היתה לו את הפינה שלו, הקבועה.
הוא היה יושב בשקט, בחושך העצום שהכיל אותו בשקט.
לפעמים היה קורא, לפעמים כותב, ומידי פעם אפילו מתפרק לו בשקט.
היתה לו את הפינה שלו, אליה אחרים לא הגיעו. שם אף אחד לא הפריע לו.
שם, שם גם הוא לא הפריע לאף אחד.
שם אהבו והכילו ונתנו.
מי נתן? החושך, והשקט.
יום אחד הם גילו את הפינה.
ומאז לא היתה פינה.
מאז, הכל נגמר.
הוא היה יושב שם כל לילה.
הוא היה יושב בשקט, בחושך העצום שהכיל אותו בשקט.
לפעמים היה קורא, לפעמים כותב, ומידי פעם אפילו מתפרק לו בשקט.
היתה לו את הפינה שלו, אליה אחרים לא הגיעו. שם אף אחד לא הפריע לו.
שם, שם גם הוא לא הפריע לאף אחד.
שם אהבו והכילו ונתנו.
מי נתן? החושך, והשקט.
יום אחד הם גילו את הפינה.
ומאז לא היתה פינה.
מאז, הכל נגמר.
הוא היה יושב שם כל לילה.

יש
