השעה היתה ארבע וחצי לפנות בוקר. הוא הוציא מהארון ג'ינס בהיר וטישרט דהוי. חולצות אלגנטיות היו לו יותר מדי. מבט חטוף נשלח אל מגפי הרד-בק, וכפות רגליו השתחלו לתוך סנדלי השורש השחוקים. כמעט עשור שהוא נכנע לתכתיבי העיר, נמאס לו. ומזג האוויר המעונן לא הוסיף למצב-הרוח החלקי שלו, גיא רצה להשתחרר.
רגליו השתחלו לתוך הג'ינס, וחיוך של עונג עלה על פניו כשחש את את החוטים הפרומים מדגדגים את עקבו. על גבו התנוססה בגאווה כתובת 'מושבניק'. הוא פיזר את שערו וחייך שוב למראה בבואותו שנשתקפה במראה. בעדינות סגר אחריו את הדלת ויצא לרחוב.
***

חבורת ילדים עליזה התגלגלה במורד הדיונה, עוטפים עצמם בחול מכף רגל ועד ראש. השמש הקיצית שרפה את עורם באהבה, שיגדלו להיות שזופים כראוי למושבניקים גאים. הם התיישבו סביב המדורה והאש ליחכה את סיר הפויקה. איתן שלף גיטרה ושירה פשטה במדבר. כשהשמש שקעה גיא ואיתן הבטיחו לעצמם שלעולם לא יעזבו את המושב. שניהם סלדו מכבישים, מבניינים, מתעשיה. הם חלמו על חוות סוסים, על משק חקלאי צנוע. חיים פשוטים בלי רעש וכניעה למירוץ החיים הגלובלי.

***
רכב המנהלים התניע בקלות וגיא כיבה את האייפון באלגנטיות. "מי שאני חשוב לו יודע איך למצוא אותי" חשב לעצמו.
הכבישים היו כמעט ריקים, לכשנגמרו הבניינים נגלה אופק, מעט טנדרים חנו בשבילים שבצידי השדות. הוא ירד מהכביש הראשי לדרך עפר, הוא זכר במעומעם את מיכל הדשן שאחריו פונים ימינה ושמאלה. מרחוק ראה את הפועלים יורדים נכנסים לחממה, הפורד נעצרה ליד טרקטור מיושן.
הוא יצא מהרכב ואחרי מחשבה קצרה קיפל את מכנסיו מעט וחלץ את סנדליו.
***
האדם תבנית נוף מולדתו. חבריו היו תמהים עליו כשהילך יחף במסדרונות האוניברסיטה. כל זמן שהיה סטודנט, גיא חלם על המושב. דירת הסטודנטים הצפופה צמצמה את רוחו עד כדי שקיעה לשעות ארוכות מול שורות התוכנה שכתב. הוא אהב ללמוד בחוץ, ישוב תחת עץ על פיסת דשא מוקף בדפי סיכומים ומאמרים באנגלית. לאחר הסמסטר הראשון נמלט חזרה למושב, לעבוד בקטיף פלפל. להחזיר לעצמו מעט מן השיזוף שאבד בתאורת הפלורוסנט. ולמלא את המצברים באוויר נקי.
***
צמרמורת טיפסה במעלה גופו למגע כפות רגליו בחול הרך. את החריצים בין האצבעות מלאו גרגירים דקים והוא פסע לאיטו אל תוך החממה. הוא נשם עמוקות את ריח הפלפלים, והחל לקטוף במרץ. אחרי שעה של עבודה ערימת ארגזים מכובדת, עמדה במעבר. ביד קלה הוא העמיס את הארגזים על עגלת הטרקטור. בידו לקח שקית ניילון וחזר לקטוף מעט לעצמו. כשסיים נכנס לפורד עם החול על רגליו והחל בנסיעה חזרה לעיר תוך שהוא מזמזם בניגון עליז את 'הורה היאחזות'.
***
חצי שנה לפני סיום הלימודים הציעו לו להשתלב במחלקת הפיתוח של מייקרוסופט. הוא לא חשב פעמיים והסכים. הוא קיבל רכב, משכורת מכובדת ומקום צנוע עם צוות נחמד. הוא נהנה בהחלט מהעבודה שלו. הוא עבד בשקט ובמקצועיות, לא היה אחד שלא העריך אותו. לא עבר זמן רב והוא קודם לנהל צוות, ומחלקה. בגיל 30 גיא ניהל את אגף התוכנה של החברה, משקיף על נופי העיר ממשרד מכובד בקומה ה-25 ב"מגדלי W". בשבילו המושב היה היסטוריה.
***
ב9:37 הפורד המאובקת גלשה לאיטה לחניון התת קרקעי, ועצרה בחניות הבכירים. גיא יצא מהרכב, יחף. האספלט המוכר הפך קר ומנוכר. הוא לקח ביד ימין את שקית הפלפלים ובשמאל את האייפון הכבוי. בצעד בטוח הוא נכנס לבניין, מעביר אצבע מלוכלכת בעמדת הזיהוי. חול גלש מרגליו לרצפת המסדרון, משם למעלית מותיר אחריו שובל זר בדרך למשרד. כולם הביטו עליו כשסימני שאלה מרחפים בחלל. "שיקפצו כולם", חשב לעצמו, ''מושבניק נשאר מושבניק גם בקומה 25 בגבעתיים". הוא הוציא פלפל אחד, ניגב מעליו את האבק, נגס בו בהנאה והחל לעבור על עשרות המיילים שחיכו לו.

וואו, זה כתוב מעולה.טוב נו..

תודהחולות

ממשכי בא אורך

אוי זה חמוד נוראענבל

בס"ד

חמוד בקטע טוב.
זה כתוב ממש טוב ונהניתי מאד.

אתה מוכן לפרסם כבר בפייסבוק??

זה יגיע, אני צריך לעבור על זה שובחולות

לתיקונים..

גם על הקודם אמרת את זה ומאז נדמתענבל

מממ...חולות

זה תלוי בסיפור, כמה אני חושב שהוא טוב..

הנה פרסמת, כל הכבוד!ענבל

די נו...חולותאחרונה

אה.. ותודה...חולות

באלי להחליף ניקשעות של אמת.

מחר זה נגמרבן-ציון

מחר זה מתחיל.

היה אדיר הערב. צחקתי כל כך שהבטן שלי כאבה. מילולית נפלתי מצחוק.
וכולם צחקו נורא. כ-ל הסגל. במיוחד מי שהבדיחות היו עליו

זו פרידה עצומה. שבעה חודשים אינטנסיבים שחיינו אחד בתוך השני, בלי הרף. גם מי שפחות התחברתי אליו, כשאראה אותו ברחוב עוד כמה חודשים אחבק אותו בחום.

יותר מחצי צוות יוצא לפיקוד עכשיו. ואני? אי"ה הקצאה שניה. נראה כבר

סוללה (פלוגה, אצלם) בזלת?
טויב נו, נתרגל מתישהו.

עוד צעד עצום.
סיכה שניה, סוף מסלול.

איזה כיף!!!חולות

ואז רגילה של ימבה זמן, אה?

לא בדיוק

בן-ציון

יוצאים שלשוש (שלישי עד סופ"ש).
אח"כ 3 ימי אימון ואז רגילה עד חמישי שלאחר מכן.

כמעט..חולות

ואז מלאאאא חתונות

ענבל

אכן כן

בן-ציון