כן, זה ששם, בכניסה, תלוי ליד הדלת השבורה.
תפתחו את הדלת,
תכנסו,
אני יודעת,
יש שם הרבה בלאגן,
הרבה הרס,
הרבה שבר,
הרבה חורבן,
תזהרו לא להידקר מהרסיסים והשברים,
זה עלול לכאוב..
כן, תסתובבו, תרגישו בבית..
כן, זה מקום מסובך,
פעם היה פה סדר..
אתם רואים את הדלת הסדוקה שם?
כן זאת, שם גר הכאב, הוא מתפרץ מידי פעם,
עושה הרבה בלאגן,
הורס,
שובר,
מחריב,
מרסק.
הדלת שלו הכי חזקה,
ובכל זאת הוא מצליח לפרוץ אותה.
לידו גר הגעגוע,
השותף שלו,
עוזר לו לעשות בלאגן,
הרס,
שבר,
חורבן.
מסביב שניהם הייתה חומה.
חזקה מאוד.
הם פרצו אותה.
הרסו אותה.
יוצאים מתי שהם רוצים.
מתי שמתאים להם.
בדרך כלל זה מתי שלא מתאים לי.
שם בצד,
במערה הקטנה,
שמחה ואושר,
יוצאות לפעמים,
לרוב כאב וגעגוע באים ומפריעים להם,
מפריעים להם לאחות את השברים,
לעשות סדר,
לשחרר.
הם באים ומציקים, והורסים, ומרביצים,
ומעיפים את שמחה ואושר למערה שלהם.
ושם, כן, בבית הזה,
נמצא האושר המזויף,
בית גדול,
כן,
הוא בנוי על שברים,
הוא נראה טוב,
אבל הוא לא,
הוא מזויף,
הוא יוצא הרבה,
משתף פעולה עם געגוע וכאב,
מנסה לשמוח באמת,
אבל שמח על השברים,
שמחה לא שלימה,
שמחה על שברים.
איתו נמצא שכחה,
הוא המשת"פ שלו..
עוזר לו,
אושר מזויף ושכחה.
צמד.
כשאושר מזויף בא,
איתו בא שכחה,
הם מנסים לעשות טוב,
אבל כשהם הולכים,
כאב וגעגוע עושים קרחנות,
קרחנות גדולות,
מרסקים הכל.
את כל הבנינים שאושר מזויף ושכחה בנו,
בנו על בסיסים לא חזקים.
ושם,
מסתובבת,
מתוסכלת,
מתוסבכת,
עצובה,
מתגעגעת,
כואבת,
אהבה.
לא יודעת מה היא רוצה מעצמה.
מסתובבת סביב עצמה.
מתוסבכת בתוך עצמה,
היא זאת שגורמת לבלאגן.
היא גורמת לכאב וגעגוע להתפרץ כמו מטורפים,
היא גורמת לאושר מזויף לשמוח על השברים,
היא גורמת לו שהוא לא יהיה אושר אמיתי.
היא גורמת לשמחה ואושר שלא יוכלו לצאת בכל הכוח.
מתוסבכת בתוך עצמה.
ומסבכת את כולם איתה ביחד.
לפעמים היא שונה.
טובה ואוהבת,
אבל יחד עם התסבוך.
הם תופסים את רוב המקום.
נשארו עוד כמה פינות בלי הרס,
תעזרו לי למצוא אותם.
הם פועלים בשקט.
מנסים לא להתקרב לכאב,
געגוע,
אושר מזויף,
ואהבה.
תודה שנכנסתם לכאן,
ללב שלי.
מוזמנים תמיד.
הוא מסובך מידי.
לא באמת הצלחתי להסביר מה הולך שם,
גם בפירוט הזה,
לא לכם ולא לי..
