פורום נסיונות פעילים (עמוד 462)

*לא נמצאת יום שלם בוואצפ כי יודעת שזה יעשה לי רע*

*נכנסת בערב כי כבר אין ברירה וצריך*

לא מתאפקת ומסתכלת בהודעות באיזושהי קבוצה

שולחים שם הודעה שמטרגרת אותי



יאייי

tsukareta 😑

kono basho ga, yume ni aru.

Nademonaiya, yapari nademonaiya
Ima kara ikuyo

עכשיו קצת קשה, אתה חושב לוותר,
אתה הרי לא הטיפוס שנלחם בשיניים.
הופך שולחנות לעיתים רחוקות
וגם זה רק כדי לנקות את הרצפה עם קצת מים.
בבית קפה בפינה אתה דופק הופעה,
בין השכבות של העוגה הם מוחאים לך כפיים,
כשזה נגמר אתה בחוץ, מחפש איזה תירוץ
רק לא לחזור אל המרירות שמחכה לך בבית.

כי אלו ימים שהאומנות הפכה ליומנות,
אתה מלחין תאריכים ושעות בשבוע,
משחק משחקים, מנהל מאבקים עם ברביות וחיילי צעצוע.

ועם הזמן, אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
ועם הזמן, אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.

אז אתה נגרר לאיזה פאב, והיא יושבת על הבר
וזה כבר ממש מאוחר, בערך ארבע וחצי.
היא משחקת בשיער ואז רושמת את המספר
ודווקא אז אתה נזכר בחיוך של האקסית.
ולך תסביר לה עכשיו שאתה עדיין מאוהב
באיזו אחת שרחוקה מכאן אלפי קילומטרים,
שנתנה לך תחושה שאתה באמת מאושר
אבל זו חרדת הנטישה שהתעקשה באמת הרי

כי לא עשית לה טוב ולא הצלחת לכתוב
ובכלל היא ,עזוב, עם עצמה מסובכת
אז באותה נקודה, כשהיא כבר ארזה מזוודה,
אתה מרפה מידה ונותן לה ללכת.

ועם הזמן, אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
ועם הזמן, אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.


בדירת שני חדרים במרכז תל אביב בחמש מאות עשרים ושתיים דולר לחודש,
כמובן ההורים, עם הרוב הם עוזרים,
לך זה עולה רק בשלווה ובחופש.
אבל זה עוד נושא לשיחה בינם לבינך,
על חשבונם ארוחה בטיילת של יפו.
הם נורא מודאגים שאתה לא ילד רגיל
וזה לא רק הדגים, יש איזה משהו מסריח פה.
הם עוד מקווים שתהיה איזה תלמיד מצטיין
באוניברסיטת ייל, תנחית אדם על השמש,
העגיל בלשון, הפסנתר בסלון, הסמים בארון,
לא נותנים איזה רמז

ועם הזמן, אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
ועם הזמן, אתה אומר זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נ-פ-ל-א.

זאת יצירה של דלקרואה.

לא, של מרסל דושאן.

 

   המורה זה בצרפת?

   

טוב

המעבר האמיתי לעולם של המבוגרים הוא ההבנה שדברים לוקחים זמן, שכדי לדעת אם דברים עובדים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולחכות.
רציתי להציע אז, שננסה חודשיים, והבנתי כמה זה מגוחך, כמה אי אפשר להספיק כלום בכל כך מעט זמן וצריך לפחות חצי שנה. רק בשביל הניסיון. לרגע זה היה נשמע כמו הרבה זמן.
הדברים לוקחים את הזמן, כמה חודשים כדי ללמוד דברים חדשים, בין שנה לשנתיים כדי לשנות משהו, ההבנה הזו שיש דברים שיהיה צריך בשבילם גם שנים (או חיים שלמים).
אני לא יודעת איך אנשים מתחילים משהו שיקח שנים, מאיפה יש את הכוח להתחיל.
הזמן יעבור, ואולי יום אחד אני אדע גם את זה. אולי פשוט צריך לתת לזה עוד זמן.

אז הפעם שיהיה בכתב

 

אני לא בטוחה שזה טוב, בעצם, אני בטוחה שזה לא טוב. אבל, זה מה שאני רוצה

 

 

 

לפני כמה חודשים קישרו אותי לדף הבית של מדעני העתיד 

במבט חטוף וראשוני, תכנית לאנשים שהם יותר מידי חכמים. אבל, בדיוק מה שאני מחפשת- המסלול שלי לטכניון.

 

במבט יותר מעמיק, לא בשבלי. אף פעם לא הייתי גאונה, אבל חבל לוותר לפני שמנסים בכלל.

 

 

אחרי כמה מגילות סודיות הבנתי שאני נכנסת לזה

 

 

חבב חיות בסרט וזה ממש נורא

אוי, מה שהשעה עשתה לה..

אוי, מה שהם עשו לנו..

 

 

לא מפחדות ממכם, איזה אפסות אתם! לא מפחדות ממכם, איזה אפסות אתם!

לממה מי אתם? אה?

 

 

מי פה לא התגעגע?? 

כי לא היה מספיק זמן לנוח בשבת

הרי איך אפשר לשנו"ץ אם צריך לקום לפני ארבע בשביל סעוד"ש

 

וממש לא אכפת לי שפיספסתי את הגיבוש!