פורום נסיונות פעילים (עמוד 4822)

שוב.
זה קרה ככ מהר.
כאב ראש, חום, בית חולים וזהו. וזהו סופי לגמרי אבל.


היא לא מתה. לא.

מתי בדרך כלל משתמשים בשיחה אישית?

ובמסרים?

אני די חדש אז אני לא יודע מתי בבדרך כלל משתמשים בזה

אשמח אם תעזרו לי

אבא שלי היה בצמאה... בשקט בשקט הוא קנה כרטיס ונכנס למופע. ואפילו נהנה בטירוף ויצא באורות. אני חושדת שאבי המתוק נעשה חוסיד גלוי וגאה אט אט  ואתה יכול להלשין עליו למי שאתה רוצה @סיבה לשמוח

אני צריכה לישון מלשון שינה

ולברוח

כלומר לעשות משהו לא מציאותי מבחינתי

ולעזאזל

להפסיק להיות ממורמרמת

למישהו יש את המספר של אביתר בנאי?
יש לי מספר אחד שכנראה לא מחובר.
(באישי, כן?)


זה ממש דחוף.

ואתה מחפש הסבר לכאב
לחור הזה בלב
ובא לי לצעוק
שעובדים על כולנו
ילדים אבודים
חיים אבודים
חלומות
הורים
וצריבות של ברזל בוער
מכבות לי את הלב
את הרגש
את הרצון
מחלקת אבדות שלום
במה אפשר לעזור?

אז פיספסתי את ההסעה מבאר שבע לישיבה...עכשיו אני אצטר ליסוע בטרמפים...(הישיבה במרחק שעתיים נסיעה ישירה ברכב רגיל!!!!)אבל לפחות יש לי עוד שעה וחצי בבית...

תלמד אותי לשכוח
שהיה לי פעם טוב

חם ומחניק בתוך הסוודר הענק. עלמה יושבת בתחנת הרכבת הקלה וממתינה. מתי כבר אלוהים יתגלה אליה, יסביר שהכול היה טעות? או לחלופין, מתי היא תתחתן כבר.

איזה כיף.

טקס הדלקת נרות חנוכה בנסיונות פעילים!
חידון, אוכל, שירים, משחק סביבונים, מופע מרהיב וכמובן- הדלקת נרות, ועוד!
ממש כאן, בנסיופ הקטן שלנו!
דרושים: שני ניקים למופע קצר, ורב!
הכניסה חופשית!
הזמנה רשמית תישלח בצהריים.

אני אוהבת אותך.
@הכל משמים
וקשה לי לשמוע אותך ככה.
ואני רוצה שיהיה לך טוב.
ותדברי איתי. באמת.

ומביט עליו בוחן כליות ולב, אם עבדו כראוי  

אברהם פריד במנגינת א-לי אתה ואודך...

 

היה מדהים!!! 

כי היא לא.

סיכום סופשבוע:

 

התחיל רע. רע רע רע.

יום שישי נורא.

ופחדתי כל כך.

מה זה פחד? חרדות.

נורא.

וכל כך לא רציתי את השבת הזאת.

כי הקודמת איתם עשתה לי כל כך רע.

וגם זאתי שלפניה.

למרות שלפני כן חשבתי שאני דווקא משתפרת.

ואז הייתה נפילה.

התרסקות.

ולא רציתי שוב.

אבל לא היתה בררה.

למרות שכל הדרך התפללתי שלא נגיע.

שיהיה פקק ועוד אחד ועוד ועוד ועוד.

וניתקע שבת באיזה חור.

רק לא שבת איתם.

היתה לי בחילה.

 

ונכנסה שבת.

והופתעתי.

התחיל טוב.

כל כך טוב שרציתי לצרוח.

היה מצויין.

והרגשתי טוב.

באמת.

ודיברתי. טבעי.

וחיכיתי שתצא שבת רק כדי שאוכל לשמוע את השיר הזה, שוב.

שעושה לי כל כך טוב.

וכשהלכתי לישון, 

עדיין היה טוב.

 

וקמתי בבוקר.

ועדיין היה טוב.

קצת פחות, אבל טוב.

ואז התנוונתי.

התנוונתי מרוב שתיקה.

וירדתי וירדתי וירדתי.

ושוב הרגשתי רע.

ככה עד שיצאה שבת.

למרות, שבתוך כל הרע הזה,

היתה איזושהי נקודה של טוב.

 

והיתה הבדלה.

והם הלכו.

וגם הם.

ואנחנו נשארנו, איתם.

ושוב, התחלתי לעלות.

עוד פעם אחרי שנגמר.

כשכבר כמעט הולכים.

ונהיה יותר ויותר טוב.

למרות שבתוך הטוב הזה, 

עדיין הי גם רע, רע מאוד.

וזה היה מבלבל, מאוד.

כי זה היה טוב ורע,

חזקים מאוד,

ביחד

ואני חושבת שבחרתי בטוב.

 

והלכנו, 

ויצאתי טוב יותר מאיך שנכנסתי.

והם אנשים טובים, למרות הכל.

והם רוצים לעשות טוב.

מסכנים, אני קשה להם.

אנחנו קשים להם.

 

 

והיה להם את שירה גאולה.

וזה הכי טוב בכל הסיפור הזה.

סופי, 

אני קונה את הספר הזה.

הוא עושה לי טוב בלב.

ותחושה של בית.

 

 

והשבוע הזה, יהיה טוב.

ככה החלטתי.