פורום נסיונות פעילים (עמוד 4680)

ראשון- אבן שמואל
שני- פסטת שוקולד
שלישי- מחשבת עם חיה
רביעי- רד ולווט ומרתון מתמטיקה
חמישי- מרתון מחשבת
שישי שבת- ירושלים

הלב שלי מתפוצץ.
איך תבוא גאולה ככה ,איך.

בכלל,השבוע התחיל מוזר.

🔴להפיץ להפיץ!פינוי עכשיו בגאולת ציון!!
מי שיכול לבוא שיבוא!!
קדימהה!!!

די להריסת בתים בארץ ישראל!!
היום בשעה שלוש נצא למחות בגשר המיתרים על ההריסה בגאולת ציון! חשוב ממש! כל מי שיכול להגיע.
לפרטים: 0585579125
להפיץץ!!!!

@רחפת..

סופסוף מתחיל להתייבש,כבר אפשר לעבור

זמן לנשום ולהבין,
מה היה היום,
מה יהיה מחר,
מה בכלל אנו רוצים.

זמן לראות את הצבעים,
בלי למהול אותם באהבה,
שם תמיד אנו נופלים.

זמן לחשוב על אלוהים,
לחפש משמעות,
אולי למצוא,
לכאב הזה תכלית.

זמן לחלום עלייך בהקיץ,
אין לי ברירות,
הלוואי היו לי פתרונות,
יותר בהירים.

זמן לשמור כוחות,
זמן לשקוע ולא לעלות,
זמן לשכוח כמה שאפשר...
אם אפשר.

זמן לשכוח כמה שאפשר...
זמן לשכוח כמה שאפשר...


(כן שמתי לב שזה בלי הפזמון.. יש פה רק את הרלוונטי..)

שכתבת.

מאיפה הכוחות

לכאלה מילים מדויקת

מרוממות

לא נכנעות לו

משלימות

מקבלות באהבה

למרות הקושי

 

מעריכה. את מדהימה.

חיזקת אותי

 

 

ממש אין לי כח אלייך מחר

סתם שתדעי- זה גם חשוב

 

איי איאי מחויבות

היינו במצב כפית

יום אחד אני אהיה קומונרית בטעות




"והריח שלה
והאור בשיערה
הלוואי נאהב כבר באמת
עד שהאושר יתגנב לנו ללב"


מי קיים?

אז אני שוכבת במיטה, מתה לישון אבל מחזיקה את עצמי בכח עם הפלאפון.
למה? כי אני מפחדת. מפחדת מהחושך, מפחדת מהראש הלא מבולגן שלי שבשיטתיות מרובה מדלג מעצמו על נושאים שכל מה שאני רוצה זה לשקוע בהם לנצח, מפחדת שיבואו הגמדים הקטנים האלה עם הפטישים ושעם כל בום שלהם אני רק אתחפר עמוק יותר
מפחדת שלא יהיה מי שיעיר אותי בבוקר
מפחדת שעוד יום עובר ועוד רגע ה15 באוגוסט ואלהים לאן אני אלך
מפחדת שהשומן הזה הוא לא תקופה חולפת
מפחדת שלמרות מה שתמיד סיפרו לי אין לאגדות סוף טוב, דמבו לא מוצא את אמא ומרי פוםינס תמיד עוזבת בסוף.
ובעיקר מפחדת שאני אאבד אותי בתוך הבדידות המופלאה הזאת

יום אחד כשאני אהיה גדולה, אני אעמוד מול קהל גדול של אלפי אנשים או אפילו רק אחד שהוא ילד קטן שמטפטפת לו נזלת
ואדבר.
וזה לא יהיה כל כך נורא. כיף אפילו אם זה יהיה רק אחד עם נמשים, הוא יקשיב לי. וזה יעניין אותו כי אני אדבר על מוזיקה וחלומות ונדנדות נטושות ואמא
כי אני אסתכל עליו ואם יהיה לו מה להעיר אני אקשיב
כי אני אפסיק להתעסק עם דברים בידיים אם אראה שזה מפריע לו
כי נביט אחד לשני בעיניים ואני אראה את הסירות נייר שהוא חולם עליהם והוא יראה את הילד הקטן
כי יהיה לי אכפת ממנו
כי שכל העולם יקפוץ לי, אני עדיין אוהב אותו למרות שהוא בחיים לא יחזיר לי את אותה האהבה

והכובע שלי. הסרוג הענקי שאין מספיק חורף בשבילו השנה
והסריג האפור שלעולם לא אלבש כי הוא עושה לי זפקת
חורף בשבילי זה חום.
חורף בשבילי זה להסתובב בשלג של ירושלים עם נעלי הרים, כובע סרוג ענקי פיג׳מה וקפוצ׳ון ולהיות הבנאדם המאושר ביקום
חורף בשבילי זה מרק של סבתא
זה לדעת שיש למה לחזור הביתה כי כולם יושבים סביב התנור נפט, כל אחד עם הספר שלו ובכל זאת להיות כל כך ביחד
זה לשיר עד שהאדי קור שיוצאים מפה נראים כמו דפי תווים
חורף בשבילי זה להיות בתחתית ולהרגיש על גג העולם.

אני פלא, ונשמתי פלא גדול. חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול. חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם
אני
פלא
ונשמתי
פלא
גדול
חידוש
כמוני
לא
היה
מעולם
(כמה פעמים אני אשיר את זה לעצמי עד שנתחיל בכלל לחשוב שזה נכון?)

לא חשבתי שהשנה הזאת תראה ככה
הרי זאת שנה שניה ואני כבר מכירה ומסתדרים, אתם יודעים איך זה
אבל הכל מציף. הכל מגעיל
לפעמים אני פשוט רוצה להיות כמו הילדים שלי, שיסגרו אותי בחדר מוגן ואני אצרח עד שיתפרקו לי הריאות ואדפוק את הראש בקיר עד שהריפוד יקרע וזה יהיה בסדר
ואחר כך יבואו ויחבקו אותי חזק עד שאתפרק מבפנים ויכסו אותי בשמיכה כבדה וחושך ושקט
וכל זה יהיה בסדר
פשוט להתפרק בלי להביא בחשבון כלום, פשוט לצרוח כי זה מה שהנפש שלי צריכה עכשיו ושלא יסתכלו עלי כאילו נפלתי מהחלל החיצון
שפשוט יחבקו אותי כי אני בסדר. אני בסדר
וילחשו לי באוזן שהכל יהיה בסדר
ואני אאמין.





(רק למקרה ואולי אולי
@פינג.)