פורום נסיונות פעילים (עמוד 5247)

אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב

להתהלך כמו איזה מלך ולהרגיש איזה רקב שלא מוכר בכלל למדע עם צרחות באוזן איומים פחדים וכלא שלא נגמר שנאה כאב קנאה וחולניות ומוסר מוסר מוסר
וחכמות. ותורות. כאילו הכל פה זה איזה משחק שאתה מתבונן בו מהצד ולך לא הולך לכאוב הגב ולהיות בודד כל החיים אז תנתח את הכל מבחוץ כשההדף של הפזים לועג לך ודוקר אותך כמו חלון שעומד לעוף מהמקום.
וכל הפדיחות נעמגות גום ומזכירות לך את קיומם וכל החטאים והטומאה והטפשות צורחים לך מוות,
ואיזה רב מזכיר לך בפנים שזה רק אתה ורק אתה
ואתה יכול להפוך הכל, וכל הכאב זה בגלל שאתה גדול הרבה יותר גדול רק צריך להזכר איזה שחקן קט רגל אתה וכל החושך הזה זה דמיון וחלום שעוד רגע תתעורר ממנו בוגר יותר וזקן יותר וממורמר יותר.
ובסוף תמות ואז תקבל שכר על כל הסבל, כי זה ההגיון אתה לא מבין.
וזהו.
ותפסיק להביא מפתחות. ולהיות שבוז. ולמות.
תפסיק למות.
אסור למות

יום ארור מעצם קיומו.

שנוןןן

ואז אני לא קמתי.
שעון מעורר מסתורי שכזה.
ואז רבע שעה לפני שההסעה מגיעה, אמא שלי קראה לי כדי לודא שאני ערה. ואז התעוררתי.
ואז מרתון של עדשות, צחצוח שיניים, בגדים, נעליים, שיער, חדר, ואז יורדים למטה למטבח כשנשארו עוד 5 דקות.
ואז לא מוצאים מה לאכול, כי החלטתי להתחיל לאכול בריא.
ועוגה לא נכללת בהגדרה הזאת.
ואז עצבים. הבקבוק לא נפתח. אין לי כוח למבחן, לשיעורים ולשיחה שיש היום.
ובסוף לוקחים קצת קורנפלקס ושקית, מכניסים את הלחמניה והירקות לתיק, ויוצאים להסעה. הדמעות נחנקות להישאר בפנים.
ובדרך לתחנה, אני מתקשרת שוב לאמא.
אולי אני אשאר בבית בכל זאת?
כן, לא, לא, כן.
תעשי מה שאת מרגישה.
מתלבטת בגלל השיחה.
חשוב שאני אהיה שם, אבל בכלל אין לי כוח.
ללכת?
כן, לא, לא, כן.
מחליטה שלא.
חוזרת הביתה, וזהו. טוב לי. אני לא צריכה יותר.

איזה כיף זה שלפעמים יש אנשים שמבינים אותי גם בלי הסברים.

אני נותנת לאנשים מסויימים

יותר מדי מקום 

(זה פוגע בי ? אולי)

אני יתגבר וימשיך

תמיד זה ככה

גלגל חוזר 

אני תמיד שם לחטוף את המכות

מאנשים שאני אוהבת

כשהם צריכים לפרוק

(האנשים הכי חשובים בחיים שלי . 

זה אנשים שידעו לצעוק עלי כשצריך)

אני רוצה להיות טובה לכולם

אני מנסה 

אני משתדלת

לפעמים טועה 

(כולנו בני אדם )

יש אנשים שלוקחים קשה את הטעויות

אבל אין מה לעשות

(יש התמודדויות בחיים )

אני אוהבת להגיד את האמת 

זה עושה לי טוב

לא אוהבת בני אדם צבועים

 

חזרתי מקודם מסיור סליחות מדהיםם, אז מה היה לנו??

 

13:00 יצאנו מהאולפנה לירושלים הקדושהההה

15:30 מגיעים, כנס של הרמב"ם היומי-מלאהה באלגן, מכירה בנות, שואלת מלאה בנות מאיפה הן 

ואזז הופעה מהממת של אברהם פריד, אודי דווידי וכווו... (מי שהיה מוזמן לשתפני!!!)

הכנס נגמר, בחוץ רואה חברה מדברת עם חברות מאולפנה אחרת, באה, נותנת חיבוק ענקק, היה כיף לראות אותן!! מהממות!!!....

17:30 שוב עולים לאוטובוסים, הולכות לכיוון מקום כלשהו , מתחיל הסיור, מחלקים לנו מדריכים, קיבלנו מדריך חמוד כזה בייני"ש, עושים פעולות ושיחות,

הליכה מהממת ברחובות ירושלים, עושות מלאה מורליםםם, אנשים נבהלו ממנו, שרות- עבדווווו,

הגענו לכיוון תחנת הרוח, עוד מורלים, קצת הרקדה, הנה כולם על הסוס וכו.. חח

עוד פעילות עם המדריך....

20:30, נפרדים לשלום, הליכה ברגל, הולכות להצגת "המלבוש" של שי עגנון, קצת הזוי ועמוק בו זמנית....

22:00 מסיימות את ההצגה, כולן מותשות ומסטולותת 

23:00 סליחותתתת, מתחילים לשיר, הלב נפתח, אומרים סליחות, רוקדות מעט, היה טוב!!!!

ואז חוזרים נגבהה, שוב לדרום לאולפנתנו החביבה, היינו אמורות לרדת קרוב לאזור שלנו, הנהג פספס, שכח, הגענו לאולפנה, ממש מאוחר, האולפנה רחוקה מאודד מהייכן שאנחנו גרות, לא נעים להעיר את ההורים, תפסנו מונית,

הגעתי בשלוםם ברוך ה'

יום מהמם ומצחיק !!!

חבל ששוכחים הכל.. ביום כיפור זה כבר לא יהיה משמעותי..

אונייה טרופה בין כסאות מפוזרים
בתוך סערת מילמולי עשירים
יכה בו ברק ובה זוג מספרים
טריפה תיהפך הכשרה בקשרים
לא עוד ובוטלו הרים

קילקול קן ציפור וכנשר יעוט
סמארטפון של אש וברכת הימנעות
טפילי מושגים וחברת הטעות
נפילי אירגון ומדבר השתאות
בלבן- עד מובא לסוף טל פליאות

שיר חזק ביותר.
חנן, שכוייח

סימפטיה.
איי.
אנשים סובלים.

אני מתוסבכת מידי.
קשה להבנה.
נוראית

והיא לא מבינה שלא כדאי לה.

@הכל משמים תודה לך על היום.
עשית לי טוב.

החיים שלה 

השתנו לגמרי

היא נעלמה לי

היא תוקעת לי מקלות ברגליים

היא לא מקשיבה לי

 

 

 

(כמה חבל . שההיא זאת אני )