פורום נסיונות פעילים (עמוד 4100)

שונאת

שונאת

שונאת

 

אני חייבת להיות בשליטה כל הזמן ולדעת המ קורה איתי

שונאת שמודיעים לי שיש הפתעה

 

אני צריכה להתחיל לשחרר קצת

שביטל תתחנה בקוקה קולה

לא יכלו למצוא פיתרון יותר טוב??

זה עושה לי כל כך טוב. תתפללו שזה יקרה
יוואו

ואני עובדת לילה אז אני חייבת לשנוצ.
נשאר רק שעה וחצי.
אני עייפה רצח אבל זה פשוט לא קורה.

-.-

https://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/617934

לקרוע את העיר הזאת לאלף חתיכות

אלוקים תודה
כלכך לא רציתי להפגש עם המקום הזה

תודה תודה!

דרך כל מה שזוכר
תמונות רצות
ואת
תגידי את
את יכולה להישאר? מבטיח לא להיקשר


תמונות רצות מהר

אל מקורם שבים

ואנחנו מבקשים אהבת חיים

המקום שיש אמת שם הלב שקט...

אני יכבד את זה
כי אני אוהבת
לא הצלחתי להתרכז אחר כך
נקווה לטוב
אמרתי למורה שתתחשב
היא הבינה
היא הייתה שמחה וגאה שי שזה קרה
לא היה לי דרך להסביר לה שזה לא אני בכלל
כנראה זה לטובה
בעזרת השם יתברך
אני כבר מתגעגעת ולא עבר זמן
רציתי לבכות ואני לא יכולה
אחרת הסוד כבר לא יהיה סוד
אני צריכה את החיבוק
אוישש כמה שעם ישראל מתוק!!
והאנשים בו כל כך מתוקים!!
ויקרים!
כנראה שיצא מזה רק טוב

אני הולכת רחוק
אני הולכת לשתות
לקרוע את העיר הזאת לאלף חתיכות 
אין לי באמת חברות 
או איזה סולם אהבות 
הכול זה רק זמני
הכול זה רק זמני

אני מבטיחה לנסות לאהוב אותך קצת פחות 
ולא לבכות יותר, יותר כבר לא לבכות 
יש לך את הצרור מפתחות 
ללב שלי - זה לא טוב
זה לא טוב

ולא הפרעת לי פשוט
קצת מוזר לי לדבר אתך 
ככה כמו זרים 
תמיד אתה חוזר
תמיד אתה אומר
את האהבה שלי 

ולא הפרעת לי 
פשוט קצת מוזר לי לאבד אותך
כל שני וחמישי
תמיד אתה חוזר 
תמיד אתה אומר
את הנסיכה שלי 

אהובי ידעתי שזה יכאב
אבל למדתי עכשיו 
לא לעשות את הטעויות שאני עושה 
באמת שאני כל כך מנסה
להכניס את הלב לכביסה
ולייבש אותו ולנקות ממך 

ולא הפרעת לי פשוט
קצת מוזר לי לדבר אתך 
ככה כמו זרים 
תמיד אתה חוזר
תמיד אתה אומר
את האהבה שלי 

ולא הפרעת לי 
פשוט קצת מוזר לי לאבד אותך
כל שני וחמישי
תמיד אתה חוזר 
תמיד אתה אומר
את הנסיכה שלי

פתחתי תרשים ארגוני בsmart art
הבעיה היא שאין שום אפשרות לחבר לרמה העליונה עוד תיבת טקסט. מה עושים?

היה כיף איתך @קלות הראש

 

@קלות הראש

נתיבות שלום \ מלחמת יום כיפור

'עם ה' חזקו ונתחזקה'

שרויים אנו במצב רוח ואווירה מדוכאים. מהעבר האחד מלחמת יום הכיפורים, ומהעבר השני העתיד המעורפל המדכא את לב היהודי המעמיק וחושב ומרגיש בצערן של ישראל ומועקה מיוחדת לנו, אלו השייכים ליהדות החרדית הנאמנה והצרופה, מכך שאין אנו קובעים כלום בעם ישראל הן למלחמה הן לשלום, וכן בענייני השטחים מה יש לוותר ומה לא. גדולי התורה שהיו קובעים בהנהגת העם נדחקים הצידה, אין שואל דורש ומבקש את דעתם, וכל זה מצטבר ומעיק על הלב. אולם דרכנו ושיטתנו היא בהירות בכל המצבים והתנאים, ויחד עם זאת לדעת מה תפקידנו בשעה זו. אנו מאמינים באמונה  שלמה שאם זהו אחד מחבלי עקבתא דמשיחא הוא כמאמר הצדיקים על הפסוק 'רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר', שאם לא זוכים אזי הרווח וההצלה לעם ישראל מגיע ממקום אחר, לא דרך הצינור המקובל והראוי כמו הגאולות על ידי משה ואהרן מרדכי ואסתר והחשמונאים וכו'. גם זהו מההסתרים של עקבתא דמשיחא, שרווח והצלה יעמוד ליהודים על ידי מקום אחר, ע"י אלו הרחוקים מה' ומתורתו.

אך בשמים למעלה לא אלו הם הקובעים את המדיניות, אלא המנהיגים האמיתיים, ועמם כל קהל עם ה' הנאמנים ומאמינים באמונה שלימה בה' ובוטחים בו. לכן אין ספק כי תפקידים גדולים מוטלים על המאמינים ובוטחים בה', שהם הם הקובעים באמת.

חז"ל אמרו 'אם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו'. כמו שהיחיד מחויב לפשפש במעשיו, כך גם הציבור בכללותו חובתו לפשפש במעשיו. וההדגשה היא דווקא במעשיו, ולא כמו אלו הרגילים לפשפש במעשי אחרים, ולחשוב כי אלו החופשיים הם הגורמים את כל הרעות בעם. ולא כן מצינו ביונה, בשעה שהיה סער גדול בים והאוניה חישבה להישבר אמר יונה הנביא 'יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה'. יחד אתו היו כל מיני רשעים והוא הצדיק היחידי ביניהם, והוא יודע שכל הסער רק בשבילו. זוהי דרך התורה, יפשפש במעשיו דווקא.

נתעמק ונתבונן 'על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חורי האף הגדול הזה'. נתבונן אשר אנחנו אשמנו. אנו שברוך ה' מאמינים בה' שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, בכל זאת בהשפעת האווירה הכללית שׂמנו ביטחוננו בצה"ל ובנשק המתוחכם שיש בידינו, וישבנו בטח ששום רעה לא תגיע אלינו משכנינו אויבנו בנפש. ונתקיים בנו 'ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו', ובמלחמה האחרונה היה למעלה מהטבע איך שהשיב ה' חכמים אחור ודעתם סיכל. המחדלים לא היו טבעיים, ומפקדי הצבא לא היו ראויים למחדלים כאלו, אלא מאת ה' הייתה זאת למען נפקח עינינו, ונדע מעתה כי ביטחוננו רק בה', ובלתו אין להושיע אם במעט אם ברב. מן השמים הראו לנו שכל העולם כנגדנו, כל אומות העולם בגדו בנו, גם אלו שהיו מוחזקים כאוהבים קיימו בכל ההידורים את ההלכה שעשו שונא ליעקב. מראים לנו מן השמים כי גם הידיד היחיד, ארה"ב, שאכן עשה הרבה טובות לישראל, גם עליו אין לסמוך במצוקתנו, שיש לו עניינים חיוניים שלו הקודמים לשלנו. ואם נרגיש את כל זאת, שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים, ולא נאמר זאת בניגון עצוב אלא בשמחה, אז נראה עין בעין את ישועתו ית'. ואם נחזור לצלילות הדעת המקורית שלנו באמונה ובטחון בה', יקוים בנו 'ברוך הגבר אשר יבטח בה'' וכו'.

 

'ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה'

כיסוד מנחֵה לכל הדעות וההשקפות בנוגע לארצנו הקדושה צריכים לקבוע את הדעה המקורית של חז"ל ורבותינו הקדושים, כי כל ארץ יש לה טבעים משלה, תנאים ותכונות שמתאימים לה בדרך הטבע. לא כן ארץ הקודש, הטבע שלה הוא על טבעי, אין בה טבע, כמאמר הכתוב 'ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה', שפירשו חז"ל שלא נמסרה לשום שר בשמים רק תחת השגחתו המיוחדת של הקב"ה. והביאור הוא על פי מה דאיתא בתורת אבות פרשת ויצא על פסוק 'והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה' וגו', עיי"ש מה שכתב באריכות שיש סדר הנהגה מהשי"ת ע"פ סדר וזמן שנקבע בכל ר"ה, שמזונותיו ומאורעותיו קצובין בר"ה, והוא בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ויש הנהגה עליונה שהיא למעלה מהסדר והיא הנהגה על טבעית, בבחינת והנה ה' ניצב עליו, לפי האמונה והביטחון שיהודי מאמין ובוטח בה'. וזה בכלל 'אדם נידון בכל יום'. וזהו והתפללו אליך דרך ארצם, היות וארץ ישראל היא 'ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה' וכו', שבא"י אין הנהגה טבעית תחת השפעת השרים רק תחת הנהגתו ית' בעצמו, ע"כ ההנהגה היא למעלה מהסדר. וכאשר מתפללים דרך ארצם ממשיכים על ידי זה הנהגה על טבעית, וכמו שא"י היא מקום שההנהגה בה למעלה מהטבע כן קיום עם ישראל הוא למעלה מהטבע. ואין שום הסבר טבעי שיכול להסביר זאת, והדברים ידועים ואין כאן מקום להאריך. על כן נמסרה הארץ העל טבעית לעם העל טבעי.

ולאור השקפה זו מלחמה על א"י אינה כמלחמה אחרת במקום אחר בעולם שיש כללי ותכסיסי מלחמה, אלא קיימת בעניינה הנהגה על טבעית. ואין ספק כי בשמים יושבים כל הפמליא של מעלה כל הזמן ולוחמים עם השרים של אדום וישמעאל להשקיט את מידת הדין, והנה ה' ניצב עליו. ואם הגה"צ הר"י מִמוש זי"ע אמר כשנתלקחה שריפה גדולה במוש, והיה נדמה שניתנה רשות למשחית וכו', שיושבים כעת הפמליא של מעלה ודנים על כל רעף של גג יהודי אם יישרף או לא, כ"ש וק"ו כשדנים על ארץ הקודש.

ואין לנו לראות כאן מלחמה בין יהודים וערבים, אלא על דרך דאיתא במאור עיניים בפרשת תצא על פסוק 'כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך', כי לפעמים מצערים בני אדם לאדם אחד מחמת הדינים שיש עליו למעלה, והם מתלבשים בבני אדם למטה לצער אותו, ומהם יכול לראות שגם למעלה הוא כך. וכשאדם בונה בית מתעוררים דינים, כי כוחות הסט"א מלאים בכל חללי דעלמא, והוא ע"י שבונה ביתו מצמצם את גבולן, ומתלבשים בבני אדם למטה שיצערו אותו ויעכבוהו מלבנות. לכן אמרה תורה 'כי תבנה בית חדש ועשית', הוא מלשון תיקון, 'מעקה', מלשון המעיקים, שתתקנם ע"י שתדביק את עצמך למעלה לעולם המחשבה, דהיינו לגגך, ואז 'יפול הנופל', הם הדינים יפלו ממך. עכת"ד. והרעיון הזה בכל שכן שייך לעניין א"י, שבאו יהודים מכל קצווי תבל אחרי השואה שבורים ורצוצים לבנות את ביתם, ובזה מגרשים את קליפת ישמעאל שהיא שממה, וכל כוחות הסט"א למעלה לוחמים נגד זה, והם מתלבשים בכל האומות הלוחמים כנגדנו. והעצה היא להשתיקם ולתקנם במקורם למעלה, ואז ממילא תהיה מפלה לאלו שהם לוחמים כנגדנו, כי המקום המכריע במלחמה על ארץ הקודש הוא למעלה.

ואמנם הפעם גם מנהיגי החופשים מודים בגלוי כי היה נס גדול למעלה מהטבע בימים הראשונים בפרוץ המלחמה, שכל קיומנו היה בסכנה עצומה, ולא ינום ולא ישן שומר ישראל, וכמו שהבאנו בהקדמה לספר באר אברהם המאמר ממרן הסבא קדישא מסלונים זי"ע, שדרש על פי המסורה את שני הכתובים, את  הכתוב 'ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה' ואת הכתוב 'ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף', היינו כי ארץ הקודש כשהיא במצב 'והנה שורף', שנדמה לך שאין לה עוד זכות קיום ולא סיכוי להינצל מכיליון, מגפות, דבר וחרב, דווקא אז מתגלה כי היא 'ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה' ו'תמיד עיני ה' אלוקיך בה' להעמיד רווח והצלה ליהודים, ושום חישובים וגורמים טבעיים ופוליטיים אינם גורמים במצב - אלא רק ההנהגה העל טבעית.

                                   

תפקידנו בשעה זו: אמונה וביטחון

כבר היינו במצב דומה, כשעמדנו על הים וכל סוס רכב פרעה ורכבו ופרשיו קמו כנגדנו, ולא היה שום מקום מפלט מכל הצדדים סביב, ואמר ה' אל משה 'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו'. והנה לכאורה לא מובן מה שאמר לו ה' 'מה תצעק אלי', וכי כלום יש מה לעשות אחרת בשעה טראגית כזאת אם לא לצעוק להקב"ה שבידו להציל? אך הפירוש שיש עיתים שהוא בבחינת 'שָׂתַם תפילתי', שמידת הדין קטרגה כי הללו והללו עובדי עבודה זרה, ובאיזה זכות יזכו עם ישראל לקריעת ים סוף? ואז היה בבחינת מאמר הכתוב 'אלוקים אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי', שמידת הדין מקטרגת ולא נותנת שיתקבלו התפילות, ואז העצה היא ביטחון בה', כהמשך הכתוב שם 'בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטימו וכו' בך בטחו ולא בושו'. בעיתים כאלו העצה היא רק ביטחון בה', שהננו בנים לפני המקום, ו'אהבתי אתכם אמר ה'', ו'כְּרחם אב על בנים'. ועל זה לא שייך שום קטרוג, שאפילו אם אינו הגון ואינו כדאי אך כְּאב את בן ירצהו, ו'בני בכורי ישראל' נאמר בשעה שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה במצרים. וזהו 'דבר אל בני ישראל ויסעו' , תקפצו לתוך הים בביטחון גמור בה' וייקרע הים. והיא עצתנו גם בשעה זו, רק בטחון בה' הוא יושיענו גם אם כל העולם כנגדנו, וזה תפקידנו עכשיו.

וראויה שעה זו לבאר בקצרה עניין ביטחון על פי דרך ושיטת רבותינו הקדושים, שלא ישאל השואל מהו המקור שממנו נשאב לבטוח בה' שבוודאי יושיענו ויצילנו, אולי ח"ו אין זה רצונו ית' להושיענו.

והנה אמנם יש דעות בענייני ביטחון, והיא גם שיטת החזו"א בספר אמונה וביטחון שלו פרק שני, שכתב כי האמונה והביטחון אחת היא, אלא האמונה להלכה והביטחון למעשה. ולשיטתו אין הביטחון שבוודאי יהיה כצד הטוב, כי מי יאמר שיהיה כן, והאם היה לו נבואה כי יהיה טוב? אלא האמונה היא שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכול בהכרזה מאתו ית', וכאשר האדם נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפוי אליו סכנה - מדרכי הטבע לפחוד מטבעות העולם, ואז צריך האדם לבטוח בה' שאין לפניו שום פגע רע מיד המקרה רק הכול מאתו ית'. ושורש האמונה הזאת נותן לו אומץ להאמין באפשרות ההצלה, ושאין לפניו נטייה לרעה יותר מלטובה, ושאין מעצור מיד ה' להושיע ולהכין מסבבים אחרים שיחליפו את כל המסבבים לרעה, ואז לא ירדוף אחרי שרים וניצבים לבקש תחבולות וכו' אלא יפשפש במעשיו ויבקש מה'.

והנה לא כן הוא דרך החסידות בעניין ביטחון, ולא כן משמעות לשון ביטחון בה', ולשון 'בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטימו בך בטחו ולא בושו'. וכמשמעות המובא במדרש תהלים (שוחר טוב) על פסוק 'אלוקי בך בטחתי אל אבושה', מעשה באכסנאי שבא לעיר המלך בלילה ולן בחוץ, מצאוהו שרי המלך והתחילו להכות אותו, אמר להם אל תכוני שמבני בית המלך אני. המתינו עד אור הבוקר והוליכוהו לפני המלך, אמר לו המלך, מכיר אתה אותי, אמר לו לאו. והאיך אתה בן ביתי? אמר לו איני מבני ביתך, אלא בטחתי בחסדך. אמר להם המלך, הואיל ובי בטח הניחו לו. כך אמר דוד, 'אלוקי בך בטחתי אל אבושה', ובשביל כך 'אל יעלצו אויבי לי'. משמע ממאמר זה כי עניין ביטחון משמעותו שבוטח בהשי"ת, אע"פ שאינו ראוי, שה' יעזור לו, רק ע"י ביטחון בה' ממשיך ע"י זה ישועתו ית', כי אם יהודי בוטח בה' שיעזור לו שורש הדבר הוא מחמת שמרגיש בלבו את אהבתו ית', שהוא כבן לאב רחמן, ואז מתקיים בו עניין ה' צלך, שכביכול הוא למעלה בבחינת צל שעושה מה שהאדם עושה, וכמו שהיהודי מצייר בלבו את קרבתו ואהבתו ית' כן ממשיך עליו מן השמים אע"פ שאינו ראוי לזה. ונגד ביטחון לא שייך שום קטרוג.

ועל דרך זה מיושבים כל החקירות בעניין ביטחון אם צריך השתדלות או אין צריך שום השתדלות, שהכל הוא לפי ערך בהירות האמונה והביטחון. אם בוטח בה' כל כך עד שבטוח שיעשה לו זאת בלי שום השתדלות ממשיך הישועה בלי שום השתדלות, ואם דרגת הביטחון אינה במדרגה כזו אלא באופן שיעשה משהו שיהיה מקור לברכה, אזי צריך באמת להשתדלות. ולכן נחום איש גם זו, שהיה אומר על כל דבר גם זו לטובה, והיה בדרגה עילאית ביותר של ביטחון, המשיך המדרגה הזו שכל דבר נהפך לטובה. ומה שיעקב היה מפחד שמא יגרום החטא, צריך לפרש לפי זה דהיינו שיגרום החטא ולא ירגיש את אהבתו וקרבתו ית', וממילא לא ימשיך הישועה. וזהו מה שמצינו בחז"ל, שאמר חזקיה המלך לישעיה הנביא בשעה שאמר לו מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעוה"ב, אמר לו, בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מאבי אבא שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים. ומובא מהרב הקדוש מרוז'ין זי"ע כי 'אבי אבא' מרמז על  הנהגה העליונה שהיא  למעלה מדרגת הנבואה, ובדרגה ההיא אפילו חרב חדה וכו'.

וזה תפקידנו הקדוש בשעה זו, להתחזק בביטחון אמיתי בישועתו ית', כמו שאמר מרן רמ"מ ז"ל שכשיהודי אומר 'עד הנה עזרונו רחמיך' עושה חשבון איך  שהקב"ה עזר לו בכל המצבים, אך כשעומד בעת צרה ואומר 'ואל תטשנו ה' אלוקינו' נדמה לו אולי עכשיו יעזוב אותי. ואמר בלשונו, שוטה, אתה ראית כי עד הנה עזר לך  השי"ת, האמן ובטח כי לא יטוש אותך. כמו כן אנו אומרים לעצמנו, ראינו בעינינו תשועת ה' על כל צעד במשך עשרות בשנים למעלה מהטבע, ובכוח זה אנו מאמינים באמונה שלימה ובוטחים בישועתו גם בתקופה זו.

 

 

'ויתחזק דוד בה' אלוקיו'

מצינו בספר שמואל 'ותצר לדוד מאוד, כי אמרו העם לסוקלו, כי מרה נפש העם איש על בניו ועל בנותיו, ויתחזק דוד בה' אלוקיו'. היה אז מצב מדכא מאוד, אחרי שכבשו העמלקים את צקלג ונשבו הנשים ובתוכם שתי נשי דוד, ו'אמרו העם לסוקלו כי מרה נפש העם'. בשעה קריטית כזו לא היה עצה אחרת אלא 'ויתחזק דוד בה' אלוקיו', בה' אלוקים לא כתיב כאן אלא בה' אלוקיו, שהוא שלו בכל המצבים. ומיד כשנתחזק התחילה הישועה, ששאל בה' וכו'. זהו שורש הישועה, מה שיהודי מתחזק בה' אלוקים ומאמין שהוא אלוקיו. ועל כן עיקר התגברות הס"א בתקופה הזאת הוא הדיכאון והנפילת רוח שנהיה בעם, ואפילו אצל גדולים וטובים, והוא האויב מספר אחד שלנו בשעה זו, כי גם לאמונה וביטחון אי אפשר להגיע אא"כ מתחזקים קודם. היה צריך בשעה זו לקרוא עצרות גדולות, ולקרוא 'עם ה' חזקו ונתחזקה', כי זוהי התרופה.

ועל פי השקפה כללית זאת ממילא יש לנו גישה בהירה גם בנוגע להשטחים, אם להחזיר חלקים שתחת ידינו תמורת חוזה שלום ולמנוע ע"י זה מלחמה ושפך דם כי עייפה נפשי להורגים , ומה מאוד יקרה לנו כל נפש מישראל כעולם מלא. ומהצד השני האם להחזיר אפילו אמה אחת מארץ הקודש אחרי שהקב"ה נתן אותה בידינו? ומבלי להיכנס בצד הפוליטי, אם החזרת השטחים תציל ממלחמות ושפך דם, שזה לא שייך לנו לקבוע, הרי העניין הזה מזכיר אותי מה ששמעתי מהגאון מוהר"י כהנמן מפונוביז' ז"ל, שתיאר איך שבמחנה השמדה עמדה אישה אחת עם שני ילדים, ואמרו שתמסור אחד מהם לשריפה ובשביל כך ישאירו לה השני לפליטה, ואיה סופר שיוכל לתאר לב אם רחמניה בשעה זו, לקחה אחד מהם ונשקה אותו כל כך, לא, בשום אופן את זה לא תמסור לשריפה, לקחה השני ונשקה אותו, לא, בשום אופן את זה לא תמסור וכו', וכה הוא אצלנו המצב בין שתי הברירות.

אך על פי דברינו הדבר ברור שהכל תלוי לפי מידת האמונה שלנו. אם נתחזק בה' אלוקינו ונבטח בו כי לא יקח מאתנו מה שנתן לנו, ושהוא יושיענו מידי אויבנו, אזי בוודאי הכל יישאר תחת ידינו בלי שפך דם. ואם ח"ו האמונה והביטחון לא יהיו כל כך חזקים, אזי נצטרך להיכנע לפשרות. ותפקיד השעה הוא מבצע ביטחון אמיתי, ואז יקוים אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.

וצריך שיהיה לנו אומץ לשאול לדרוש ולבקש, אע"פ שמעשים אין בנו ואין אנו ראויים, על דרך מאמר דברי שמואל בליקוטי אמרים אות י"ג מה שבהושענות של הו"ר אומרים בתחילה 'אני והו הושיעה נא', ואח"כ אומרים 'אנא הושיעה נא', אחרי זה אומרים 'אנא ה' הושע נא והושיעה נא', ולבסוף אומרים 'אנא אל  נא הושע נא והושיעה נא אבינו אתה'. על דרך משל, לבן מלך אשר גורש מעל פני אביו המלך, ומרוב עיתים וימים מרוב דחקות הלך לבוש בגדי סחבות כבזוי. והתעורר לחזור אל אביו המלך, אך התבייש ליכנס לפלטרין המלך פנימה ולומר שהוא בן המלך, שהיה נראה כאחד הבזויים. מה עשה, נכנס לבקש נדבה ונתנו לו כרגיל, אך הוא לא קיבל ואמר שרוצה יותר. ונתנו לו יותר, ושוב לא קיבל. והמלך שהיה בעל חסד שאל אותו למה אינך מרוצה, הרי זו מתנה הגונה, והשיב לו שהוא קרובו וראוי למתנה יותר גדולה. ונתן לו עוד ועוד, והוא בשלו שאינו מסכים. עד כי לא היה יכול להתאפק עוד וצעק מקירות ליבו הלא אתה אבי. וכמו כן אנו מבקשים מתחילה רק מתנת חינם, מגודל הבושה איך שאנו נראים, ואח"כ עוד ועוד, עד כי אנו צועקים 'אנא אל נא הושע נא והושיעה נא אבינו אתה'!

ואת זאת אנו מבקשים בשעה זו, הושיעה נא כי אבינו אתה, ואתה צריך לתת לנו ישועה שלימה, ורחמנו כרחם אב על בנים, כי בלתך אין להושיע. יהי רצון שיתגדל ויתקדש שמיה רבא, וידעו מצרים כי אני ה', שתעזור לנו באופן שיראו הכול כי ממך הישועה.

אין אנו מחשבי קיצים, אך על שעה זו בוודאי נאמר לשון חז"ל יצפה לרגלי משיח, ופירוש לשון 'רגלי משיח' יש לומר שכל המאורעות העוברים עלינו בדור אחרון, כל המלחמות העוברות עלינו כאן בארץ הקודש, הם צעד אחרי צעד לקראת התגלותו במהרה בימינו.

הבה נצפה שאנו עומדים כבר בפני הצעד האחרון, והוא יתגלה בקרוב, ומלאה הארץ דעה את ה'.

 

איזה כיף לי, תודה ה'!

 

בי"ס טוב,

משפחה נהדרת,

הורים מדהימים שאין דברים כאלה

חברות שאכפת להן ממני

מדורה ללכת אליה

 

 

מה יכול להיות יותר טוב?

 

(הכותרת לא קשורה לתוכן, אבל אני שרה את זה עכשיו אז.. יאפ.)