פורום נסיונות פעילים (עמוד 5396)

אני צריכה רעיונות לדברים יפים בחדר.
הוא נראה ממש משעמם ולי יש יותר מידי זמן פנוי
מי שיש לו רעיונות, יעזור ביותר!

קחו אותם ממני

שאתם מרגישים שכל מי שסמכתם עליו שיהיה שם תמיד פשוט נעלם

למה בחרו להתחיל את הלימודים דווקא עכשיו 

זה אחים קטנים . יש להם מזל שאני אוהבת אותם

המון ביפים קטנים

ואז הוא נעלם

בואו לא נחזור מחר
היה לי קשה השבוע וכל שעה היתה יותר כבדה מהקודמת
אני שוקלת לביים כאב בטן
זה ****** רק השבוע הראשוןן

אני רוצה להיות יפה, מצחיקה וחכמה כמוה. אני רוצה להיות שאפתנית, מחוזרת ואהובה כמוה. אני רוצה להיות מסוגלת לספר לאימא שלי הכול, לאכול כל כך הרבה בלי להשמין, לקבל את אותם ריגושים ואותן אכזבות.
אבל אני לא רוצה לבגוד כמוה, לא לשים לב לרגשות של אנשים כמוה, להידחף כמוה.
אני רוצה את החיים שלה, כשאני בתוכם. בלעדיה.
אני אפילו אסתפק במראה שלי, אני מספיק יפה אם אני משקיעה בעצמי. ואני מספיק חכמה אם אני משתדלת.
ואני יודעת שיש לי חוש הומור ושנינות. כשאני מדברת עם עצמי, או כשאני כותבת סיפורים שאף אחד לא יקרא, כשאני מסוגלת לכתוב או לדבר בלי מניעות, אז יוצאות לי כאלה מילים יפות. לא כאלו של אהבה מתחנחנת, כאלו של סרקזם ושנינות.
ויכולים להיות לי החיים שלה. קצת אחרים, בעיצוב משלי, אם אטרח לעבוד קשה מספיק.

אז הנה שתי הדמויות שלי:
1. ריעות, בת 18, עושה שירות בקופת חולים בתקן בית. בזמנה הפנוי עושה בייביסיטרים ולא מבזבזת שקל. בשנה שלאחר מכן לומדת הוראת אנגלית במכללה בירושלים. גרה עם ההורים עד שמתחתנת באזור גיל עשרים, יולדת בין שישה לעשרה ילדים. מאמינה באלוהים ואוהבת אותו. מקיימת מה שהוא אומר. לא ממשיכה ללכת לטיפולים.
2. ריעות, בת 18, עובדת בחנות ספרים חמש משמרות בשבוע. חוסכת את הכסף שלה, אבל קונה דברים שהיא צריכה ורוצה. בשנה שלאחר מכן שוכרת דירה בירושלים עם שותפים, ולומדת באוניברסיטה או במכללה כלשהי אדריכלות ועיצוב פנים. מתחתנת בסביבות גיל 22, ויולדת בין שניים לחמישה ילדים. מאמינה באלוהים ואוהבת אותו, אבל לא עושה מה שהוא אומר. ממשיכה ללכת לטיפולים, כל עוד יש צורך.

ולעזאזל שמישהו יסביר לי למה העירו אותי.
ישנתי טוב.
אני חושבת שכבר ארבע חודשים לא ישנתי ככה, בלי לקום, בלילזוז. כלום. פשוט ישנתי.
וואע זה תענוג.
אני תוהה לעצמי איך זה שפעם הייתי ישנה ימים שלמים ועכשיו אני לא מצליחה להרדם בלילה.
למה. לעזאזל. העירו. אותי??
כואב לי הראש בטירוף וגם הגב כי נשרפתי בו לגמרי. בקטע מחריד. והפרצוף שלי בוער.
מה עכשיו?

ואני לא מצליחה פה כלום.

הידד לי.

והמבחן מחר

אני כישלון מידי.

שנרד ל3?

תחשבו שהאחיות שהיו אחראיות בבתי החולים היו בגיל מינימלי של 20-25.

היום הן כבר בנות 85-90.

מקבלי הילדים כבר בגיל 90+.

האחראים על ה"טרנספר" כבר לא בעולם הזה.

מאוחר מדי להעמיד לדין.

אחשלי התקבל לעבודה ואמרו לו שהוא יכול לעבוד שם רק אם הוא יראה חרדי 

עכשיו הוא מנסה לעצב תלבושת

תסכולתסכולתסכול.

פיצית את סתומה וזהו.

אמרתי להורים שלי שהערב (ליל שישי) אנחנו נביא טשאלענט הביתה מבני ברק (אני גר קרוב לשם), כדי "לחגוג" את סיום ימי בין הזמנים היקרים. הטשאלענט עצמו היה מדהים וכולם ממש נהנו מהרעיון המבריק שלי, חוץ מאמא שלי שמילמלה הרבה פעמים :"אני לא מאמינה שאני עושה את זה"...

קיצר ממליץ בחום לכל מי שרוצה לשדרג לעצמו את ארוחת הערב של חמישי בלילה והוא גם גר קרוב לאיזו עיר עם חרידים.

נ.ב. לשידרוג כדאי להוסיף איזו חלה טובה לסעודה.

 

ממליץ בחום כמובן.