פורום נסיונות פעילים (עמוד 4878)

בס"ד

אני באמת ובתמים רוצה להתחתן.

אני רוצה עד סוף שנה לעמוד מתחת לחופה.

אני רוצה עד שנה הבאה בית משלי.

אני רוצה נישואין, באמת.

אבל למה בדרך הזאת?

אני לא מבינה את הדרך הזאת,

אני לא מבינה את החוקים שלה,

אני לא מבינה כלום.

אני לא יודעת מה לעשות עכשיו,

מה אני צריכה לעשות,

להתקשר או לחכות?

להיות אופטימית או שעדיף להישאר בכוח פסימית?

בכלל, זה מוזר שאני אופטימית, אף פעם לא הייתי אופטימית לגבי הקונספט הזה של דייטים.

יש בו משהו שגורם לי להיות אופטימית ואני אפילו לא פגשתי אותו.

אני רוצה להבריא, אני רוצה להיפגש,

אני רוצה לצאת לדייט הראשון האחרון שלי.

אני רוצה להבין את המשחק הזה ולהצליח לשחק אותו,

אבל זה חסר סיכוי, אני לא משחקת משחקים.

פחח על מי אני עובדת, אני שעה מתלבטת מה לעשות ובסוף מחליטה שלא.

אבל זה לא לשחק משחק, זה כי באמת אני צריכה להתקשר רק למשהו ספציפי.

אבל אני רוצה להתקשר אז זה כן לשחק.

אבל זה לא.

אני מבולבלת.

אני לא אוהבת את זה.

אני לא אוהבת משחקים בלי חוקים.

הם מבלבלים אותי ומבלגנים אותי.

אני רוצה שזה יהיה טוב,

אני רוצה שזאת תהיה פעם אחרונה,

אני רוצה שזה יצליח,

רק פעם אחת, זה כל מה שאני צריכה.

נכון שאני לא חייבת להתחתן עם מישהו מוזר?

אז מה שאני לא נורמלית וגם המשפחה שלי לא מי יודע מה נורמלית [בנדוד שלי טוען ככה ויש משהו בדבריו].

נכון יכול להיות מישהו שיכיל את זה ועדיין יהיה נורמלי?

אני רוצה מישהו כזה, שייתן לי יציבות ובטחון.

זה לא שאני לא יכולה להעניק כלום, יש לי מלא מה לתת בתמורה,

רק שיהיה לי את ההזדמנות.

אני רוצה להתחתן.

אני רוצה להגיע לסוף המשחק ולגמור בדרך צלחה,

לא בבית כלא.