פורום נסיונות פעילים (עמוד 5520)

ואני אקום אליו בלילה.

ואדאג להם.

ואכין להם אוכל..

אני נראלי יכולה להתחתן.

רק חסר אחד.

למרות שהוא היה יומים.

וכל יום היה לי פעמיים אלרגיה כי מישי פתחה במבה ושכחה עם מי היא חיה.

 

 

היה כיףףףף

 

 

דולי לא רעה,דולי טובה 

דולי רק רוצה לחזור הביתה

 

@א"י השלמה!!דשששששששש

 

 

ומישו פה אולי בצנחנים?

כי היו לידנו איזה פלגה או איך שלא יקראו לזה....

בואו נאכל קורנפלקס.

יש רק של תלמה? בעע מיצינו.

עוגיות? יבשות.

בייגלה? מי קם ב7 וחצי לארוחת בוקר כדי שיישאר??

 

מסקנה: באולפנא אני לא אוכלת.

הם לוקחים את זה כמובן מאליו

זה
לא
זה
לא
זה
לא)

@הכל משמים
❤
מדהימה שכמותך!!

הלכנו 3 פעמים ל3 מקומות (עם ההורים כי צריך) קיצר ממש באלגן. וצריך לקבוע תור
איך עושים את זה?

אמא לא מוכנה שאני יקום מאוחר בשבוע הזה.
מזה מאוחר?? תשע וחצי זה מאוחר??
נוו בחייאת.. מה מאוחר בזה?

(תחילת שנה"ל..)

אתם יודעים מה עכשיו? עכשיו לקרוא.

תכנוניי למתי שיהיה לי כסף: שלושה חורים באוזן שמאל. קצוות כחולים בשיער.

היה לי שבוע מושלם.תודה לחברה המהממת שלי שהוסיפה לי טוב לשבוע הזה♡♡@נקודונת.
יאללה מצפה רמוןיהיה כיף
ואם @פרפר נחמד&תסכים לי להבריז משבת ולנסוע זה בכלל יהיה מושלם

ומתסכלללל!!!

אסור לך לחשוב שאת ככ עייפה.
לעצור את גלגלי המחשבות? לא, לא. חסמת אותם מספיק.
שפכי כמים ליבך. אוקי, שופכת.
איזה כיף שהוא לא כאן לקרוא ואפשר פשוט לכתוב הכל.
אז אתמול, דיברנו בנסיעה. משישי התגברתי שלא. יאו.
העביר לי את הזמן יפה.
גם איתה דיברתי. הוצאתי הכל והדף החל להתיישר לנו.
מחר נחזור לשיח שפוי, אחרי שאחזור מהניתוק שהכלייזמרים דאגו לי. קושקושים.
בזכותכם הפרידה רכה יותר. מקווה.
הא, הוא השני.
בנים רגישים זה בני אנוש שאני ככ אוהבת. יש לי חיבה מיוחדת אליהם.
"מותר להגיד לבן שהוא חמוד בלי שזה יישמע מטריד או נוראי"?
--- "כן. מקווה שאני לא הקרבן".
"אתה הקרבן. אכלת אותה".
ואחרי השיחה ההיא, יום אחרי, מילות סיכום. גאד. יש לך אתזה ביותר מרגש?
הוא איש יקר ככ. רגיש וחכם. הוא בטח ייחסר.
תכלס, כל הבנים יחסרו. יש להם חותם משלהם. וגאד, כמה חבל שהם לא כאן.
תכלס, עם מי יהיה לנצלש שרשורים? כולם נטשו לטובת ספסל בית המדרש. אשריהם. שיאו.
אסור לי להתגעגע. אני משננת את זה הלוך ושוב. מיותר ממש.
בטח כבר לא נחזור לדבר יותר לעולמים. גאד, זה מערבל לי את הבטן לחשוב עלזה. עגלים עגלים.
וזהו בעצם.
ארבעים יום של שקט.
ארבעים יום שאני מקווה לחשב מסלול מחדש, ולהתאפס כבר. להתאפס.
לא להתגעגע
לא לחשוב עליהם. כלומר, בעיקר עליו.
אני צריכה לזכור שאני שונאת אותו.

הכלייזמרים הם כמו אויר לנשימה.
צפת הקסומה, שירי נשמה. אני רוקדת בלי לחשוב על כלום.
אז מה שאני נראת מוזר, אז מה.
טוב לי לשיר, להתנונע, ולקפץ אם צריך. ויש לי פרנטרנית כזאת מקסימה.
היום היה לנו חב"ד בכל חור. שיאוו. וישר בלטנו כי אני ואבא השלמנו את ההוא. ואני והיא שרנו בקול את כל הניגונים. ןההוא האחר אמר "הרבי" ופתאום פלטתי "אעאעאע הרבי!" וזה היה בקול מידי.
ומשי, שלא יכלתי לחבקה וזה בער לי בעצמות
ואמון שככ התגעגעתי.
ישי ריבו וראזל שהיינו פשוט מול וגם אני הקטנה יכלתי להנות כל ההופעות.
תודה לך ה' על יומיים טובים.
יכלתי להשאר לעוד יום והיה אפילו אצל מי לישון ועם מי להיות אבל בחרת שלא. והחלטת שלא נתתי מספיק מעצמי החודש הזה. אני בולעת בשקט את זה. תודה לך, גם על זה. והי, הצלחתי לא להתעצבן יותר מכמה דקות. וגם כשהתעצבנתי זה היה בלחש, לעצמי.
..)

באסה שהיום אין משהו שווה מידי. ומחר כן, ומחר לא אהיה.
ממ.

אני צריכה חיבוק.
לא, לא חיבוק כזה.
אני צריכה חיבוק אלוהי.
חיבוק כזה שעוטף את כל כולי.
חיבוק ענק שילחש לי שאני לא לבד. שיש איתי מישהו. שמישהו רואה אותי תמיד ושומר עלי.
חיבוק שיבטיח שיום אחד יהיה טוב, ואני אוכל לסמוך עליו.
חיבוק שיוכיח לי שאני טובה.
חיבוק שאני ארגיש בו מוגנת. שאף אחד לא יכול להיכנס לתוכי. שאף אחד לא יוכל להכריח אותי לכלום. כי אני מחובקת.
חיבוק שיתן לי לרגע לברוח מכל העולם. חיבוק שאני אוכל להתפרק אליו בבכי, הוא יספוג את כל הדמעות וישתוק. ורק ימשיך לחבק.
חיבוק שיבטיח לי שאני לא לבד. לעולם.
חיבוק שיוכיח לי שמישהו אוהב אותי באמת. לא כי זה כורח המציאות.
חיבוק שיכיל את כל השטויות שלי.
שיכיל את כל הטעויות, הפחדים, את כל הבלגן שבתוכי.
חיבוק שאולי.. אולי גם יצליח קצת לסדר לי את הבלגן.
אני צריכה חיבוק אלוהי.

אל תשקרו לנו.

מי שלא תהיו, היכן שאתם לא נמצאים- אל תשקרו לנו, אל תחרטטו אותנו, אל תמציאו שטויות.

 

 

לאחרונה אני בקושי פה (תודה ששמתם לב ובלה בלה), אבל בהחלט שמתי לב לשרשור של נחמיה.

הנקודה שעלתה ממנו יותר מכל זה שיש אנשים מאחורי המסך וצריך לזכור את זה וכולי וכולי וכולי.

 

יוצא לי לפגוש לאחרונה יותר ויותר במקרים בערוץ שאנשים אומרים דברים לא נכונים, מעלים חומרים לא מקוריים בשמם, מספרים על עצמם שטויות.

 

בבקשה תפסיקו.

האמון בערוץ הוא כל כך שברירי, בדיוק בגלל הנקודה היא שאנחנו לא מכירים. כשאתם משקרים, קשה לי לבטוח בכם שוב ובאנשים אחרים, כי התחושה היא שאנשים בוחרים לנצל את האנונימיות שלהם לרעה. 

זה מתסכל אותי לגלות שאנשים משתמשים באנונימיות שלהם מול אנשים אחרים כדי להרגיש כוח, ולהשתמש בה בלי לקחת אחריות על המעשים שלכם. זה גרוע מעיניי לא פחות מטרולים ומבריונות.

 

זה לא מגניב אותי לגלות שעבדתם עלי (גם אם אתם חושבים שזה מאוד מצחיק), לא משעשע אותי אפילו קצת כשאני מגלה אנשים העלו חומרים לא מקוריים לכאן בשמם.

יכול להיות שאת אותו הדבר הייתם עושים לחברים שלכם בעולם האמיתי, וזה בסדר. אבל דווקא בגלל שזה אנונימי- זה גרוע יותר.

בעיניי זה גורם נזק, גם אם נראה לכם שלא.

 

אני לא מנהל/ת, אין לי את היכולת לדרוש ממכם כלום.

אני סתם אדם פשוט (או כמו שסבא היה אומר- SBAP), ואני רק באה להציף נקודה שמפריעה לי. אני לא באה לנזוף באף אחד, וזה לא אישי כלפי אף אדם. אבל היחסים שלי לאחרונה עם המקום הזה מורכבים גם ככה, אל תדפקו את זה עוד יותר וגם לאחרים.

 

להתראות.