פורום נסיונות פעילים (עמוד 4870)

אחרי חצי שעה מאז שכתבת אתזה

וזה עיצבן אותי כי הייתי תקועה שם ארבעים דקות

ואני עוד הגעתי באמצע...

הייתי מורעבת (ונגמרה הסוללה). ניזונתי ביום הזה רק מעוגיות עבאדי ומים רותחים. (אה, ובבית אכלתי די בקטנה...)

והנהג היה עצבני, וכשנכנסתי למרכזית נתקפתי הלם בשניה הראשונה...

נכנסתי מהכניסה מאחורה כי ירדתי מהאוטובוס הבייתה ואין לו תחנה ליד התחנה של האוטובוס העירוני, אז כבר יורדים במרכזית....

וברגע שירדתי מהאוטובוס, הבנתי שקורה משו אבל לקח זמן עד שקלטתי מה..

זה הלך ככה:

מחכים שעות בכניסה למרכזית ויש אוטובוס לפנינו.
נוסע אחד יורד כבר שם (ליד השומרים שם, לפני הסריקה)
אני לתומי נשענת על החלון, מכורבלת בקפוצון שלי ומתחילה לסבול מבחילה.

שהחיינו, האוטובוס נכנסת לתחנה. אבל מה עובר עליו? הוא נכנס דרך החניית אוטובוסים.. אני מבקשת מהנהג לרדת ובשוק חיי כשהוא מתעצבן עלי שלא ירדתי עם שאר הנוסעים (עוד ארבע). איפה הם הספיקו לרדת.

איש ביטחון מגיע לדלת ואני קולטת שמשו מוזר קורה כאן.

כבר חשבתי שמשו בסריקה בתוך האוטובוס היה לא בסדר ועכשיו איכשהו מקשרים אותי לעסק כי למה אני שם כשכולם ירדו מתישהו. ועוד הנהג עצבני עליי... כמה שניות מחשישות...
אבל להפתעתי הוא מסמן לי איזה משהו ואני יורדת (אחרי כמה בקשות חוזרות לפחוח את התא מטען). לא קלטתי מה הוא סימן אז אני נכנסת ורואה מלא אנשים עומדים וחלק יושבים ברציף-וחצי האחרונים...
אני מתקדמת לתומי ושואת את אחד החיילים מה קורה.
חפץ חשוד.
בום. מסכנה הבטן שלי...

סתם קיצור, אז חיכיתי שם איזה ארבעים דקות, על הרצפה, כי לא היה מקום נורמלי לשבת עליו.

ואז כשפתחו ששתי ושמחתי ללכת הבייתה. ורק כמה דקות לפני שפתחו חשבתי על האופציה לבדוק אם יש דרך אחרת להגיע לאוטובוסים העירוניים... אבל כבר לא היה קטע כי השומר בחוץ אמר לי שעוד כמה דקות יפתחו.

העיקר שראיתי את החבלן בחוץ מחפש עם הפנס את התיק

חוויות בקיצור. ויצא נאום ארוך.. |מפודח|

האמת שאין לי מושג למה התעכבתי עד שאיזה חצי מהאנשים נכנסו. ואז החבר'ה במאפה נאמן צעקו את המבצעים. ואחרי עוד כמה דקות יצאתי לאוטובוס...

ממ.. זה היה מפתיע.. ו..לא משנה. אבל זה בהחלט היה מפתיע.

לפחות הגעת בשלום...

נכון, לא צריך. אבל צריך אוטובוס עירוני ובהתחלה לא היה אפשר לצאת מסביב. אח"כ כן ולא חשבתי עלזה. ורק כמה דקות לפני פתחו השומר אמר שעוד כמה דקות יפתחו אז כבר חיכיתי....

איפה חיכיתי מתי?

ישבתי על הרצפה ברציפים האחרונים, לא בצד שלך אלא בצד השני. ליד איפה שמורידים, אז ברציף שם...

וכשפתחו הייתי ליד הרציפים לכיוון שלך כי הלכתי לבדוק שם משהו...

אז אני הייתי באיזור שם..

באיזה צד...

הייתי שם...

מעניין מה היה קורה אילו...

כנל...

ואני תוהה אם זה חכם מה שהולך.

אני בהחלט הולכת לישון

@שחר. מקווה מאוד שמחר יהיה לך יום קצת יותר מאיר פנים. 

@נקודונת.מקווה שבסוף עשית משהו, והיי לכי כבר לים!!!

אני אוהבת אותכן

ועצלנית

ומותשת במיוחד

ועוד כל מיני דברים שאין כאן המקום לפרטם.

ההיתי 10 דק' וברחתי לקניון הדר...

מה קנית?

חצי מגף,צעיף,עגילים-טו גו

מעיל-רנואר

פוטר-מנגו

זה כמה ימים בשנה שיש מבצעים בכל מקום בעולם....

חוצמזה, מה אתה עושה פה? אין השבעה?

תאכל אותה, או תעבור לאריאל

למרות שאחרי שאני אתרגל אולי הוא יהיה יותר נחמד 

אי הייתי מתכחשת

דמייני שהיה לך קו ברוחב מטר, והיית צריכה ללכת עליו כדי להגיע לאוצר שבצד השני

זה לא היה קשה.

אבל אם היו מגביהים את הקו הזה לגובה 100 מטר, אף בן אדם שפוי לא היה מוכן ללכת עליו

אבל בעצם? אין שום סיבה שלא תצליחי לחצות את הקו, פשוט אסור לפחד אסור להיתייאש

כשמנסים להיכנס לעבודתו יתברך, זה נראה לא אפשרי לצלוח את זה, ובטוחים שבטוח ניפול בדרך מהשביל

אבל בעצם אין שום סיבה שניפול, רק צריך לא לפחד כלל לאזור אומץ לבטוח בה' וללכת על השביל אל האוצר