פורום נסיונות פעילים (עמוד 4536)

להמשיך

יש שיעור בכוזרי ביום שני שאני מסכם ולא פיספסתי אפילו פעם אחת..
(אפילו לא ביום שני זיכרונו לקללה.. שאגב, באותו יום שברתי שיא של השיחת טלפון הארוכה ביותר.. יותר מ4 שעות.. והוא זכור לקללה לא רק בגלל זה.. )
בקיצור היום היה יומלדת לסבתא ושכחתי לבקש ממישהו להקליט.. אחרי זה שאלתי בווצאפ אם מישהו הקליט ובמקרה לא היה שיעור היום.. סייעתא דשמייא.

די להביע עמדה!


לכו לסרוג במטבח

@המקדש השלישי בדרך

היום למדנו שיחה על חודש אדר ופורים, באמת עוצמות אדירות כמו שאתה אומר

והפעם זה קרוב מתמיד!

עושים @ ואז את הניק אבל זה לא מתייג אף פעם...

מה עושים?

והמייבש בשלבי סיום.

והתיק עוד לא התחיל להיות מאורגן

אבל אני כן מצפה
אני מצפה כי זה מה שלימדו אותי תמיד, להאמין. לחלום בגדול. לראות את העתיד הכי יפה והכי טוב. לדעת. פשוט לדעת שיהיה טוב. כי ככה. יהיה טוב. חייב להיות
יהיה הרבה יותר מטוב
אם רק נאמין. אם רק נקווה.
אם רק נתעלם מהשחור נוכל למצוא את כל הגוונים היפים של החיים.
אז אני מצפה. כל יום מחדש
כל יום קמה עם תקוות. כל יום. מאמינה שהנה הכל קורה. הנה. רק עוד קצת והטוב מגיע אלי. יחבק אותי.
אני מצפה. מתכננת את העתיד
ואז.
זה מכה. האכזבה לאט לאט חודרת אלי. האשליות מתנפצות לי מול העניים.
זה כמו ששמים מולי ענן לבן ויפה. נותנים לי להתקרב. ללכת אליו בפסיעות מהוססות, להאמין שאני אצליח להגיע אליו
ואז. כשאני כבר ממש תחתיו. הוא מוריד עלי גשם.
והוא הופך אפור. ועצוב
והגשם שוטף את כולי. מגיע לשד עצמותי
מרחיק ממני כל תחושה של חום שאי פעם הרגשתי.
ככה. האכזבה עוטפת אותי
נותנת לדמעות לזלוג. מגיעה לכל מקום בגוף שלי.
ואני כבר לא בטוחה. אם קר לי כל כך בגלל הגשם או שזה רק ההרגשה המגעילה הזאת שחודרת לי ללב. אני לא בטוחה שאני כבר רוצה להגיע לענן. אני לא בטוחה אם הגשם ממשיך לרדת או שזה רק הדמעות שלי שיורדות. לנצח

אז אני כבר לא מצפה. ככה שאני לא מתאכזבת.
אבל כשאין תקווה. הכל מילא מת.

תעזרו לי בתעסוקה

בעיה רצינית שככה זה כאב

היא טובה בשבילי אז היום אנ'לא נותן לה ללכת

קיבלתי 91 בתכנות הזה.

כשכמה וכמה בנות לא עברו ומי שעברו אז בקצת...

ורק 3 בנות קיבלו גבוה.

זה באמת היה קשה!

וואי ב"ה!

"מזמור לתודה..." |ממלמל|

 

הבעיה שזאת שלמדתי איתה לזה את כל החומר לזה, קיבלה ממש נמוך

אוף! איך מעודדים?! זה לא פייר...