פורום נסיונות פעילים (עמוד 4508)

ועד עולם הבא ימות המשיח תחיית המתים וגן עדן

היה הווה יהיה

 

 

היה ממש ממש ממש ממש כיף

היה משחרר

היה שמח

רקדתי כמו שלא רקדתי מאז החתונה של רוחמה

וכפול 4 או 5 בערך

רוחמה ילדה בן בשבת

ישתבח שמו

היה לי כיייףףףףף

היתה שבת טובה

ואז נחמדה

ואז מוזרה

ואז

סתם מן שבת כזאת שיופי, שבת

ובמוצאי כל כך רצינו לרקודדד

כלכך

ואז הראל היה

והלכנו

והיה לנו כיף

ולקח זמן אבל בסוף נכנסנו

ורקדנו

ושרנו

ונהיינו צרודים

כמה זמן שירה לא היתה צרודה!

וואו זה טוב

זה טוב זה טוב ממש

והיתה שם שושי אבל למי אכפת

רקדנו כאילו אף אחד לא רואה

וכולם ראו

וכאילו אף אחד לא מסתכל

והמון בנות קטנות וחמודות הסתכלו

והשתגענו

והתחרפנו

ושרנו

בקולי קולות

וזה היה כזה משחרר ומשמח

אבאאאאא

תודה תודה אלפי תודות

אההההההההההההההההההה

טוב לנו כל כך

ויש ילדים שנכנסו לחודש אדר בלי אבא שלהם

אבא שבארץ כלומר

החיים שלנו מוזרים

כולם רוצים להרוג אותנו

יש בזה משהו משמח

אנחנו מיוחדים

אנחנו לא סתם

ובורא עולם איתנו אההההההההההההה אתה איתנו

ואנחנו איתך לנצח

תשמח אותנו תמיד

בבקשה בבקשה

עוד מעט פורים

יאו

 

שעתיים ורק התראה אחת שגם היא לא היתה תגובה אלי!

אנשים להתאפס!!!!!!!!

רע לי.
ממש.
מער

סבבה

אני מבקש תקציב-

לא סומכים עליך...

מה נסגר אתכם?!

 

 

 

 

 

וללכת עכשיו עם כמה קציצות שלא יודעים מה זה להשקיע ולנסות לשבת איתם

 

 

 

 

 

 

 

תתפללו עלי.

פעם לא הייתי ככה. פעם הייתי חושב הרבה. וזה לא היה עושה לי טוב. עכשיו אני לא חושב הרבה וזה גם כן לא טוב.

צריך איזון.

כמה אני לא רוצה ללמוד לבגרות מכאן ועד להכין אוזני המן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכנתי אוזני המן.

המצב כנראה באמת גרוע.

קימבנה לי דחייה של העבודה הזו!

אחח מושלמת.

היא וקשריה עם המורות משוו

חיים דוחים

כאב גב,

צינון נוראי

שיעול מציק

שירי עידן עמדי

מתמטיקה

ועבודה מעיקה בהיסטוריה

 

ייאוש

 

אנחנואופטמיייםאנחנואופטימייםאנחנואטימייםאנחנואופטימיים

 

 

האש הייתה הפעם אדירה יותר מבעבר.
בוירת במלא עוזה.
ממלאת את כל האופק,
את המציאות כולה.
מקרקעית התהום,
ועד לב השמיים.

גופי ריקד בפנים.
עשן עולה מראשי,
שערי מתלקח.
בגדי נשרפים.
נוזל השומן התת עורי משמש כדלק נוסף.

צורח
המוח חלול
למרות הכאבים העזים.
חושב על קדושת הבורא,
עבורה מוסר את נפשו
הפי את עצמי במודע לתוך האש.

הייתי על ברכיי.
רגלי נאכלו והתפזרו לאפר.
האש האדימה והחווירה חליפות.
תודעתי מתחדדת ומתערפלת.
כמה זמן זה יימשך.
זה לא יימשך לנצח.
למה אני עוד לא נשרף?
למה אני לא מת?
למה אין לזה סוף?

מה יש לי היום?