פורום נסיונות פעילים (עמוד 3848)

מה רבו מה רבו מה
מה רבו מה רבו מעשיך
כולם עשית בחכמה

Ill say it anyway

@נער מתבגרר

באמת סליחה

 

 

 

זה לא היה הכוונה.

וברור שלהעליב זה כואב.

גם מאחורי מסך.

This ride is a wild one

ממש בא לי להתמודד באח הגדול
אבל סביר שלא
מחר קונים מחשב. אולי. הלוואי.

ננננגגגממררררר הלימממממווווווווודדדדדיםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

טוב טוב.. היגזמתי

אבל אני באורותת מזה רצחח

סופסוף!

טוב היה נחמד להגיע לגיחה קצרה

לילה טוב לכוללםם

ש@בראבו על העריכה.

 

יש לי חבר ממש טוב שאנחנו מדברים הרבה מבלים יחד וזה..

עכשיו, יש לו קטע מעצבן איתי 

אם מה שאני אומר לא מוצא חן בעיניו

הוא מעיף לי כאפה 

ככה. ליד כולם

וזה די כואב גם, פיזית

אני בד"כ לא מחזיר כי אני לא מרגיש נכון לעשות את זה

אבל זה פוגע בי מאוד

אני אציין שזה קטע שיש לו רק איתי ולא עם שום חבר מהחברים ששמתי לב

למישהו יש איזה עצה למה הוא עושה את זה דוקא לי?

איך אני מפסיק את זה?

בסה"כ אני חבר ממש טוב שלו

ואני גם לא רוצה שהוא ייפגע

מישהו?

תמיד השירים הכי טובים באים בשבת ואז במוצש שוכחים הכל.

לעזאזל.

אתם יודעים למה נחמד לצאת לריצה?
כשרצים מזיעים. ואז אי אפשר לראות את הדמעות.

***

היא הסכימה להשאיל לי את האוזניות שלה. אוזניות קטנות כאלו , שכמעט אי אפשר לראות. ברור שהייתי שמחה יותר לשלי, שיש בהם דברים שימושיים יותר משירים, למשל פרקים, אבל זה מה שיש.
היא הבטיח לי שהיא סננה בכל והשאירה רק 'קצת ישי ריבו, קצת MBD (מרדכי בן דוד) ועוד כמה. אבל הכל שירים דתיים.'

חייכתי אליה בהכרת תודה, שלחתי אישור למדריכה ויצאתי.
השיר הראשון היה 'אור החיים'. היא באמת ידעה איך לקנות אותי. חיבתי הגלויה לשיר זה לא היתה סוד, אך גם לא עובדה שטרחתי להפיץ. מי שידע - ידע.

המשכתי לרוץ, גומאת מרחקים אדירים בזמן קצר. הריצה מרכזת אותי, מניחה לנפשי הסוערת לרגע בין לימוד ללימוד.
מנגינה מוכרת התחילה להזדמר. בלמתי בפתאומיות. מה? זה? לא יעלה על הדעת.
אני לא יכולה להמשיך לרוץ איתם ביד, ואין דרך להשתיק. אאלץ להמשיך כך. המשכתי לרוץ, חשתי את הדמעות מתגלגלות ואת הזכרונות השוטפים.
מתוך נפתולי הלב שרעד ניסיתי להרגע. לנשום עמוק.
נכון. הוא כבר לא כאן. אבל אני ילדה גדולה ואני יודעת להתמודד עם זה. זה רק שיר.
רק שיר.
והרוח , שפיעמה בי כל כך בחוזקה, מתוך תעצומות הנפש ביקשה,
לא ליפול גם כשלא מבינים. כשאני לא מבינה.
לא מבינה.
נושמת עמוק. להרגע. הוא כבר נהרג. אין מה לעשות. הוא לא יחזור.
מתיישבת על ספסל. לא יכולה. נעמדת וממשיכה לרוץ.
לרוץ, רחוק רחוק, להתרחק מהעבר.
לחזור אליו.
לחזור אליך.
דברים ניצבים בשמים, אך כאן, בארץ, המצא לנו נחמה.

ואני משיכה לרוץ, מתעלמת מהשיר החדש שעולה באוזניי - הבוקר יעלה, השמש תזרח, הציפורים...

מקום תקועע!!

אמא שלי אמרה להתארגן כאילו אני יודעת שאני יראה שם את בעלי לעתיד לבוא
אני חוששת ממזימות נוראיות שלה🙉
@גיבעוננח

השריר שמתחת לברך עייף.
גם אני

חוגגים?
@נוצת זהב
@נער מתבגרר