לי-לה טוב.
לכולם!
נראלי נפרוש לבנתיים...
לי-לה טוב.
לכולם!
נראלי נפרוש לבנתיים...
אנחנו בעד דברים שלא מחייבים עד כדי כך
<צ>
קמים ב5
כותל. הנחת תפילין
אוכלים קצת. כואבת לי הבטן ברמה מזעזעת
הסעה. אולפנא
מתבטלת מגמה= שעתיים חופשיות. אני שומעת שירים כדי לא לחשוב על הכאב
אנגלית. רואים סרט.
פינוי. אני נשארת בכיתה
תנך. מתבטל.
נוסעת לירושלים. פקקים מטורפים.
פוגשים את @חלילית אלט. שיואו יאוו.
מסתובבות ומדברות וכיף לנו.
היא הולכת לאוטובוס, חיבוק וביי.
הולכת למרכזית. פוגשת את @סניורה ו@הכל מאת ה'.
יושבות ומדברות.
יורדות לאוטובוס. מדברות.
היא הולכת. מדברות עוד קצת. היא גם הולכת.
הולכת לאוטובוס.
עולה על אוטובוס ליישוב. יורדת באמצע הדרך. אני עם אבא ואמא.
הולכיםלקנות משו. קונים בגדים טיפה.
קניתי סריגים. כואבת לי הבטן רצח ואני רעבה ולא יכולה לאכול.
לוקחת דברים מהאולפנא והביתה.
נשכבת במיטה. כואב לי. אני בוכה. היא מתקשרת. לא עניתי לה.
נרדמתי והתעוררתי מלא. אוף.
ואני צריכה ללכת לתמנון כדי לקנות כאלה ממש יפים שראיתי שם.
בבטן.
לא יודעת עדיין במדוייק.
וזה כואב. ואי אפשר לאכול.
אני רעבה.
ואכלתי יוגורט וכואב עכשיו ממש.
אולי.
ואני אהיה איתם לבד.
אלוהים אין לי כח לזה.
וכואב לי הראש ממש עכשיו.
ושעת שינה ובכי פשוט גמרו אותי אז לא דיברנו בסוף.
והייתי קצת צכה את זה
למה אכלתי. אוף.
אבל הייתי חייבת חייבת כבר.
הייתה לי בחילה מחוסר אכילה.
חיידק מטומטם
שעות של אמת.אחרונה
Solomon
אוף!יהדות=דרך חייםאבא שלי הגיע היום עם טלויזיה ענקית, מזה ענקית? עצומה!!!
ואמא אמרה שהיא לא מוכנה שזה יהיה בסלון ב"ה, והיא לא מוכנה בחדר שלהם
אז אבא החליט שהטלוויזיה תהיה בחדר שלי 
זה ממש להעמיד צלם בהיכל!!!! איכסססססס
כמובן שהבעתי את זעזועי העמוק מהרעיון, וניסו לשכנע אותי בטענות של-
מה אכפת לך אתה גם בלי זה כמעט לא בבית.. ואפילו אמרו שינקו אותה מהחשמל כל פעם שאבוא הביתה
ואני הסברתי שאני לא רוצה שיהיה במשכני מכשיר כזה שמלא בפריצות ולשון הרע 
אבל מי שם עלי בכלל ב"ה

בתרבות הגויים האזורים התחתונים הלא צנועים תופסים מקום מרכזי אף יותר
אבל כשיהודי רוקד באמת מהלב, עיקר ריקודו הוא בידיו, ממקום יותר עליון, יותר שואף
באלי ללמוד ריקוד, אבל שיהיה ריקוד יהודי, כמו דוד המלך שהיה מפזז ומכרכר לפני ה'
וגם זה ככל הניראה לא יקרה
אבל עדיין אוכל לרקד כאהבתי
נער מתבגרראחרונהאחרי חצי שעה מאז שכתבת אתזה
וזה עיצבן אותי כי הייתי תקועה שם ארבעים דקות
ואני עוד הגעתי באמצע...
הייתי מורעבת (ונגמרה הסוללה). ניזונתי ביום הזה רק מעוגיות עבאדי ומים רותחים. (אה, ובבית אכלתי די בקטנה...)
והנהג היה עצבני, וכשנכנסתי למרכזית נתקפתי הלם בשניה הראשונה...
נכנסתי מהכניסה מאחורה כי ירדתי מהאוטובוס הבייתה ואין לו תחנה ליד התחנה של האוטובוס העירוני, אז כבר יורדים במרכזית....
וברגע שירדתי מהאוטובוס, הבנתי שקורה משו אבל לקח זמן עד שקלטתי מה..
זה הלך ככה:
מחכים שעות בכניסה למרכזית ויש אוטובוס לפנינו.
נוסע אחד יורד כבר שם (ליד השומרים שם, לפני הסריקה)
אני לתומי נשענת על החלון, מכורבלת בקפוצון שלי ומתחילה לסבול מבחילה.
שהחיינו, האוטובוס נכנסת לתחנה. אבל מה עובר עליו? הוא נכנס דרך החניית אוטובוסים.. אני מבקשת מהנהג לרדת ובשוק חיי כשהוא מתעצבן עלי שלא ירדתי עם שאר הנוסעים (עוד ארבע). איפה הם הספיקו לרדת.
איש ביטחון מגיע לדלת ואני קולטת שמשו מוזר קורה כאן.
כבר חשבתי שמשו בסריקה בתוך האוטובוס היה לא בסדר ועכשיו איכשהו מקשרים אותי לעסק כי למה אני שם כשכולם ירדו מתישהו. ועוד הנהג עצבני עליי... כמה שניות מחשישות...
אבל להפתעתי הוא מסמן לי איזה משהו ואני יורדת (אחרי כמה בקשות חוזרות לפחוח את התא מטען). לא קלטתי מה הוא סימן אז אני נכנסת ורואה מלא אנשים עומדים וחלק יושבים ברציף-וחצי האחרונים...
אני מתקדמת לתומי ושואת את אחד החיילים מה קורה.
חפץ חשוד.
בום. מסכנה הבטן שלי... 
סתם קיצור, אז חיכיתי שם איזה ארבעים דקות, על הרצפה, כי לא היה מקום נורמלי לשבת עליו.
ואז כשפתחו ששתי ושמחתי ללכת הבייתה. ורק כמה דקות לפני שפתחו חשבתי על האופציה לבדוק אם יש דרך אחרת להגיע לאוטובוסים העירוניים... אבל כבר לא היה קטע כי השומר בחוץ אמר לי שעוד כמה דקות יפתחו.
העיקר שראיתי את החבלן בחוץ מחפש עם הפנס את התיק
חוויות בקיצור. ויצא נאום ארוך.. |מפודח|
האמת שאין לי מושג למה התעכבתי עד שאיזה חצי מהאנשים נכנסו. ואז החבר'ה במאפה נאמן צעקו את המבצעים. ואחרי עוד כמה דקות יצאתי לאוטובוס...
ממ.. זה היה מפתיע.. ו..לא משנה. אבל זה בהחלט היה מפתיע.
לפחות הגעת בשלום...
נכון, לא צריך. אבל צריך אוטובוס עירוני ובהתחלה לא היה אפשר לצאת מסביב. אח"כ כן ולא חשבתי עלזה. ורק כמה דקות לפני פתחו השומר אמר שעוד כמה דקות יפתחו אז כבר חיכיתי....
איפה חיכיתי מתי?
ישבתי על הרצפה ברציפים האחרונים, לא בצד שלך אלא בצד השני. ליד איפה שמורידים, אז ברציף שם...
וכשפתחו הייתי ליד הרציפים לכיוון שלך כי הלכתי לבדוק שם משהו...
אז אני הייתי באיזור שם..
באיזה צד...
הייתי שם...
מעניין מה היה קורה אילו...
כנל...
ואני תוהה אם זה חכם מה שהולך.
ארגון תיק
ספר, מטען, ועוד כמה דברים חשובים.
לדבר עם אנש
להתקשר לאנשה
לסדר את הקלסר ובכלל שאר מרעין בישין חשובים שצריך לעשות שם.
ו...
ולצאת.. בבוקר...
מראש אומר, היו שלום.
ניפגש אולי מחר. ואם לא מחר אז- עוד שבועיים