פורום נסיונות פעילים (עמוד 5411)

אני זוכר שבמבצע צוק איתן רצו שמועות בווטסאפ על חיילים שנפגעו ושמועות אלה הועברו לידי משפחות ה"נפגעים".

ואח"כ התברר שלא קרה להם כלום.

אבל איזה צער נגרם למשפחות שלהם באותו זמן.

אז חברים, אל תאמינו לכל דבר שרץ בווטסאפ ואל תפיצו את השמועות שאתם שומעים לפני שוידאתם שזו אמת.

ואני לא מסוגלת להיות אדם טוב.

המון.
די, אני לא מסוגלת יותר.
אני צריכה חיבוק.
אני לא רוצה חיבוק.
אני רוצה להקיא אנשים.
אני רוצה את חברות שלי.
הכל מבולגן לי.

הוא באמת לא מבין שכשהוא אומר לי את זה אני נשברת לגמרי?
הם לא חושבים שקצת יותר קשה לי מהם?
אני לא מסוגלת עם זה שיש עוד אנשים בזה.
רע לי.

אני מרגישה שעוד מילה אחת שלהם והוא מתפוצץ.
והמוח שלי אותו דבר.

וגם בשלישי.
אז מה יש לי לעשות היום:
כלום
כלום
עוד קצת כלום

בס"ד

יהיה לנו טוב בעז"ה. ניסים באמת קורים. ויש מידת הרחמים

שיעור על ביטחון ב-ה'.

היה שיעור פתיחה, לא היו הרבה אבל זו רק ההתחלה.

המוסרת ממש מותק.

חבל שאני לא אוכל להשתתף באופן קבוע... היום ספציפית לא היו לי לימודים אז יכלתי.

זה כל כך היה במקום.

@א"י שלנו לעד

גם לא עוד דקה.
אני באמת מתאפקת שלא לברוח.
והיה דווקא סביר בשבועיים האחרונים. בקושי רבנו.
ובאמת, עכשיו זה לא הכל אשמתה.
אני פשוט לא מסוגלת להכיל יותר.
ומה עם יום שלישי?
לא יודעת, שיתפוצץ היום הזה.
קשה לי.

אבל זה עצבני בטירוף אז אני אשתוק כדי שאפחד לא יפגע.

לפחות יש לכם לאן.

לא, לא לברוח באמת כמו אז.
לברוח לרגע.
להעלם לכמה שעות.

כל מה שנשאר זה רק החוסר והכלום שאני נמצאת בהם.
אני מתגעגעת אליהן.
אני רוצה מקום משלי.
אף פעם לא יהיה לי מקום משלי.
ולא, אני לא מדברת דווקא על אולםנות.