו מזכירים כמה פעמים את ירושלים וכן בברכת "על המחיה", וכן תיקנו לומר בכל לילה "תיקון חצות" לבכות ולהתפלל על בית המקדש וירושלים ועוד ועוד. כל זאת עשו חז"ל כדי להרבות את ההזדמנויות שבהן האיש היהודי ייזכר שעדיין ירושלים חרבה, ואז יתפלל מעומק ליבו על בניין ירושלים, ועל ידי ריבוי התפילות, נכבוש עוד חלק ועוד חלק מארץ ישראל, עד שנגאל.
(הרב שלום ארוש, כל תפילה בונה את ירושלים)

וזה בכלל באקראי

ומגלים את זה סתם משאלות תמימות

 

 

 

 

 

 

 

אחד יוצא מפודח על החיים.

השני סתם נהנה.

לכתוב לכתוב


מעניין מה עשה מישהו לפני לא יודעת כמה שנים כשלכתוב היה מסובך. הוא פשוט התפוצץ?