פורום נסיונות פעילים (עמוד 6122)

ההיתי לי לזיכרון

מטרות:

* עידוד הגירה- כל מי שלא מגזע הארי

* בידוד והשפלת היהודים

*נישול וסילוק היהודים מעמדות השפעה- פיטורים, לקיחת עסקים, כסף ורכוש.

אמצעים:

*חקיקה- חוקים חדשים נגד היהודים.

*טרור- שימוש באמצעי לחימה כנגד אזרחים.

*תעמולה- שימוש בתקשורת נגד היהודים (עיתונים, תקשורת, חינוך)

               מטרת התעמולה- שינאת היהודי וטיהור הארץ.

האירוע- יום החרם על המסחר היהודי, 1933. תיאור- חיילים גרמנים מפגינים בשבת נגד המסחר היהודי, איסור כניסה לחנויות של יהודים. אמצעי- תעמולה וטרור. מטרה- בידוד והשפלה, עידוד הגירה, נישול, "מישוש הדופק" בקרב האוכלוסייה הגרמנית.

האירוע- שריפת הספרים, 1933. תיאור- שריפת כל ספר בעל מרכיב יהודי, כגון סופר וכו. אמצעי- תעמולה וטרור. מטרה- השפלה ובידוד.

האירוע- חוק נגד שחיטה. תיאור- חקיקת חוקים נגד שחיטה כשרה של עופות ובהמות. אמצעי- חקיקה. מטרה- השפלה ובידוד, עידוד הגירה.

האירוע- חוק החזרת הפקידות המקצועית על כנה. תיאור- פיטורי יהודים מכל עבודות המדינה- שוטרים, מורים, רופאים, פקידים וכו. אמצעי- חקיקה. מטרה- השפלה ובידוד, עידוד הגירה, נישול וסילוק.

האירוע- חוקי נירנברג, 1935. תיאור- ביטול אזרחות ליהודי גרמניה, חוקים שמסבירים מי הוא יהודי לפי תורת הגזע, איסור נישואין עם יהודי\ה. אמצעי- חקיקה, מטרה- השפלה ובידוד, עידוד הגירה.

האירוע- אריאזציה, 1935. תיאור- אילוץ היהודים למכור את מפעליהם לגרמנים במחיר נמוך או בחינם. אמצעי- חקיקה. מטרה- השפלה ובידוד, עידוד הגירה.

האירוע- בידוד חברתי, 1938. התיאור- סולקו מבתי הספר, נאסרה על היודים כניסה למוזיאונים. אממצעי- חקיקה. מטרה- השפלה ובידוד.

יפה. דף אחד מתוך 16. למחר.|מת|

אז צהרים שקטים כאלה של שבת בצהרים,

לפני שקיעה ולמטה כבר התפללו מנחה ושקט

גם האור כבר נכבה, כאילו מתכונן לו למוצאי שבת הקרב ובא בצעדים גדולים מידי

ונכנס בדלת הגדולה ההיא שוב, בלי לדפוק

גם ככה היא רק שלי 

היא כבר דיי כבדה הדלת ההיא והריח שלה ממכר, הוא ספוג בישן

אבל לא ישן של זקנים, ישן של שלי,

ישן של יין המשומר, כזה ישן

מחליק ועובר את שעל הדלת בחיפזון שכזה

אתה יודע, ככה זה שאתה אכול געגועים, הכל כל כך מהר בהתחלה

ונשאר רק לשמר את הרגעים האלה של הגעגוע במין מחזיק מפתחות קטן שצורר בתוכו את האש החזקה מכל

על הקירות שבפנים הבית היו חרוטות אותיות בעירבוביה כזאת שלא הצלחתי לקרוא את הצירופים שיצרו

מין שלעצמן מוכתמות דיו על הקיר, רק רוצות להשתחרר מהכבלים שמבנים להן צורה שכזאת בתוך רצף של משפט הגיוני

לזלוג מחומר ההתחלה השחור אל תוצרים חדשים

והכל היה מוכר כל כך, טוב נו, זהו מקומי הרי אפילו שקצת שוכח אותו מידי פעם בפעם, לפעמים, פעמים רבות כל כך לאחרונה

מקום דיי דינאמי בהתחשב בזה שהוא פרי רצונך ואקטיביות מהפנטת, ממש מרחף בשערי רקיעים אל ארמונות עם צריחים גבוהים מעשה ידי..

מצד אחר של המקום הוא חלק מאוד מסויים. אחרי הכל, הוא תמיד היה שם והקוד שלו בסיסי הוא וראשוני, מין צופן עד שכזה, נקודת עוגן נסתרת שממנה מתחילה הכתיבה,

היא החומר של הדיו אולי, גלים של צבע שלא נראים בעין

(מהדיו ההוא האישי נכתבים להם עשרות רבות של מכתבים, של תחושות ונשימות של רגע, משורטטים בהם צורות ואותיות, חלקן מתעדות, חלקן בוראות, חלקן הוא ממטיר לי שם ובינתיים שטות להן, מפליגות ברפסודות על זרמים שונים של אוויר מתקתק ואני קורא להן להצטרף אלי למטה לשייף אותן במכחול ולעבד)

הוא שקט כל כך מבחוץ, רק מבחוץ. 

מבפנים הוא פועם ברטט תמידי סוער, הוא רוקד למול התווים שמתנגנים בתזמורת של אש, לצלילי להבות שורפים שמטילים הזמרים,

והאש מרקדת והוא מרקד

והשמים שבחדר ניצתו בהמון כוכבים מלטף ועכשיו הם כחול-לילה וביניהם בוער הסנה

ואחרי שבועות ארוכים שלא ראיתי את אותה הדלת שוב היא היבהבה לרגע, אחרי מנחה בין יום ללילה באור של שקיעה

וזרמה לה הצמרמורת ונשיקה שבצלמך

ובתכלס דרוש יותר כדי שהיא תישאר ולא תהבהב לרגע, היא אומנם קיימת תמיד, אש תמיד לא תכבה, העניין הוא שאתה זקוק לבסיס כדי לראות בה. אולי לשיעמדו על מפתן הדלת שלך, יעירו אותך פנימה. ולא אולי.

והניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע.

וכל אדם יש לו ניגון מיוחד משלו.

וכל אדם הוא אות.

ושבת בין הערביים, בין היום לצאתו, לקראת יציאה,

כבר אחרי מנחה וחלפה שקיעה ורק גוון אדמדם נשאר עומד לו בשמים,

בהיר הוא ומזוקק

וכבר חשוך

וסגרתי את הספר