בס"ד
שאני מתרגשת מדברים קטנים יותר מידי
שני נותנת יותר מידי משמעות לדברים
שאני מתעמקת בשברי שאלות שלא מעסיקות אחרים
שאני לוקחת ללב סמיילי עצוב של ניק לא מוכר
שאני מדמיינת איך גברים יתקרחו כשיהיו גדולים בזמני החופשי
שהלימודים הפסיקו להלהיב אותי לתקופה מסויימת
שאורית והמשפחה הם הדברים היציבים בחיי
שאני מפחדת להעזב כי נעזבתי כל כך הרבה פעמים
שלשמוע ילד שר שירי עצמאות זה שיא היום שלי
שאני אובססיבית לפעמים
שאני מאבחנת את עצמי שלושים פעמים בדקה
שאני מפחדת לעשות לייק לדברים כי מה אנשים יחשבו
שאני לא סומכת על דעתי ברוב הדברים
שהביטחון העצמי שלי ברצפה
שככל הידוע לי אני היחידה שזוכרת את הארטיק מפלצת הסגול (מה שדי טראגי)
שאני גרה בפתח תקווה למען ה'
שאני שבויה בעולם וירטואלי שטוח
שאני מתקשה ליצור קשה עם אנשים אמתיים
שאנשים שאני מעריצה קוראים לי כופרת
שחברה טובה שלי עומדת להעלם מחיי בלי להודיע לי
שלאמבטיה יש יותר ממשמעות אחת בשבילי
שלעולם לא אהיה שיר וקסלבאום
יכול להיות
אבל אז מה?
יום אחד אוהב אותי
זה יקרה
אני אצליח
ואתם יודעים למה?
כי אני שירה ויש לי כוח רצון חזק
כי אני מוכנה להשקיע במטרות שלי
כי אני מתקדמת בלי הפסקה
כי אני מאמינה בעצמי
כי למרות כל החסרונות אני בסך הכל אור גדול
אני יכולה לאהוב אותי כי יש מה לאהוב
וגם אם כרגע קשה לי לראות את זה
וכל השטויות האלו נכונות לגבי
יום אחד אוהב אותי
