זה מה שעולה לי לראש כרגע,
אז נכנסתי לסניף כולי בלחץ ובום מדריך נתקע בי

עזבי זה לא כזה פדיחה
אני ינסה לחשוב

פאדיחה שיכולה לעשות לי אאוטינג ממש.

והיא גם מדי מפדחת אז בואי נרד מהעסק

ראיתי את אח שלי ברחוב [הוא לא היה בבית המון זמן] אז רצתי אליו וחיבקתי אותו אני מרימה את הראש ומגלה שזה לא הוא....

דיברתי עם שכן שלי [בן שנתיים וחצי] פתאום מגיע בחור מהישיבה מתחיל לדבר איתו אז שכן שלי שואל

אותו אתה אבא שלה? אז הבחור בלי לשים לב עונה לו כן כן ואז הוא פתאום קולט וכזה שואל אותו של מי? ושכן אומר שלה ומצביע עלי אז הבחור אומר אה שלה לא  ובורח ואני הייתי מטר מהם

יש לי כמה

סתם אבל נזכרתי באחת

בכיתה ה' הפעלנו בכיתה פעם את האזעקת אש פעם אחת ואז בגלל שהיא היתה לא משהו היא היתה מצלצלת כל יום שלישי ב12 וכל פעם אותה מורה היתה הולכת לקרוא לאב בית וכל פעם היא התעצבנה עלינו מחדש

שהייתי בת 4 בערך - ילדה מתוקה ותמימה, הלכנו לסבתא שלי לשבת,

הלכתי עם אבא שלי לביהכנ"ס, בקיצור חיכיתי לו עד שיצא,

ובינתיים נראה לי ששיחקתי בחוץ או משהו, התפילה הסתיימה,

כל המתפללים יוצאים מבית הכנסת, ואז נתתי יד לאבא שלי,

עובר זמן מה,

 אני שואלת את אבא שלי שאלה, שמה לב שהוא לא עונה,

מרימה את הראש וזה בכלל לא אבא שלי! החזקתי יד לאיזה מתפלל!!!

נלחצתי מאודדד ישר עזבתי את היד שלו וברחתי

 ואז אני רואה את אבא שלי מאחור מתפוצץ מצחוק ממני, הוא שם לב שהלכתי עם מישהו אחר

ולא טרח להגיד לי!

עוד פדיחה

לפני שנה בערך,

הייתי בדרך הביתה באוטובוס

וישבתי ליד חברה שלי, סתם דיברתי איתה על הקטע שהשבט החדש נכנס להדרכה וזה..

ואמרתי כזה: השבט הזה פשוט נורא, אני רואה איך הסניף הולך להדרדר בגללו, 

פתאום מאחורה אני שומעת כזה: כן הא!

מסתובבת ומישהי מהשבט הזה מתסכלת עלי,

שמה לב שריכלתי על השבט שלה, קיצור פדיחות

אופס

שבקשר טוב איתנו, וקיצור יצאתי מהבית בבוקר וראיתי אותו עם אבא שלי, אמרתי להם בוקר טוב והלכתי לביה"ס. אחרי 2 דק חזרתי הביתה בריצה- ו.... קמעט נתקעתי בו בכניסה לבית!!!!!! פה כבר נהייתי לבנה...

ואז הוא אומר לי בצחוק- "מה כבר שלחו אותך ביתה?" ואני כולה בלחץ עפה מהבית לא נעים בכלל!!!

מאז הוא מזהה אותי, ופעם בשבוע כשאני רואה אותו הוא אומר לי שלום.... פאדיחת חי!!!!!!

אני עולה עם חברה שלי בעליה מהאולפנית לרחוב ואומרת לה כזה: "וואי יש לי שאלה לרב, אבל אני לא סגורה על זה..." ואז אני מסתובבת וקולטת אותו מאחורי!!!!

א

הלכתי עם אחותי בשבת מקטמון עד לכותל ברגל (למי שתהה זה שעה וחצי הליכה).

בדרך עברנו דרך רחביה וסתם, עשיתי כזה תנועה של סופרמן ואמרתי "ירושליםם אנחנו באיםםם" פתאום אני קולט מאחורי הסיבוב שתי אנשים מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח........ הם לא הבינו מה עבר עלי

אחרי זה אחותי שעה לא הפסיקה לצחוק עלי

אחרי זה גם נודע לנו שיש דרך יותר קצרה וסתם הלכנו ככ הרבה

מישיבת הכותל לכותל.

שעה וחצי

נרדמתי בטרמפ ודקה לפני שהייתי צריך לרדת חבר שלי העיר אותי ואני עדיין עפוץ והייתי צריך לרדת במקום בלי תחנה יעני שיורדים מהר והטרמפ מיד נוסע אז ירדתי,וזכרתי שיש לי אוזניות לבנות בכיס ואיך שאני בא לסגור את הדלת אני קולט חוטים לבנים על המושב שישבתי בו אז מיד משכתי בהם במהירות ופתאום אני מבין שמשכתי בציצית של מי שישב לידי   

הנסיעה לקחה בערך שעתיים וישבתי לידו,מטבע הדברים נרדמתי....(לגיטימי...)קיצר אני ישן לי בנעימים ופתאום אני מתעורר מנחירה קולנית במיוחד!!!גיליתי שזה אני!!!!!😆😆😆😆😆

כשהייתי בת שש בערך הייתי כל הזמן משחקת כזה עם תלמידים של אבא שלי, והיה תלמיד אחד שממש אהבתי, והוא היה לוקח אותי על הכתפיים ונותן לי לטפס עליו וכו, ואחרי איזה ארבע- חמש שנים הוא התחתן עם בת דודה שלי...

מילא זה, אני גרה ביישוב רחוק אז אני לא רואה אותם הרבה,

עכשיו הוא בא להיות אברך בישיבה של אבא שלי...

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים