פורום נסיונות פעילים (עמוד 3997)

יש הרבה מאוד דברים שמפחידים אותי.
מים, כשלונות, אכזוב. שוב מים.
אבל יותר מכל - מפחיד אותי לפתוח אתר חדשות.
כל פעם שאני פותחת אתר חדשות, עיני נקרעות לרווחה ואני עוברת מהר-מהר על הכתבות הראשיות. ונושמת לרווחה, כשרואה שאין שם את הצירוף של 'שם' 'פורסם' 'פיגוע' 'תאונה'.
אני יודעת שזה נשמע נורא, ואני יודעת שזה נשמע כמו זלזול בחיי אדם, אבל אני מתמלאת בהקלה כשאני רואה את זה. ומבינה. גם הפעם זה בסדר. גם הפעם.
ואז פתחתי אותו שוב, וראיתי. *'שני נערים נהרגו בערב שמחתורה בתאונת דרכים.'*
העדכונים המשיכו להגיע.
*הם היו בדרך לקרית מלאכי.*
מבית שמש יצאו לקרית מלאכי. דיברו על זה בטרמפים.
*הם מבית שמש.*
אוי לא. רק לא הוא.
*איתן פלמר וברכיה סוסלביץ הם הרוגי התאונה הקטלנית בערב החג*
לא. לא. לא. הלב מסרב לעכל, מסרב להאמין. העיניים נעתקות אל הצג, קוראות שוב ושוב את המילים. לא מאמינות.
הגוף קופא. איתן. וברכיה. שניהם. עכשיו. לא. לא יכול להיות.
יצאתי מהחדר, ונתקלתי באחותי. היא עוד לא שמעה. מביטה בי, בעליזות. הי, מה קורה?
אני משתדלת לסמן שהיא לא תדע. שולחת הודעה לאבא שלי, שיעדכן אותה. אני לא הולכת לעושת את זה.
בחוץ.
אוויר.
יורדת יורדת יורדת.
איילון.
דשא, רחב.
בית הספר.
*** לא תגיע לכאן מחר. היא תהיה בשבעה. היא - - -
לא. הלב מסרב להאמין. העיניים מכחישות את המראה. בטח טעיתי. לא קראתי נכון. דמיינתי - - -
מתוך תקווה קלושה שעוד פיעמה בי פתחתי שוב, וראיתי. *איתן פלמר וברכיה יצחק סוסלביץ הם ההרוגים*
*בית שמש מבכה את הרוגי התאונה*
אני מתיישבת. הלב מסרב לעכל. בני 19.בני 19! במה חטאו?!


ובום.

כד כסלו.
*הרב שטיינמן, מנהיג הציוד החרדי ליטאי נפטר*
לא. לא. שקט. לא מוכנה לקבל. לא מוכנה לעכל.

א שבט.
פותחת את ערוץ 7.
*הרב זאב קרוב...*
יוצאת. החוצה. נסערת. לא שמה לב למה שמסביבי.
****, מה קרה? כלום. הכל. העולם - - - הרב קרוב. עכשיו.

לא מוכנה.
לא מוכנה בכלל.