פורום נסיונות פעילים (עמוד 3794)

אני באמת כלום,רק צינור שמעביר..

אבל זה באמת בחירה של כל אחד אם הוא רוצה להתנהג כמו צינור או לא.. כל הכבוד לך!
ובאמת יש בך כוחות מטורפים!!

הייאוש...

 

ואל תגיד לאידע וכו.
כי יש סיבה.
תמיד.

לא יודע... 

 

אוי אבל אולי כדי שתנסה לחשוב למה זה הגיע?!

כנראה גם לא ילך.

תרגע
תנשום
נכון,לא תמיד הולך כמו שאנחנו רוצים,אבל גם לא תמיד לא הולך .
ותכלס -כמה פעמים אמרנו על זה תודה,שאנחנו אם הראיה המצומצמת שלנו נעולים על מצב/משהו מסויים ומתבאסים שדברים לא זזים כמו שרצינו ופתאום המציאות מתהפכת מכיוון אחר לגמרי .

מזה שנבוב?
שן נבובה?

הכל טוב

שנבוב – ויקיפדיה

נו אז קוראים לו ארתור לו שנבוב

מסתבר שיש ,זה סוג של חזיר

עוד?

עוד?

שולחן,סככה,קופסא,קחון,ספסל,נדנדה,מלונה,מדף,הדום,כיסא,ארון,ספריה,מגירה,מעמד,מחזיק לדיסקים,שעון,גדר,ציור מגולף,בית..
תכוון...

למה אי אפשר שפשוט נאכל בשבת וזה יספק אותנו לכל השבוע?

וואי שנים לא היית פה..

אבל לא דווקא קניות בגדים. כל קניות שהם.

אני פשוט לא מוצאת *כלום* במידה שלי.


אני לובשת בגדים שגדולים עלי כמו יחדה מסכנה חסרת בגדים. פשוט כבר נמאס לחפש שיהיה בול מתאים..אז אני לובשת בגדים גדולים

בשביל זה יש לך בת דודה בת 13

וחוצמיזה.. הסגנון בגדים שלה הוא אממ.. די גיל 13..

אז תמשיכי ללכת עם בגדים גדולים.
יש כזאת אופנה. זה לא עד כדי כך מוזר

אני לא אוהבת אופנות ואני נגד זה.




ברמה שאם אני רואה שמלה יפה ואני יודעת שהיא אופנתית עכשיו ויש אותה למלא, אז אני לא קונה

אינלי בגדים.

אולי אפשר לעשות התרמה.

דרושים בגדים למאסטר! ככה תקראי להתרמה.

שנדע לרשום..

מידות ילדים-הכי גדול שיש. או כמעט הכי גדול

מה שאומר שבטח יש ארון מפוצץ בערימות מטורפות של בגדים ולכן ''אין לך מה ללבוש''....

לך תבין בנות

מפוצצים עד אפס מקום




«ר»

יאללה להטחן!


היום הולכים להרוג אותנו🤐 יש מלאאאא עבודה

היום פרידה

כאילו בעקבות המשו המשמח אני נכנסת לדברים מפעם..

פתחתי דברים וזה ובגלל זה אני ככה..

זה מנקה,
מטהר.
מקרב.

יש דברים שאי אפשר להתמודד איתם.. השאלה אם עדיף להרפות ולתת לכאב להכאיב או שפשוט לא יודעת.. אין לי אומץ לכל החיים וזהו הוא נגמר

אוף.. הלוואי והייתי מסוגלת אפילו לדבר. זה יעשה לי טוב..

מותר לבכות זה משחרר.
במקרה שלי זה לא.. זה רק מכניס ליותר
אני רוצה לעצור אז הדמעות, לא להכנס לזה..
לצאת..

לא באלי לבכות .. זה מכאיב.. זה מחזיר אחורה..
איך אפשר לעצור את הדמעות?
אני רוצה לחזור להיות הילדה עם הביטחון.. הילדה שלא בוכה כל שניה.. הילדה שחיה את החיים באהבה בתמימות .
הכל נהרס

אוף..אני לא מאמינה ששוב זה מחזיר אותי לסיוטים..
חשבתי שזה יעבור..יואו!!
אוף אני צריכה להתפלל. הלוואי וה' יבין כבר שהוא טעה ושאני לא יכולה לעמוד בזה..אוף זה נשמע כפירה אבל באמת שאני כועסת.. אני ככ סובלת ואני באמת שלא יכולה לעמוד בזה והמצב לא ילך ויהפוך ליותר טוב הוא רק ילך ויחמיר..
אוףף!! למה זה קרה לי?! למה עשיתי את הטעות הזאת? למה לא הבנתי שזה רק מקום לפורענות.. אוף כמה סתימות..

אז למה אתה לא הולך לישון?