פורום נסיונות פעילים (עמוד 5650)

@דורשת קרבתך תמסרי לבעלך שתיי כאפות ממני..!!
טוב??

הוא נעדר. המילים הולמות בראשך מאז ששמעת אותן לראשונה. נעדר
זוכרת איך הגבת כששמעת את המילים האלה לראשונה? את בטח לא זוכרת, כי אחרי שהטחת את מכסה הסיר בשוטר שבא לבשר לך את החדשות, זרקת את עצמך על הקיר והתמוטטת. אחרי כן התאוששת מעט, והחלטיות תפסה את מקום החורבן. אבל אם היה מישהו מסתכל פנימה, עמוק לתוכך, הוא היה מגלה שבתוך הבובה החלולה שהחלה לנהל מאבקים למציאת הנעדר, אין כלום. אני תוהה איך לפני היעלמותו הוא הספיק לקחת לך את הנשמה. איפה את? יותר מהגעגוע אליו, אלוהים, הכמיהה לראות אותך שוב חיה חזקה יותר.
את לא חיה, גופה מהלכת שלי. את ידים ורגליים מתנופפות וקול צועק. וזהו.
מי האדיוט המטומטם שהעז להיעלם ולקחת אותו איתך? כשימצאו אותו, אני אהרוג אותו בעצמי. אבל רק שיחזור כבר אלוהים. חתיכת מפגר הוא היה תסלחי לי כי מי כבר הרשה לו להיעלם לך


ויש אחד יותר יפה אבל חושף מדי
אני צריכה מוטיבציה

אני ממש לא אוהבת מה שנהיה ממני

הוא מלא בשקרים ובקלישאות.
כן, גם זו קלישאה,
ובכל זאת, מפחיד.

תקרא את העליה הראשונה של השבת. שוב. ושוב.
זה יפה.

תקרא. עודפעם

אוף . או שלא אוף .
אבל אמאאלהה

כלבים יקרים.
שקט כבר! את פינת הניבוח העצמי שלכם תעשו בשעות אחרות. לא כשאני מנסה לישון.
בתודה מראש מאסטרפיס.

לו היו אומרים לכם, שמעתה והלאה, אתם חיים את חייכם הפוך, זאת אומרת, מעכשיו אתם רק קטנים וקטנים.

מה הייתם עושים לכל הרוחות?
יושבים ובוכים?

אפילו שיהיה טוב.
שהכאב הזה יעבור.
אני כל כך רוצה שזה ייגמר כבר.
שהכאב הזה יעזוב.
שיהיה טוב.
אני רוצה להאמין שזה מה שיהיה בסוף.
וזה קשה להאמין בזה.
כל כך.