פורום נסיונות פעילים (עמוד 4204)

אני תוהה האם מלחץ.

אני אלופה בלהמשיך כי חייב
אלו הם חיי
יש בזה משו טוב
אבל הרבה פעמים זה מציק לי כי כולם חושבים שאני חזקה בזמן שכולי מפורקת וממשיכה כי חייב
אולי בעצם קוראים לזה לשרוד
מישו בכלל הצליח להבין את בליל המילים שכתבתי פה?|תוהה לעצמו|

אז איך מסכמים שלושה ימים של טיול בגולן?

תובנות, נראלי.

#הגרלתהמאה

#טרמפים בגולן זה פנטסטי. זה אחד הדברים, ויש הרבה כאלה ב''ה.

#היה כיף לטייל איתם, אבל לא בטוח שאני אעשה את זה עוד פעם איתם. נמצא מישהו אחר. אבל זה לא אומר שלא נהניתי.

#כמה שזה סחי לישון בשטח, נראה סחי שלא ירוץ אם אני אציע לו המבורגר ונקניקיות.

#אני מפחד ממעיינות קרים ומגבהים. על הראשון הצלחתי להתגבר.

#כריתות_טרמפס

# שלום אני אלי!

#חיספין

#חרדים

#הרגשתי כמו בסרט הזוי. זה היה ה-ז-ו-י.

#יום_השואה_שמח!

#לעצור טרמפים רק עם חיוך

#אני גיברת

#באתי לחקור אותך, ים!

#גשם. גשם. בוץ. גשם.

#טרמפ לנחשונים|מרביץ|

 

וכו' וכו'.

לילה טוב?

לא כל האשכנזים מתנשאים.



ולא כל המתנשאים אשכנזים בכלל.

ופשוט מסתנוורת מיופיין.

איך שרשור שכתבו בו לא להגיב, במיוחד לא תגובות נסוג מסוים הגיע ל71 תגובות?
עזבו.
בטל לכם ךא אכפת.

זה היה יפה כל כך.
אני רוצה שסרטים יפים לא ייגמרו.

אני מתגעגעת .

עשרים ואחת יום זה יותר מדי

והוא נראה מת בתמונה 

אחשלי הגדול בא
וגם היא והיא.. והיה קורע
וישנו שלושתינו על הספות בסלון.. אחד הדברים
והיה גם כיף בסניף!
יאייייי

בס"ד

 

איך אפשר גם לשמוע מוזיקה גם לכתוב הגיגים וגם לראות תוכנית אדיוטית?

זה יותר מידי גם בשבילי

שמזלזלים במה שאני אומרת
או שמשתיקים אותי שזה גם סוג של זילזול
זה שאני צעירה יותר לא אומר כלום
עברתי בחיים יותר ממה שאתם חושבים
ויותר ממה שאתם עברתם..

ככה-

יש כל מיני משפטים שרציתי לומר

 

נתחיל מעכשיו- הנה וידוי- קמתי היום מאוחר מאוד (איזה 8:45!) אבל הלכתי לישון מאוד מוקדם! (17:45 בערך...)- כן, ישנתי כל הלילה + אז פספסתי ערבית וק"ש... באסה... (מזל שיש תשלומין).

 

עוד משהו- אני רוצה לכתוב מלא מלא דברים באופן כללי אבל  אני  אומר את מה שבוער לי עכשיו. רציתי - פרוזה וכתיבה חופשית

זה שרשור של וידויים ועוד כל מיני דברים שאני לא באמת יודע איך לנסח אותם ובטח לא איך לקרוא להם, אם אתם רוצים להגיב יש לכם עד 22:00. זה שרשור לשעתיים שאני הולך לצפות בו בלבד אחרי זה  כי אני  רוצה שייבלע בתהום הנשיה של הפורום.

 

הערה- המקלדת שיש לי עכשיו דפוקה ולפעמים היא" קופצת אחורה" וממשיכה לכתוב מלפני כמה משפטים ואפי' שורות כך שזה מקשה על הרציפות שבדבר... לאמשנה

 

הפורום הזה כולו קאלאבאסה (שוב, ניסוחים אין לי ואני פשוט כותב)- יש בו שטויות והבלים בקטע עצוב כאילו "איכס שקשוקה" ו"מי ער?" וזה כזה מעצבן למה? כי כפי שניתן לראות לכל משועמם שניסה להגיע לדף הכי ישן פה  בפורום- הוא פחות ישן מהפורום- מסקנה יש נפח זכרןו מוגבל. מלבד זאת לא תמיד זוכרים את מילות החיפוש המתאימות- וגם לא תמיד זוכרים שיש מה לחפש כך שרפרוף בהסטוריה גם לא אפשרי כי ההסטוריה מעורבבת במלאן שטויות. (זו גם הקדמה למה שאני עודמת לכתוב היום שהוא לא השרשור הזה) וזה אוף.

 

 

אתם יודעים ממתי אני  פה?

מאז  סוף שיעור ב' שלי בערך. איזור התמוז אב של שנת התשע"ו, זה מרגיש לי מיותר מעט.

 

 

אני פטפטן, לא  דברן.

יש לי שכל מאוד בינוני וסגנון כתיבה מאוד בינוני וכל המריח הזו היא אמנם לפעמים כי אני רוצה להיות מובן ולא אחרי זה  לכתוב את אותו סך תוים שחסכתי רק בשביל הסברים. אבל היא גם כפייתית כי אני אוהב דיוק. הן מבחינת התוכן והן מבחינת צורת ההעברה שלו. אבל היא גם כי אני דפוק בלכתוב. מאוד בינוני וזה באופטימיות.

 

(בינוני לא בקטע החבדי שהלואי שאהיה כזה...)

 

בכלופן- תיכף ההבית יתמלא בעוד יצורים שלא בחרתי לחיות איתם (כן בחירה שלא להמנע מלחיות איתם אבל זו בחירה מאוד  מינורית כי האפשרות השניה מאוד מאוד דפוקה....).

 

לכתוב שאני אדם נורא עוזר כאמור לרגשות אבל לא לחיים (שירה בשם מישהי מבוגרת כלשהי) (למרות שזה ברור ואפשר להגיע למשפט הזה גם בלי שירה אבל מה 'כפת לי לותר פעם אחת ולכתוב שזה שירה? איזו גאוה מפגרת זו להמנע מלכתוב שזה שירה, האמת גם ההסבר של הסוגריים זה גאווה מפגרת גדולה כמעט כמו המשפט הזה) ("גדול כמו המשפט הזה" זה בערך ציטוט ממילן ב"פו הדוב") (כמה סוגריים עוקבות גיואלד!)

 

הקפצתי לא מזמן שני שירשורים בהם זה נראה כאילו כן אוהבים את הנוכחות שלי כאן. נחמד מצידכם.

מטעה מצדכם.

"הנוכחות שלי כאן". העולם מסובך אז עדיף להיות איתו פשוט #עוד_פן_משבעים. אז היא לא נוכחות.  וזה ספויילר למה שאני עומד לכתוב (הכל לפי מה שבוערלי, לא פלא שאני כותב בעיקר מסביב למה שאני רוצה לכתוב.

 

היי! אולי נעשה שילוב של מה שאני רוצה לכתוב למה שרציתי לומר על המפגש! יפה (איך אין לי כח לחפש את שלשת השרשורים וחצי שדברתי עליהם עד כה ולקשר)

 

 

 

אתם יודעים ממתי אני  פה?

מאז  סוף שיעור ב' שלי בערך. איזור התמוז אב של שנת התשע"ו!

 

כשהגעתי לפה (אם אני מדבר על ההתחלה כמו כמעט סיכום- זה אומר שאלי כבר הגיע הסוף?

נע. הסוף לא מגיע, אני מביא אותו.

נכון אידיוט! אתה מתלבט אם להביא אותו!)

 

 

כשהגעתי לפה- וואי זה היה ממזמן.

היו אנשים שממש התלהבתי מהם. היו פה אנשים חכמים.

לאט  לאט הכרתי.

ואהבתי פה הרבה חבר'ה

התרשמתי מהחכמים פה.

 

@*בננית*

@קמנו ונתעודד

@מדענית

@כישוף כושל

@לך דומיה תהילה

 

ובכללי היה לי מקום לדבר.

 

היה כיף לדבר עם אנשים.

תראו, אולי הייתי חנון, אבל אני לא  חושב שבגלל זה לא היתה לי חֶברה. אולי הפוך, הייתי חנון כי לא היתה לי חברה.

וזה נושא אולי לסיכום כללי  שבו אני משפיך לכם את סיםור חיי.

 בכלופן לא דיברתי עם אנשים

בטח לא עם בנות.

 

אין הרבה חברה בגילי ביישוב ואלו שכן- טוב, לא בראש שלי, לא הלכתי לבית הספר שכולם הלכו אליו. הייתי היחיד מהת"ת ביישוב כך שעם החבר'ה בת"ת לא פתחתי יותר מדי קשר ועם החבר'ה ביישוב לא היה מאיפה לפתח, הם לא היו באותו הראש שלי כך שלא היה לי הרבה צורך להתחיל. 

|מתמרמר?| נע עיזבו, בכלופן היה כיף להתחיל לדבר.

קניתי שם חפרן אצל כל החוגים בהם הייתי. ונחמד היה לראות שיש כאלו שמקשיבים לתוכן על אף ארכו או חפירותו או אנא ערף מה.  קיצור מברוק לכם.

 

 

למרות האמור לעיל  ובנוסף לעמור לפני ככמה שניות- אני אדם נוראי סה"כ אז גם על זה מברוק ששרדתם.

 

אה- וידוי, בהתחלה @חוני המעגל פינות (@יהיה בסדר... למי שזוכר) היית נראה לי כמו סתם ילד מזרוחניק עירוניסט תיכוניסט, לא שיש לי בדוקא בעיה איתם. והפגנת חיבה (יאמר לזכותך!) ולא הבנתי מי זה ההוא שמפגין כלפיי חיבה ומה הסיפור שלו כאילו לא שיש לי בעיה איתו פשוט הוא לא " וואוו" לפחות לא נשמע ככה ממה שהוא כותב, אבל לא הרבה לפני שפגשתי אותך (והרבה יותר אחרי שפגשתי...) זה התחיל להיות הדדי יותר... 

 

מותר לי להגיד שאני מתגעגע למדענית? האמת גם ל@*בננית* התגעגעתי. היה כיף שחזרת.

וגם לירא האמיתי (ירא ורך לבב) ותגידו- איפה מאיר נקודה? הרבה זמן לא היה פה! וואוו! אם אני אעזוב- גם לי יהיה מישהו שיתגעגע ככה? ויזכרו אותי?

 

ואיך אני זוכר את  הדיונים שהפורום לא מה שהיה פעם ואיך הרגשתי שהחמצתי, (הייתי ממש בסוף התקופה ההיא). ואיך אני כן קצת זוכר את הפורום של פעם.

 

אני רוצה את הספר שיצא  עכשיו "מצמיח קרן ישועה" של  הרד"צ הופמן!

אה, אני  צריך מישהו שישכנע אותי  ללכת לסיבו"ש, לא כי אני עצלן (טוב, גם) אלא שלא מדובר באותה גישה של קטנות לגבי המקדש. שזה לא אותם האלה שעולים להר הבית, שזה לא בגישה של "האלה שלא עולים הם אלה שלא אכפת להם, ומי שאכפת עולה" שזה לא אנחנו צריכים מקדש כמו שאנחנו צריכים לקשור את שרוכי נעל ימין לפני נעל שמאל. וצריך לעורר את המצוה ששכחנו פשוט.

שבאים אם תשוקה לבית שלישי לא ליבת שני ב'. עוד מצוה שצריך לקיים וכולם פשוט לא בטרנד הזה.

אני צריך שישכנעו אותי על הסיבוש שזה כיבוש (חרוזים תפוזים!)

 

 

חחחח....

נזכרתי עכשיו בכל מיני דברים אז.

איך גם אהבתי התבלחות (לא בקול, בלב בשקט) איך חשבתי בלב שבתכל'ס לך תדע סה"כ יש פה כמה חכמות ונראה שאכפת להם מאידיאלים וכו'   זה לא היה לפני כ"כ הרבה זמן כולה לפני שנתיים, מלחיץ... 

 

וכל מיני.

 

סיפור שסיפרתי בהתועדות- חבר שלי היה פה בפורומים, קיצור עבד עליי שהוא @יומנים נשרפים (בזמנו- שדות של אמת) לא משנה איך עבד עליי. והוא אמר שזה משותף גם לאחותו, ואני כזה לא ידעתי איך לפתוח איתו שיחה כי זו אולי אחותו והתחלתי כזה משהו לא ברור והיא היתה צריכה לאכול את זה...

 

אני נזכר עכשיו בכאלו שעזבו.

@ניגונא (שגם איתה היה סיפור)

@אחת מהעם הנבחר

@זמרת מיוחדת (שלא היתה זמינה היום ב16:00)

 

זה די מכעיס שאשכרה היה להם לאן ללכת. ושהן הצליחו וגם מכעיס שכולם עודדו אותם (כולל אותי בזמנו)

 

אני  לא חושב שהצלחתי לעשות את מה שכתוב בחתימתי אם כי הוא עזר קצת.

איזה שוק קבלתי כשגיליתי את הפורום של שלומבא. אבל זה רק המזרוחניקים של שלומבא . @ההוא גברא התלהב כשגילה שהוא מכיר עוד משהו מהפורומים |לא מתלהב|

 

נע החיים זבל מה?

 

מילים מילים.

 

יש פה ימבא דברים שפספסתי. אבל כל זה ארוך ואולי שני אנשים יגיעו עד לכאן. מצד שני- תייגתי אנשים אז אולי הם יבואו ויקראו- סליחה אם זו סתם ה"ת (מי שזוכר-@משטרת הפורומים)

בכלופן זה פרץ המילים. אולי יהיה שרשור מקביל לשרשור שאני עומד לכתוב כי השרשור הגדול שאליו אני מתכוון יהיה אולי צואה.

 

 

אה. היום בבוקר קלטתי שזה בתכלס היום האחרון שלבין הזמנים. היה דפוק, תודה ששאלתם.

 

איי החיים בזבל (כמה אוטולוגי זה לכתוב פה בפורום כל הזמן - נסיונות פעילים)

 

 

אה. עוד משהו. היו לי כל מיני יצירות אומנות שחשבבתי לכתוב עליהם בפרוכח הרוב לא נכתב אפי' ה   רעיון על גבי  איזה פתק אז שכחתי מהם (הנה יצירה שחשבתי עליה פעם, לא לגנוב!- זה כאילו ליצור שיחה בקבוצה עם פצלשים מטאפורים של נחמיה20 נחמיה40 נחמיה120 נחמיה14 נחמיה5 וזה וכאילו אני וכל הזמנים שלי. כבר חשבתי על שיח ביניהם משהו ממש חמוד, יום  יבוא ויהיה לי עצבים לעשות את זה (מי שפותח פצלש כזה לפניי_ הוא חתכ'ת זבל)

 

 

והממ..

היו פה כאלו שגרמו לי להרגיש טוב עם עצמי.

כאלו שמעודדים בפרוכח וכאלה כאלו שאמרו לי שאני כותב טוב @אהבת ישראל!! (את מעוד מעודדת זה חביב מאוד מצדך) @אגל טל @נפש חיה.

 

והיה לי העונג לערוך איזה שלש שיחות אישיות ממש מחכימות וטובות עם @לך דומיה תהילה (מעניין מי תקטוף אותו אחרי הצבא)

 

בכללי יש פה חבר'ה נחמדים.

 

אב ל לא יודע אני עומד להטיף לכם הרבה עם המאמר שאני עומד לכתוב(@יחנע, אני יודע שאני חפרן!!! וחו"מ כותבים בכלל "יכנע" יא צ'חצ'ח!) 

בלה בלה בלה פספסתי ים דברים.

מילים מילים.

 

היי. משעמם לי כבר לכתוב. נראלי אני לוחץ שלח עושה הפסקה ואז מתחיל את המאמר. וואי, יש לי עד שבת לכתוב אותו, נראלי אני מאריך למוצש וכותב אותו בגוגל דו(ק)ס ככה גם ההכל נשמר כל אות איך שאתה כותב. זה נחמד! טוב. נלחץ שלח

הכונו לחפירה זה יכין אתכם לקרוא דברים ארוכים לקראת השרשור הגדול (ושרשור ההגיגים והשטויות המקביל)

 

 

נ"ב- בשרשור הגדול- אני נראלי עושה צום אינטרנט ומתרכז רק לכתוב בו, כיוון שהזמן שלי מוגבל- אני גם אאלץ את עצמי לכתוב בו כל זמן שאפשרי, כלומר שאני לא צריך לעשות בו משהו אחר. כך שהוא יהיה מסוגנן מאוד. מדי כמה דקות (אני כבר חוזה לעצמי שעות של כתיבה, אני מקוה בשבילכם שלא יצא שעות של קריאה, תארו לעצמכם שבסוף הכל זה שלשה ארבעה משפטים. חח..) אני אהיה עייף או לא במצברוח לכתוב. אבל דברים צריכים להיאמר.

 

אני גם כאמור אעשה הפסקה. וגם מעט אחשוב על הדברים. הם יעברו כמה סינונים (רוב הפעמים, כולל רוב השירים אני חושב תו"כ כתיבה. כמעט כל מה שתראו בשרשור שלי "כל מה שכתבתי בפרוכח" (יקושר בתגובות) נכתב תו"כ חשיבה. אין פלא שאני כותב ארוך מייגע לא תמיד קולע הרבבה פעמים עייף ומאוד סובייקטיבי לנקודת זמן ומצברוח אחת שלי. אני אצטרך לעבודה הזו לעשות סינון ואין לי הרבבה זמן. נראלי אני אתנתק מהערוץ לצורך זה (א"כ האוירה של הכתיבה בדוקס והאוירה של כתיבה כאן מאוד שונות. לאכפת לי)

 

 

טוב נמאס!

|שולח|

דרך ארץ קדמה לתורה, אבל מצד שני התורה מלמדת אותנו לחיות בדרך ארץ..אז איך זה מסתדר?

יותר מדי מילים שלא היו בטוחות אם מותר להם לצאת או שכמו השאר. הן נשארות בפנים.
היא ישבה לבד, מנסה להבין מה הביא אותה לרגעים הקטנים האלה.
הרגעים האלה שיכולים לקרוס בהן עולמות. רגעים שכאלה, אנשים לפעמים לא שמים לב. אבל הם קורים
משאירים אחריהם שובל כואב של בדידות וגעגוע מהולים ברצון .
היא אפילו לא יודעת אם לעתוב יעזור עכשיו. זה סיטואציות כאלה שהמוח כבר לא חושב. ורק הלב עובד שעות נוספות. ואם תשאלו אותה, היא כבר מזמן לא יודעת מה עובר עליה. היה את הרצון הקטן שחדר לכל דבר שהיא עשתה, היה את הכאב הבלתי נמנע כשהעירו לה על מילים או תנועות.
מין גלגל שכזה. הרצון שגרם למילים ואז הכאב שגרר אחריו רצון רק כדי לשכוח מהפגיעה. ושוב כאב ורצון. ורצון וכאב. ודיי

זה היה מהרגעים האלה. שקרו בשניות. אבל ההבנה של הדברים לקחה לה שעות
ולא היה לה אפילו ים. או את העיר. או משו
אז היא רק ישבה שם, מנסה להבין
מנסה ללחוש מילים. לומדת אנשים
היא רצתה לדעת לחבק
היא רצתה לדעת אותיות. אבל בעיקר, היא רצתה לדעת לפרוט להם על הלב
להכנס. כשכל העולם יוצא.
להיות שם. היא. בדיוק כשצריך

בס"ד

אבל כואב לי לזוז והאוזניות רחוקות ואני לא אשים בקול

אבל הרופא אמר שהוא ממליץ לי לקנות משקפיים אני אעדיף שלא