פורום נסיונות פעילים (עמוד 6060)

החברות שלכם מגעילה אותיי
דיי להיות אנשים צבועים!!

סוף סוף... יעד ראשון נכבש...

ב''ה!!!

אפש קצת לשמוח עכשיו

פשוט נמאסס

באלי ממישי חיבוק אמיתי

איזה עולם קטן 

 בסופו של דבר אכשהו כולם 

קשורים אחד לשני 

 איך אני שונאת אנשים צבועים 

 וגם גזענים 

 אני פשוט מתעבת אתזה 

@אחיתופל עדיין לא היית שם?

|נאנח|

אני צריכה ללמוד במתמטיקה ולא עושה את זה.
עוד מעט בר מצווה ואין לי כוח.
היה לילה רע.
נמאס לי מהעבודה הזו.
נמאס לי מללמוד.
אני חייבת לאנשים 800 שקל ואין לי מאיפה להחזיר.

זה לא הגיג בכלל אבל אני ארשום את זה בכז כי אך אחד כבר לא קורא את הזקנה הזאת עם השם המוזר והמיושן הזה.רואים שהיו לה משקפיים ונזלת באופן קבוע על הפרצוף.אה כן,גם פרצוף של אין לי חברים.


כל אחד זקוק לכל הפחות למישהו אחד שיבין גם את מה שאינו אומר

היא היתה ממש מרגשת . מענין איך זה להתחתן בלי אבא ..? לא עלינו . חתונה ממש שמחה . היו שם יצורים הזויים

וגם מחר..ואולי גם שבוע הבא..

אבל לונורא..זה טוב

וגם אני צריך..

נו נו..ברוך ה'

@*פסיקיתיקי

וואי הכל מוזר.
ומתהפך כל רגע.
ואני לא מצליחה לנשום.
כמה זמן לא היה את זה.....
הלב שלי עוד שניה מתפוצץ מדברים.
מה עובר עליי.
אולי... אולי לא באמת סיימתי תהליך?

אין לי בגדים. ברצינות.

יש לי שלוש חצאיות לשבוע הקרוב. 

אני רק רוצה לחזור לפעם; אנונימית, לא ידועה.
להיות זאת שאין שום דעה לגביה, כי מי מכיר אותה?
להיות זאת שאף אחד לא יודע את שמה.
כמו זאת שיושבת בכיתה, לבדה ואין מי שחושב להעיף פניו אליה.
אני רוצה למצוא את מילות הבכי, להצנטף שוב עם הכאב הדוקר, לחזור לתקופה ההיא- שלא אכלתי כלום ורק שמעתי שירים בלופים.
לחזור להיות אותה ילדה עם שמחת חיים חיצונית, מחבקת כיתתית ואוזן קשבת כללית. והכל בסדר. ובפנים, הלב שלה רקוב, צורח, ואין מי שיקשיב או יידע.
אני רוצה לחזור לתקופה ההיא שהכרתי את גלעד ואת רחלי ואת מיכל ואת ואת ואת ואת.
לחזור לתחושה ההיא, שהרגשתי אז, בתחילת פריקותיי.
הו, ההתמכרות למילים. ההתמכרות לשפיכת הלב הבלתי נגמרת.
ולזה שקראו אותי. ונחשבתי. ויאוו.
אני סותרת את עצמי.
זה הלב הזה שמבלבל
או המציאות השחורה שאת לא שקטה, עוצי.
ואת לא בצד, עוצי.
ואת לא לבד, לפחות באופן פיזי, עוצי.
את תהיי מחייכת, ותמיד עושה צחוקים ושטויות, ותמיד המורות עליזות ממך עד שאת מתחילה לא להפסיק לדבר ואז זה כבר פחות נחמד.
את תמיד זאת שאבא ואמא לא גומרים להלל. וזאת בעיה, כי בגללם אני לא מסוגלת לחתור לעצמי.
זאת שאבא ואמא לא מפסיקים להגיד כמה היא יפה, והאחיות מאשרות בסיפורים מטרידים.
זאת שנחשבת לא רק בבית, אלא בתיכון, בכיתה ובלא יודעת מה.
זאת שמנסה לחתור אל ליבה, ויש המון מכשולים בדרכה.
וזאת, שמחבקת סודותיה בלילה, מרטיבה דמעותיה ובוהה בכוכב הנופל שלה; איבוד עצמה.
זאת, שרק רוצה לנשום.
שרוצה להגשים את הבפנוכו שלה. כולו.
זאת שמלאת שמחת חיים. לא גומרת לדבר. חופרת לא קטנה, וכיף לה עם זה.
זאת שלא מפסיקה להתגבר בקטע פסיכי ועוד נשארת שפויה.

&'&#*3*2@(!(('.
כמה זה מבולבל
ומתיש

כפר נוער אילת השחר, שלום

 

 

עוד אופציה מהערוץ

וזהו, נגמר הזמן למתמטק.

כולנו שחקנים מעולים.

קצת איפור, עגילים יפות, עוטים חיוך גדול כשצריך,

וזה עושה את העבודה.

 

הכל בעצם מסיכות.

 

לעולם לא נוכל לדעת מתי החיוך אמיתי ומתי מזוייף.

אף פעם לא נדע מה קורה לשני עמוק בפנים, בתוך הלב.

 

 

 

 

#בעקבות משו שגיליתי היום.