פורום נסיונות פעילים (עמוד 6228)

(מלבד זכרונות של תמונות, שהם שמחים, כי רק את הרגעים האלה מנציחים. אם כי השבוע מצאתי תמונה של עצמי, עם הפרצוף הכי עצוב שראיתי בחיי. זה היה בפורים.)

 

אני אוהבת להיזכר ושונאת להיזכר. 

זה משליך אותי למקומות איומים שאני לא מאמינה לעצמי שהייתי בהם. ומצד שני, אני רואה את עצמי עכשיו במקום אחר לגמרי. 

אני מכאיבה לעצמי וקוראת דברים שפעם כתבתי, ורואה תמונות מפעם, וחושבת מחשבות מפעם, וקוראת את הספר שקראתי באותו יום עלוב.

יש הרבה ספרים שאני זוכרת מתי קניתי אותם ומתי קראתי אותם ולמה קראתי, הרבה  פעמים זה היה כדי לנתק את עצמי ולא להרגיש, להתרכז אך ורק במילים הכתובות, בכאבים של אנשים שלא היו ולא נבראו, בסיפורי רצח ואונס וילדות עשוקה, כדי לא לזכור את הסיפור שלי.

אבל לפעמים מגיע איזה לילה, ובמקום להירדם ולחלום, אני ערה והמחשבות צפות, וזכרונות מפעם ודאגות לעתיד ומה לא.

באותם לילות אני שונאת להיזכר.

כי אז מגיעות הצרחות אל תוך הכרית והאגרופים המוטחים בה, וזה שאי אפשר אפילו לבכות כי אילה תתעורר, ולא פעם העירו לי (לא אילה) לסתום את הפה. מאז אני לא מעזה לצייץ, ומנסה לבכות לבפנים ולא לבחוץ.

אל תנסו בבית, זה כואב.

 

דעתי על זכרונות היא שהם צריכים לבו כשמזמינים אותם ולהסתלק כשמסלקים אותם. שלא יבואו לי סתם ככה פתאום כשאני גמורה מעייפות ורק רוצה להניח את הראש ולישון. שיבואו אם אני נותנת להם את המקום, אם אני פנויה לחשוב אותם. לא דווקא ברגעים שהכי מתחשק לי למחוק את כל מה שקרה ולהתחיל חיים חדשים.

 

אז זהו. זכרונות יקרים, אני מקווה שהפנמתם. פעם הבאה לבוא רק עם הזמנה מראש.

 

ולסיום אספר מעשה כשהייתי נער והלכתי בויז'ניק עם טלית ניגש אלי בליל שבת זקן חסיד ויז'ניק אמר לי, הרב ערוסי אפשר לנשק אותך במצחך? אמרתי לו למה? הוא אומר, שאתה הולך בטלית. אמרתי לו אבל אני הולך בטלית כאן בויז'ניק ואתם לא הולכים בטלית. אז לא אמרתי על נשיקה במצח, מגיע לי אות מחאה. אמר לי על מה כבודו מדבר? בפולין היינו הולכים ככה. היינו הולכים עם טלית בליל שבת. אמרתי לו ולמה אתם לא עושים גם היום? אמר לי, מה אני יכול לעשות, אם הרבי של היום לא נוהג אני יכול לעשות את זה. אבל ככה היו בית ישראל. וכל מי שיחקור ימצא שיש עוד מקומות וחסידויות שנהגו כך ויש שעד היום עטופים בטלית בליל שבת.

ותראה אותי קורא לך אלוהיי!
ועניין אחד, לא סגור עליו. אם אתה ישנו אז למה לא בא אלי?!




אחח... שיר קצת כופר. אבל מדהים.

המרכז האקדמי לב
יום פתוח 18.5
לחצו לפרטים

המורה למתמטיקה

רעות

נמו

נבי

קש-קש

יקר

נועיש

שרה

ראשית

אדוה

הדר. יואווו הדר!

ליאת.

כולן.

המורה רחל.

המורה מיכל.

מעין

מייקי

המורה נריה

מותר לשמוע שירים.

 

(רץ ליוטיוב לשים ישי ריבו)

 

יווו אני בעננים

אני מכירה את עצמי, ומכירה את המציאות הכי טוב.

בואו. תוציאו עלי את כל הכעסים שיש לכם עלי!
אני מוכנה לקבל את זה. כי זה מגיע לי

שמחפש לו רק סיבה....





לנשום!

אני אפעם לא שבעה

@יעלוש מחבד

יאאללה ביתר!

 

 

נזכר בימים שהתעניינתי בספורט..

להשאר ער לשידור של ההדלקה או ללכת לישון?