פורום נסיונות פעילים (עמוד 4948)

טיילור משחררת אלבום

פתחנו פורום שמיניסטים.
צירפתי אתכם סתכלו בפורמומים הסגורים

והייתי עם עוד שתי חברות, בקיצור,

הן ירדו ואז אני נשארתי.

ואני שומעת את הפרחים מנסים לשדך אותן אחד לשני

 

כי היא עשתה לי רע.
והיא הרסה לי את היום.
והוא התחיל טוב אחרי שישנתי יותר מ12 שעות.
אוף איתה.

ה' שמע תפילתי ושוועתי אליך תבוא...
אל תסתר פניך ממני
ביום צר לי"

בעיה שלכם שאין לי מדשית. קפצו לי.

תגידו תודה בכלל שנכנסתי.

שיחה איתה.
היא טוענת שאני סגורה בתוך עצמי.
ולא משתפת.
ואין לי כח אליה
והיא ממשיכה לשמור על קשר בפרופיל נמוך.
בעע.
ובגללה לא עשיתי מתמטיקה
יום אחד אני אכחיד אותה.

אתה.
הקול הצלול והעמוק.
שואב את כולנו לדפי התורה; בעת קולך מנער את קירות בית הכנסת, קורא בהנגנה שאין כמותה את קריאת התורה, בכל שבת ושבת.
אתה.
הגוף החסון והחזק.
דמותך הייתה ברורה, ניכרת למרחקים. חיוכך הרחב, חוש ההומור שלך נצצו למרחקים.,הדבקת כל אחד בשמחתך.
אתה.
גופך נעשה צנום, גם אתה לקית.
כרסמה המחלה כל חלקה טובה בגופך, נעשת דקור לאימים, כימותרפיה פה, ועוד בדיקה שם.
אתה.
טיסה בהולה. מצבך מדרדר, אבל אתה אופטימי.
"אני אצא מזה", כך טענת בחרפת נפש.
"אתה תראה, אני אחזור לארץ בריא ושלם על רגליי".
אתה.
חזרת לארץ, השבוע, עצמות ועפר.
מכוסה בטלית, אותה טלית שהיית עטוף בעת קריאת התורה.
טלית חייך. מהות חייך.
חזרת לארץ.
בארון.

והלב מסרב להאמין.
וכולנו בוכים את החסר.
אפילו לא נפרדנו ממך.
אפילו לא הודנו לך על תפילות מאירות לב,
על ענג שבת מידי שבת,
על קולך הערב; שחיבר לבבות והרקיע שחקים.

מתגעגעים.

בוקר.

נפלתי.

נהיה לי שטף דם ברגל. התחלה גרועה של היום.

יצאתי לוועדה. נכנסתי רק ב10 לשיעורים.

היסטוריה. הסברים שעות על המבחן.

אנגלית. לא השלמתי את הלוג. מבחן באיות (???)

מתמטיקה. דווקא הצלחתי. חומר למבחן. המורה לא נמצאת עד המבחן. מבאס אימה.

משתחררים ב1 וחצי. אין מבוא.

מנסים ללמוד להיסטוריה. לא הולך. היא עושה שטויות בחדר.

שמנו את הדובי שלי ואת הכלבלב שלה לדייט. הם חמודים ביחד.

היא מגיעה אליי. מביך לענות על שאלות כמו מאיפה אנחנו מכירות.. 

יורדים לוואדי. היא אומרת לי משו. זה לא נעים לי. זה כואב.

עולים. הולכים המון. בסוף מגיעים לפארק עם המון דשא.

מתיישבים על הבמה שיש שם. אנחנו מגניבות אשש.

מדברים ומדברים ועוד מדברים. והיא משמיעה לי חרטוט שלה במוזיקה. פחח. מאוד מחורטט.

חוזרים לאולפנא. יושבים בחדר טיפה.

הולכים לכיתה. סיור עם הדגים. היא מגיעה ומתחילה להתווכח איתה על הערוץ. מתקיפה. לא נעים לשתיינו.

היא קוטעת את הדיון. חוזרים לחדר. מלווה אותה לאוטובוס. חיבוק וביי.

@קול דממה תודה לך.

אני עצבנית על חברה שלי. הולכת לפעילות. אין לי כח.

יוצאת החוצה ובוכה. מדברת עם @פוסעת ו@נחל

@נחל תודה על זה. פתחת לי כיווני מחשבה.

תאיר.. תאיר. אהובה אחת. תודה עלייך.

נכנסת לשם. הם בסוף. אני נשארת לבהות בבנות שעוזרות.

אולפנא.

אני תולה את כל התמונות של הקיר. יצר יפה דווקא. אני אוהבת חלק מהאחים שלי.

מתחילה ללמוד להיסטוריה.

אני נרדמת.

מקלחת. אני לא מתעוררת מזה.

לומדים טיפה.

הולכים לישון.

בוקר. 

לשון. אני לומדת להיסטוריה.

אין סיכוי שאני עוברת את המבחן הזה.

תנך. 

ספרות. היא מחזירה מבחנים. 65. בהתחשב בזה שלא למדתי כמעט זה בסדר..

מבחן. מתסכל. אני כמעט בוכה.

לא מצליחה. מקיאה חומר שאין לי מושג.

אני לא עונה על דברים כי לא יודעת.

הוא נגמר בסוף. הלוואי שיהיה טוב.

הביתה

@admin

ויש כאלו שהרבה.

מי מצטרפת?

היום הרמנו דוכן כל הבנות שהוא יצא נגד חוסר העשייה שלהן... פרנציפפ... למה מי מת שאנחנו לא עושות הרבה??? מתחילת שנה כל הדוכנים היו מפוצצים בנות שקרעו תנשמה ועמדו שם בתנאים ובשעות הזויות. כמה גרעיני בנות יש?? מעל עשרים! אז יאללה יאללה!!! את כל הפיוזים המרוקאיים שלי הצליח לעורר אצלי-ןצריך הרבה מאמץ כדי לעשות את זה...
סוף פריקת עצבים!!