פורום נסיונות פעילים (עמוד 4982)

התחלתי עבודה חדשה

אמרתי לבוס שם שאני הולך לעבוד איתו בחודש שיש לי עד הגיוס

אחרי שהתחלתי התברר שזה סיוטטט

אני כבר שבועיים שם ומתבאס על החיים

עובד ליד נתניה מנותק מכל החברים שלומדים בישיבה בירושלים

את החודש שנשאר לי עד הגיוס אני מבזבז על עבודה משעממת וניתוק מהחברים

 

 

לשבור את המילה ולעזוב עכשיו, לתקוע אותו בלי עובד אחרי שהבטחתי לו לעבוד חודש

ללכת לשרוץ חודש עם החבר'ה עד הגיוס ולהיות מבסוט על החיים

 

או לעמוד במילה, לא לתקוע אותו בלי עובד,

אבל להמשיך להיות בודד לחלוטין למשך חודש

לעבוד כל יום תשע שעות ולקום כל בוקר בחמש

ולא יהיה לי כמעט זמן פנוי ביממה

 

 

מה עושים???

 

 

 

היתה לו את הפינה שלו, הקבועה.
הוא היה יושב בשקט, בחושך העצום שהכיל אותו בשקט.
לפעמים היה קורא, לפעמים כותב, ומידי פעם אפילו מתפרק לו בשקט.
היתה לו את הפינה שלו, אליה אחרים לא הגיעו. שם אף אחד לא הפריע לו.

שם, שם גם הוא לא הפריע לאף אחד.
שם אהבו והכילו ונתנו.
מי נתן? החושך, והשקט.

יום אחד הם גילו את הפינה.

ומאז לא היתה פינה.
מאז, הכל נגמר.

הוא היה יושב שם כל לילה.

על מורה?

 

יזיז משו?

 

גמכן היא!!!

אוףףף לא סובלת אותה!!!!

אני מידיי עדינה אחרת הייתי מחזירה לה לבד

 

 

 

אוףףףף ותענו גם עם התשובה תהיה שיהיה מענה...

 

תודה..

אני גמורה מעייפות.
מלעשות כלום.


שלום חורף. נחמד שהגעת לבקר
<צ>

ראיתם?

 

 

פשוט אין להם את זה.

ידעתי שזה יקרה..
אני קרוב לצעדים יותר גרועים
צריך מישהו שישמור עליי..

בכל החודש האחרון לא הגעתי לרמה כזאת..

אני על סף זה..

שרשור עליה.

ומעשים טובים שאנחנו עושים מחר לזכותה.

כל הדרך הבייתה הבטחתי לעצמי שהיום אני מסיים עם כל העבודות שלי וכל החומר שאני צריך להשלים וכשאני מגיע סופסוף אני מתרץ לעצמי למה אני יכול לדחות את זה למחרר. אוף מה עושים איתי.

נמאס לו שאני מתלוננת

ולי נמאס שכואב לי

 

יבוא תישבי ויתרץ.

יאללה משיח וזהו

אולי בגלל זה אני אהיה בבית?

בלבול
בלאגן
עצבים

אני יודע שלא משנה כמה אני אכתוב אני אצא בתחושה שלא אמרתי כלום

אבל אני באמת עצבני ובאמת בא לי לוותר ולהתפרק
יש גבול!!
כמה אפשר למתוח את הקפיץ?!
והכל ביחד..
גם זה
וגם נסיופ
וגם תחילת זמן חורף

אז לימודית כבר קרסתי
כבר שבוע וחצי מתחילת הזמן ואני עדיין לא עושה כמעט כלום
ובגלל שלא היה לי כח והייתי בחדר והיה לי משעמם
אז גם קרסתי גם בזה..
נכון אני עוד מתאפק..
אבל טחנתי את ההיסטוריה..
ואני כל הזמן מסתכל..
וחושב על זה..
ומחכה לאות חיים..
אני לא נותן לעצמי להשלים עם זה..
ואז גם בנסיופ קרסתי..
ואני כותב עכשיו..
(למרות שזה חוקי לפתוח שרשורים)

זהו!
קריסת מערכות!
לא!
אני לא רוצה!
לא רוצה דאון!
רוצה לקום!

אבל אני לא רוצה לשחרר לעצמי
ובמכה אני לא מצליח..
ולשחרר גם עושה מצפון..
צריך לבחור מה אני משחרר לעצמי..
לא! אסור לך לשחרר לעצמך!
אבל.. אבל..

כרגע אני לא עומד בכלום.. סתם שתדעו..

ולסיום אווווווווווווווווווווף

(אדיר מילר במופע סטנד אפ מול 3000 אנשים)

 

 

-המורה שלי הייתה אומרת לי 'אדיר מילר אתה ליצן, פרנסה לא תצא לך מזה!'

היא טעתה, ושלושת אלפים אנשים זאת ההוכחה הכי טובה לזה...