פורום נסיונות פעילים (עמוד 4879)

אחלה שבתת לכולםם

נכון?

ויש לי עוד מלא לכתוב!

התארגנות לשבת
הדלקת נרות
תפילה
ארוחת שבת
שינה
קידוש קטן
ארוחת שבת
שינה
קריאה
סד"ש
הבדלה
ארגון חדר
כתיבה
שינה
יום ראשון: תור להדס, תור למיכל
יום שני: ארגון בית ואריזה, נסיעה לירושלים, ביקור אימא, קולנוע, סבא וסבתא.
יום שלישי: קריאה ומחשב ומריחת זמן, ביקור אימא, הביתה.
יום רביעי: שוב לירושלים, חיבוק ועוד דברים עם @מבול, ביקור אימא, הביתה.
יום חמישי: ארגון בית יסודי.
יום שישי: התינוקת מגיעה!!!!

מישו יודע איך זה עובד בקשר לבגרות? (כן, אני לא מדריך...) מה בכלל צריך לעשות שם? איפה יש הכי דרומי?

פשוט השקט .

אני צריכה שקט .

זה מצרך נדיר ביותר .

אני עוד שניה משתגעת 

רק לפול ולקום 

ולסרטט בין השורות דרך החוצא

אני צריכה שקט

אמרת להן שיעשו את זה בחמישי, כי את לא יכולה במוצש ובסוף הן קבעו במוצש ומבקשות ממך שתבואי אז את מבטלת את הכל ואומרת "בסיידר, אני אבוא".

קבעת איתה בכלל לפני שבועיים ודחית ודחית ובסוף היא לא יכולה. אבל קבענו כבר מזמן! וביטלתי דברים בשביל זה! ו.

ומה, למען ה', מה הקשר שהיא רצתה שאבוא אתה בשבת לכוכב יעקב?! והיא לא מבינה למה לא.


אני עצבנית נורא.
ואחרי הספר הזה, וכל השבוע הזה, ומה שהיה אתמול, אני מבינה למה אני ככה סוערת.

לפחות מנחם אותי שהרבה זמן לא הייתי עצבנית. אוי טאטעע
מה מנחם אותי.

כל החיילים והביינישים שכמעט נכחדו מהעולם

היום החמיאו לי על איל שאני מנגנת וזה כיף לי כי אני ממש מחבבת את זה.
פתאום קלטתי שזה ממש מוזר שהתחלתי לנגן.
ואפילו הלכתי לאולפנה אחרי השבועיים האלה והיה נסבל בצורה כלשהי.
במוצאי שבת יש לי משמרת. הלוואי שלא סתם נשב ושהגי פי אס יעבוד סופסוף וגם הקשר.

ושבוע ארגון. הלוואי שלא יהיה כמו שנה שעברה
אז מה שאני לא בהדרכה.
אבל אני צריכה שעדיין תגיע, חייבת.
אני הייתי אחראית על הסוודרים ואני מאד גאה בעצמי וזהו. בזה מסתכם החודש ארגון שלי.


ובכלל אני מתה מפחד, אין לי כח לצוות באולפנה.
היום יצאתי באמצע השיעור עם התיק, הביתה. וזה לא מומלץ לעשות את זה אחרי שבועיים בבית גם ככה כולם בטוחים שאני אחת המטומטמות וכנראה הם צודקים בהקשר הזה.

או שיהיה נס או שאני לא יודעת מה יקרה. אני חייבת מישהו שיציל אותי מעצמי.
טוב לי. אלוהים. טוב לי.
וכל כך רע לי.
בואו נהרוג את משרד החינוך.

נשארו לי שלוש שעות להתקלח ולישון...

והלכה לי החולצתנועה החדשה

האוטו החליט לשבוק חיים. עד שאבא נסע לקנות כבלים כולם התייעפו, לאפחד אין כח לנהוג עד הבית

נשארים לישון אצל סבא וסבתא.

ואין לי לאיפה להוריד את העדשות.

ואין לי פיג'מה.

ואין לי איפה לישון.

 

חוזרת לסמים

אני חושב שקמתי הכי מוקדם היום

בשש וחצי

הלילה הנוראי הזה נגמר! תודה ה'!
עוד 6 שעות צריך לקום לשעבייס ארגוןןן

אז ככה.

להתייבש בטרמפים... לדבר בלימוד עם מישהו.

הוצאתי טופס ירוק וואוו!

כן כן. הנה זה מגיע הבחור על גלגלים.

 

ו.. ערבית!

ו.. חפץ חשוד

הולך לדף הניקים וואוו!

ערבית ליד. באמצע עמידה- מחליטים להרחיב את גבולות החץ החשוד ואומרים לזוז- אממה? כולנו בערבית.

בשלב מסויים (בפיגור רציני) קלטתי שאומרים לי לזוז. אז שתקתי וזזתי. סימנתי למתפללים האחרים (שחסמו אותי) לעבור איתי למקום אחר בשתיקה. בסוף אחד הלך איתי. אני המשכתי עמידה במקום אחר (השתדלתי לקצר שלא יפסיקו בי עוברי דרכים) (אחד דידה שם עם רגליים צמודות כי חייל וחיילת דחפו אותו, הם די התעצבנו עליו). בסוף היה שם מניין- אחרי שסיימתי ונתתי הסבר הלכתי למה שהיה ראוי לעשות. לא נורא.

הולך לדברי שיר- אין שם מנורת הזהב.

בחזור שם משקפיים ורואה את החתיכות מהחפץ החשוד. זה טאבלט.

עכשיו תנסו לדמיין שכתבתי סיפור פרוזאי על בחורה ששמה רבע מחייה זכרונות. ססמאות. כשלונות. הצלחות- בקבצי שמע וטקסט. והעבודה שלה במחשב. והיא שכחה את התיק היא עכשיו בדוידקה ונזכרה רגע מאוחר מדי.

בדיוק. פוצצו הכל. עצוב. היום תולים הרבה דברים בחתיכת המתכת הזו.

 

ממשיך- בחורה שעוכבה בגלל החיילת המעוצבנת כנראה הנ"ל לא סגורה על הזכויות שלה ועל החובות כהזדהות בפני משטרה צבאית. קיצור היא מסתבכת שם. רחמנות אבל לא יכלתי להתערב ואם כן אז גם אותי היו מעכבים- לא יכלתי כ"כ. ואולי טעיתי כשעזבתי. לפחות לנסות לעזור.

 

יוצא. לחיזמא. בטעות יורד בפסגת זאב מרכז. לא נורא. הולך מגיע לחיזמא- 2 דקות טרמפ לתפוח עוד כמה דקות למה שמה. שמה מתעכב. קצת. ואז למה שממה. מתעכב שם הרבה זמן. מאחר לפגישה שאני אמור להספיק. לא מאחר הרבה לא נורא.

 

היתה שיחה חשובה.

 

ו.......................

הולך לסניף!

בנים בנות צווחו לפני כן עד השמים עכשיו נשארו רק המדריכים- לא אכפת מכולם אומר לקומונרית כמה מילים ומדי פעם מחליף משפטים עם המדריכים הזכרים. אה. ולוקח להם מהדובונים והפיצה. אחלה.

 

מצייר את הקיר של המדרשוקו (שזה מה שאני עושה בסניף. זה כזה בית מדרש סניפי אבל לא בדיוק ואולי גם קצת יותר מזה. אני וחבר.)  (יצא נחמד פרגנו לי אפי') כמובן שלא צבעתי-

והנה אני פה.

מחר אסע לישיבה. יש מניין ב7:30 אחרון. אחלה.

 

 

הולך לישון תיכף.

אח שלי שליח השבת במקום לא רחוק מהישיבה.

נראה לי אקפוץ אליו.

 

לילה טוב שיהיה לכם.

אולי לא אספיק לכתוב פה הפעם.

 

ליל משמר שמח לכל הביינישים! וגם לילה לבן כשר לכל אלו שלא.