פורום נסיונות פעילים (עמוד 461)

וחשבתי לעצמי
מה יעזור לו לאדם להיות יפה, עטור כנפיים צחורות, אם אותו אחד לא מכיר ביופיו ובטוב ליבו
אם הוא מביט בהשתקפותו במים וכל מה שרואה זה כיעור

אם פרפר אינו רואה את כנפיו היפות, מה יש לו מהיופי שלו
בשביל מה בכלל להיות פרפר.

שתקתי.

שבוע טוב!
יש בחירות (שוב!), ויהיו שוב עוד כמה חודשים, או שאין בחירות, אני לא באמת עוקבת...
אז לכבוד זה *אנמצ*
תיוגי חובה לפני שנחטוף כאן מכות:
@אלגאוי@משתדלת יותר
אז אנמצ בחירות, החוקים הרגילים תקפים, לא כותבים אם כיביתם את עצמכם מאז צאת שבת, לא מתנהגים לא יפה וחייבים לצטט מהנסיך הקטן (החוק האחרון מוקדש לאחי המתוק שבשבת הלך לחפש שועל ולנסות לאלף אותו).

אז לשאלות:
איזו מפלגה הייתם מקימים? מה המצע שלה?
איזה דרדס הכי דומה לכם? (מה הם קשורים? בואו, זה לא שהפוליטיקה כאן עובדת עם קשר למשהו)
למה תהיו ראש ממשלה טוב?
את מי הייתם שמים כראש ממשלה?
איזה חוק הייתם מעבירים/מקדמים?
ומה שלומכם? איך עבר השבוע?

קרידיט ל@קפיץ- ששלי ושלכם שלה הוא

ותיוגים?
תיוגים
@בתוך בני ישראל@מתנחלת גאה! @לעשות רצונך! @הר ומדבר @מהלך בדרך.. @ריעות @דסה @אביגיל~ @רק הפעם. @חופשיה לנפשי @פטל. @כולם
התיוגים הם די מקריים (ורק בעברית) אז תענו גם אם אתם לא מתויגיים, ואל תקחו את זה אישית🙃

 להאמין שאתה מסוגל

אחרי שהרבה זמן

 התרגלת לוותר

 

זה קשה

לעזוב ת'תירוצים

להתאפס אל החיים

להבין שלא יקרה כאן נס

דרך הטבע

זה הסטייל

 

זה עבודה 

להאמין בכוח שלי

לחזור למציאות

על כל קשיה 

 

זה עבודה

להאמין שוואלה ה' אוהב אותי

אחרי שכבר מלא זמן

שכנעתי את עצמי

במשהו אחר

שהוא לא

 

ניצחון זה לא בבת אחת

זה מלא שלבים

חופרים

 

ובסוף זה רק מה שהחלטתי

לא או כן

שחור  או לבן

אין כוונות

אין רצונות

יש מעשים

חיבוקים ונשיקות

ולא לרחש חשדות ודבר אשם

אבאלה ואמאלה

@הרמוניה
לנוחיותך השרשור המקורי:
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1241559#13257352
אם את רוצה שהחיים שלך יהיו מצומצמים זה לא אומר שהם לא מצומצמים, אלא שרצית בזה... אני לא בא לחלוק על החשיבות של הערכים אלא שצריך שהם יהיו במקום ובמידה הנכונה. הלשון שלך מבטאת התבטלות בפני הערכים, אבל הערכים לא אמורים לכופף את האדם אלא להעצים אותו.

אהבה לא בנויה בעיקר על הערכה, היא בנויה ממרכיבים נוספים חשובים לא פחות... אז את לא רוצה את האדם שמולך אלא את הפוטנציאל הגלום בו? לעניות דעתי מה שנכון זה שתהיה אהבה והיא תעורר את הפוטנציאל הגדול. ומה תעשי אם אחרי שנה תגלי שלא הגעתם לרבע מהציפיות שהיו לך לאותה שנה? האם זה מראה שהקשר היה שגוי?

הסבר ל ״ד): הטענות השכליות והמוסריות לא משכנעות ואנשי הגישה הזו לא מחזיקים בדעה אחת. (רפרנס לפילוסופים בכוזרי...)״
לעניות דעתי הטענות של כל מיני אנשים לחפש בבן הזוג דבר כזה או אחר מצמצמות את האדם לכמה ערכים. בנוסף לרבים מהאנשים שנוקטים בגישה הזו יש דעות שונות אחד מהשני, מה שמרמז על חוסר אחדות בסולם ערכים.

אני לא תוקף את כל האידיאלים, (אני גם לא אומר הכל מעצמי אלא גם חוזר על טענות שנתקבלו עליי ששמעתי מרבנים חשובים, מישיבות דוסיות אם זה משנה... ) אלא את היחס של דוסים לעולם החול וטוען שצריך להשתפר בזה. אם את חושבת שאני טועה אז את מוזמנת לבדוק האם הנציגים המרכזיים שלך בכנסת מייצגים את הציבור התורני כפי שרוצים בישיבות או לא (ואני לא מביע פה את עמדתי בעניין). ונראה לי שחשוב להביא את הפסקה ״האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה...״

למה את חושבת שהמצוות אמורות להיות מרכז החיים שלך? את חושבת שזה מה שהקב״ה רוצה? אם מנתקים את החיים מהקודש אז ממילא יוצא שצריך להתמקד רק במצוות...

אני שמח לראות שאמרת את המשפט: ״מי שמאמין החיים לא "שוחקים אותו", האמונה המוחלטת היא מלאת חיות בחיים הפשוטים.״
זאת הנקודה שאני מנסה לחתור אליה... בסופו של דבר אנשים חיים את האמונה ביום יום, אם הם אנשי קודש אז הם יחיו את זה גם בחיים הפשוטים ובכל מקום שיהיו בו, מי שלא מצליח לעשות את זה עשוי לבנות לעצמו חממות...

לפני שנדבר על אלטרנטיבה (שאני לא יודע אם יש לי בכלל מה להציע...) בואי נסיים קודם עם החלק הזה.

כל טעות שאני עושה
מציתה כוכב בשמי חיי
עוד כוכב
שמסמן לי
את הדרך
הביתה.


בערוב ימיי
שמיי המפוארים
יעידו
עד כמה
העזתי להיות.

(אריק)

ואני מרגישה שאני לא מצליחה להכיל את עצמי...

המדברת.

המרעישה.

הצווחנית.

הרוקדת.

הזאתי שעברה לה השעה.

המשתגעת.

הצועקת.

העצבנית.

הכעוסה.

השמחה.

הצוחקת.

הפצצת אנרגיות.

הדכאונית.

המחורפנת

 

וואי וואי איך עשיתי את זה דרמטי... אנחהההה.... אנחההההה...

 

איןלנוכחאיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכח

איןלנוכחאיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכח

איןלנוכחאיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכח

איןלנוכחאיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכח

איןלנוכחאיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכחואיןלנוכח

 

 

 

ולצעוק חזקחזק שכולם ישמעו

 

חדל

 

חזרנו..

 

 

 

 

 

 

-מחר 2 מבחנים-

נלכדתי


SMB

יש לו שמה גם שכל.
זה לא סתם מחזיק יפה לתלתלים😘

האם ראשי התיבות אאל"ט משויכים בצורה מובהקת לערוץ?
(כלומר אי-ידיעתם שקולה ושווה לחוסר היכרות עם הערוץ, וההפך)

אנשים זה עולם. עולם של טוב ורגישות וחום.
חום וירוק וצהוב ופלטה של צבעים בוהקים שמדגישים את החיצוניות ולפעמים גם קצת מהבפנים. הבפנים השקוף והריק שלפעמים נראה אפור לא ברור.
השקוף הוא ריק עצוב ורע אבל גם ריק טוב. ריק של דף חלק ולבן שהעט פיילוט הסגול כותב עליו את המילה הראשונה. ריק של קנבס שהמכחול מתחיל בו את המשיכה הראשונה. ריק של תינוק שנולד שעכשיו מתחיל להתמלא. ריק טהור וטוב.

אנשים זה לימוד אהבה. לימוד איך אוהבים וכמה אוהבים ומה זה לעזעזל לאהוב. אנשים טועים באהבה ומתבלבלים באהבה ומצהירים בשם האהבה.
אהבה שקרית היא שלט של תירוצים למי וכמה ואיך ולמה. אהבה שיקרית היא אהבה רגעית בשביל למלא את החוסר. את השקוף שהתגלה כי נמחק האפור.
אז כדי לדעת מה זאת אהבה אמיתית צריך ללמוד איכשהו. לימוד מטעויות. אהבה שווה את הטעויות? אהבה יודעת כמה מאמץ אנחנו עושים כדי להגיע אליה? אהבה זה פלא. זה בטוח. ואני אוהבת פלאים.

יוואו, אני לא מאמין שאני כותב את זה. עלי באמת לעכל ולתפוס שזה קרה. וואו. וואו.
אוקי,
ילדתייי סוף סוף! וזו בת - לשאלתכם.
אחרי תשעה חודשים ויום של הריון מתיש אבל מלא בתמיכה מכל כיוון. תודה לכולם, באמת.
קצת חבל לי על התירוץ הנפלא שצמד המילים "אני בהריון" סיפק לי לכל מצב מביך - ואני טוב בליצור מצבים מביכים - מעכשיו לא אוכל להשתמש בו כל כך. אבל ברוך השם; הבאתי חיים לעולם! אני כל כך מתרגש.

סלחו לי אם זה עילג משו - עדיין לא התאוששתי אבל הייתי חייב לכתוב את זה.

לפעמים זרחה לי השמש, ולפעמים שקעה לי שלא בשעת המנוחה.

פעם האמנתי. היום אני מחפש את האמונה שבי.

פעם רציתי טוב. היום אני מנסה לא לשכוח שזה מה שאני רוצה.

פעם לחמתי בעוז ואש. היום אני הולך בשביל, מטושטש ועייף.

 

פעם חשבתי שהעולם הוא מסלול פשוט, כמעט מוכתב מראש, ואתה רק צריך לבחור.

היום אני מבין שהעולם הוא מלא הזדמנויות, ורק אתה יכול לכתוב את הסיפור שלך

שהטוב והרע לא מונחים לפניך עד שאתה לוקח אותם.

 

הדרך היתה ארוכה ומוזרה. מעולם לא הייתי מעלה בילדותי, בנערותי, או אפילו בבחרותי שכך ייראו חיי.

לא. לא כי היו איזה חריגות מוזרות. פשוט כי העולם הוא מוזר.

אם חשבת שאתה כבר יודע מי אתה- אתה מגלה כל פעם מחדש שלא.

 

ואני מחפש את התקוה. ולו אף רק את התקוה. התקוה שהאור יאיר. שהשמש תזרח. שהמסכים יפלו.

שהאחדות תפציע, שהספקות יגורשו כברוח חושך מאור. שהצדק יבורר.

 

ואז אני נזכר, שבימים ההם גם לא תהיה עוד זכות, או חובה. בימים ההם כבר לא תהיה מלחמה. 

בימים ההם העולם כבר לא יהיה עולם של הזדמנויות. כי הטוב והרע יהיו מונחים לפניך עוד לפני שתיקח אותם.

 

ובימים ההם, בזמן הזה, כשישראל ברחו ולמדו תורה במערות, בטח הם שאלו מה יהיה. ואיפה הנביאים והמלכים שהנהיגו אותם בבית ראשון, והמנהיגים שעלו איתם מבבל, לפני שקמה מלכות יון. ואיפה הניסים, ואיפה הגבורות. ועד מתי שכינה לא תשרה בתוכנו, ומה בעצם ה' רוצה- אם הוא שותק ככה? ולמה התרבות של היוונים פורחת, והתורה מתחבאת במערה עם בוץ?

אבל בין אם הם שאלו ובין אם הם רק שתקו וששו אלי קרב, הם ניצחו וגירשו את האויבים. והבית נחנך מחדש. והאור בתוכנו. ואם היו נביאים, הם לא באמת היו נלחמים. הם היו נלחמים ומנצחים, אבל זה כבר לא היה גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים. הם היו נלחמים, אבל זה כבר לא היה הם. 

 

(לא קיבלתי את ההשראה מחנוכה. סתם נזכרתי בה פתאום.)