פורום נסיונות פעילים (עמוד 5183)

מה הקשר עכשיו דמעות?

אוי בן אדם מרוגש שכמותי.

אני בספק אם זה מהתרגשות או סתם מעייפות.

אנשים, אתם לא מפסיקים לרגש אותי.

תודה.

ים . כחול.עמוק .

גלים . עולים . יורדים

רוח מנשבת . חזק

הוא לקח אותי לים אני בשוק .

זורקת הצידה את הסנדלים ורצה.

שלום ים .שלום אהבה

והוא. הוא האח הכי מושלם שיכולתי לבקש

הוא יושב בצד ונותן לי ספייס

נותן לי לצרוח לגלים.

אלוקים. למה ? מה עשיתי ? אני צורחת .

והרוח עונה לי במשב חזק יותר.

קר לי . הוא בא מניח עלי את הסוודר שלו וחוזר לצד .

אני בוכה . והרוח מייללת איתי.

המים מתקרבים אלי . כאלו רצו לנחם ותי.

ואני נותנת לעצמי להתפרק .

דמעות נוטפות . מגיעות לסנטר . ונופלות לים.

חושך פה . חושךגמור.

אבל אני מרגישה אור.

אני מרגישה טוב .

שולי החצאית שלי נרטבים ולא אכפת לי.

לא אכפת לי מהקור

אני בוכה . אני בוכה 

אני פורקת הכל החוצה . מתפללת בשביל כולם

בשביל כל מי שקשה לו .

כל הגוף שלי רועד .

והוא בא . הוא מחבק אותי

אנחנו יושבים שם ככה .

מסכן . קר לו והחולצה רטובה מדמעות.

אבל הוא רק לוחשיהיה טוב .

ומשחרר

אני נכנסת לים לאט

הם נעימים

זזה יצא . המועקה הזאת יצאה

האושר עוטף אותי.

הרוגע חוזר אלי .

השלווה . השלווה .

ים . זה אהבה

ים לוקח הכל

ים ים ים . ואני כותבת

באלי לחיות כאן כל חיי

ולאחר כמה דקות . הוא מושיט לי גיטרה

ואני מנגנת ושרה

והים מקשיב

והגלים עושים מנגינת רקע

והוא שר . הוא שר איתי

והוא בוכה בשבילי

הוא . הוא זה אהבה

הקשר שלנו . זה אהבה .

דמעות נוטפותת ממנו בגללי

ואני עוצרת ונותנת לו חיבוק והוא מחזיר.

פשוט קשה לי לראות אותך ככה .

אני רוצה שיהיה לך רק טוב

הוא אומר

והדמעות . איזה דמעות טהורות יש לו

ואני יושבת עליו ומסתכלת לאופק הכחול .

והחוף ריק . ואז הוא לוחש לי

אני תמיד פה . גם כשרחוק אני פה

ולבכות שוב . ככ לבכות

וחיבוק לאח המושלם הזה

חיבוק טוב . חיבוק מוחץ

חיבוק שיחזיק אותי בשבועיים שהוא לא יהיה פה

אין על אח שלי בעולם

ו24 שיחות שלא נענ מאמא

ושלום ים

אני יתגעגע כל כך

תוך שעה וחצי 40 דקות נסיעה 50 דקות בים. 

קול צועק מבפנים.

אני שומע אותו.

מרגיש אותו.

אפילו מדבר איתו לפעמים.

הוא נחמד מאוד, יש לו רעיונות יפים, מטרות יפות לחיים, הסתכלות מעניינת על המציאות. הקול הזה מאוד נחמד.

אבל רוב הזמן הוא פשוט צועק. לא צועק, צורח.

פעם לא שמעתי אותו. כי לא ידעתי שהוא קיים.

ובאותו יום שהכרתי אותו שמעתי אותו בלי הפסקה.

כדי לא לשמוע אותו אני פשוט סותם את האוזניים. אם זה לא עוזר אני סותם את המוח. ובמקרים ממש ממש חריגים אני גם סותם את הלב.

הוא צועק כל מיני דברים על אחריות, בגרות ועשייה, אבל אני פשוט לא מקשיב לו. לא. הוא מבקש לצאת, לתת ולהוסיף, אבל אני משתיק אותו כדי שלא יעשה בלאגן.

לפעמים הצרחה שלו כל כך מזעזעת אותי עד שאני מתחיל להקשיב לו. אני מקשיב, מכיל, ומבטיח לו לעשות בפועל את כל מה שיש לו בראש, ומבטיח שאנסה לעשות הכל כדי להוציא אותו החוצה.

ואז אני מקבל כמה ימים של שקט. הוא לא צועק, ואני לא מקיים את הבטחתי.

ואז שהוא מגלה שעבדתי עליו... הוא צורח פי שניים ממה שהוא צרח עד עכשיו.

אני עדיין מחכה.

מחכה ליום בו אני כבר לא אוכל לסבול את זעקת האימים הזאת. ליום בו יימאס לי מהאטימות.

ובאותו יום, הקול יפרוץ החוצה.

כן, זה ששם, בכניסה, תלוי ליד הדלת השבורה.

תפתחו את הדלת,

תכנסו,

אני יודעת,

יש שם הרבה בלאגן,

הרבה הרס,

הרבה שבר,

הרבה חורבן,

תזהרו לא להידקר מהרסיסים והשברים,

זה עלול לכאוב..

כן, תסתובבו, תרגישו בבית..

כן, זה מקום מסובך,

פעם היה פה סדר..

אתם רואים את הדלת הסדוקה שם?

כן זאת, שם גר הכאב, הוא מתפרץ מידי פעם,

עושה הרבה בלאגן,

הורס,

שובר,

מחריב,

מרסק.

הדלת שלו הכי חזקה,

ובכל זאת הוא מצליח לפרוץ אותה.

לידו גר הגעגוע,

השותף שלו,

עוזר לו לעשות בלאגן,

הרס,

שבר,

חורבן.

מסביב שניהם הייתה חומה.

חזקה מאוד.

הם פרצו אותה.

הרסו אותה.

יוצאים מתי שהם רוצים.

מתי שמתאים להם.

בדרך כלל זה מתי שלא מתאים לי.

שם בצד,

במערה הקטנה,

שמחה ואושר,

יוצאות לפעמים,

לרוב כאב וגעגוע באים ומפריעים להם,

מפריעים להם לאחות את השברים,

לעשות סדר,

לשחרר.

הם באים ומציקים, והורסים, ומרביצים,

ומעיפים את שמחה ואושר למערה שלהם.

ושם, כן, בבית הזה,

נמצא האושר המזויף,

בית גדול,

כן,

הוא בנוי על שברים,

הוא נראה טוב,

אבל הוא לא,

הוא מזויף,

הוא יוצא הרבה,

משתף פעולה עם געגוע וכאב,

מנסה לשמוח באמת, 

אבל שמח על השברים,

שמחה לא שלימה,

שמחה על שברים.

איתו נמצא שכחה,

הוא המשת"פ שלו..

עוזר לו,

אושר מזויף ושכחה.

צמד.

כשאושר מזויף בא,

איתו בא שכחה,

הם מנסים לעשות טוב,

אבל כשהם הולכים,

כאב וגעגוע עושים קרחנות,

קרחנות גדולות,

מרסקים הכל.

את כל הבנינים שאושר מזויף ושכחה בנו,

בנו על בסיסים לא חזקים.

ושם,

מסתובבת,

מתוסכלת,

מתוסבכת,

עצובה,

מתגעגעת,

כואבת,

אהבה.

לא יודעת מה היא רוצה מעצמה.

מסתובבת סביב עצמה.

מתוסבכת בתוך עצמה,

היא זאת שגורמת לבלאגן.

היא גורמת לכאב וגעגוע להתפרץ כמו מטורפים,

היא גורמת לאושר מזויף לשמוח על השברים,

היא גורמת לו שהוא לא יהיה אושר אמיתי.

היא גורמת לשמחה ואושר שלא יוכלו לצאת בכל הכוח.

מתוסבכת בתוך עצמה.

ומסבכת את כולם איתה ביחד.

לפעמים היא שונה.

טובה ואוהבת,

אבל יחד עם התסבוך.

הם תופסים את רוב המקום.

נשארו עוד כמה פינות בלי הרס,

תעזרו לי למצוא אותם.

הם פועלים בשקט.

מנסים לא להתקרב לכאב,

געגוע,

אושר מזויף,

ואהבה.

תודה שנכנסתם לכאן,

ללב שלי.

מוזמנים תמיד.

הוא מסובך מידי.

לא באמת הצלחתי להסביר מה הולך שם,

גם בפירוט הזה,

לא לכם ולא לי..