פורום נסיונות פעילים (עמוד 6374)

בס"ד

הסדר עצמו היה מדהים
איך לך?

די ריחפתי, בגלל דברים שקרו בערב פסח (לא נחמדים)

אולי את אפילו האדם היחיד שיבין

כמה מאות לא כולל ספרי קודש.
בעיקר ספרים עבים, רומנים היסטוריים הכי אהוב עליי בפרוזה. אוהבת גם ספרי הגות, אהממ וספרים רגשיים כאלה בלי קיטש, אלא מוות ודמעות (לא אקשן). מד"ב+פנטזיה בעברי האפל.. היום לא! סיפורים קצרים ושירה כן, אבל זה בד"כ עמוק כזה אז צריך בשביל זה מצברוח מסויים.

ויקטוריה היסלופ, מירה קדר, אורה מורג..
בטרם לכתי, אשמת הכוכבים, שומרת אחותי...
עוד הרבה הרבה הרבה. אם אני אמשיך אני לא אגמור.

וגם שומרת אחותי נחמד

ספר שמשלב פילוסופיה וסיפור של רופא שהוא חולה סופני. ספר אדיר אם כי כבד קצת - "בטרם לכתי".

ספרי הסטןריה וספרים סתם
וקראתי ספר ווב לאחרונה
וסה נותן סיפוק אדיר

100-200

הכל!

אני מתה על ספרים!! עבים, עדיפות לפנטזיה או פעולה אממממ רק חרדית, העדפה לממלכה במבחן

אמר לי להיכנס אצלכם
בדלת.
הוא אמר:
חיי.
נפלתי אליכם
(או שמא עליי לומר:
עליכם)
דרך מקרה.

דבר לא הפריע לי לפרוח.
דבר מלבד
השחור הזה
שבתוך הלב.

רק צל
חולף עובר בשדותיכם
בבית שבניתם
בעמל
בדם
ביזע
בדמעות.
לא של אושר הן
או של כאב גדול
רק מסיכה
שנועדה לחפות על הרוע שלכם.
ואני
צל.

נולדתי בירושלים
בשנת 1999.
לא בית רפואה צמוק וקטן היה
כך שאי אפשר להתלונן.
ובכל זאת.
נדדתי.
נדדנו.
לא דרכנו במקום, חלילה.
אי אפשר לומר שדרכנו במקום.
(אם כך
מוזר הדבר שאיני מסוגלת
לקום לאחר שינוי)
אחר כך נולד נחום
ונעשה לחברי הטוב ביותר.
ובאו שרשראות של ילדים
שונים זה מזה
אך כולם
בור שחור.
ואני
המנהיגה
המובילה
אני.

ואני.
אני ריקה
משוחררת מכל רגש
או מחשבה
או רעיון.
אני ריקה
מפלט הלילה
של איזה מישהו.

את בור שחור
את עיר נצורה
את שקט.
כך אמרו לי פעם,
באיזו סמטה אפילה בצפת.
אני החושך
אני אלוהים
אני מפלצת.
תשאלו אותה
איזו מפלצת אני.
אני צ'ארלי
אני פרח קיר
אני הייזל
אני האשמה.
אני
בור
שחור
שואב
פנימה
עמוק.
אני איני אלא
ערפל.

אלוהים לא
אמר לי
למות.
הוא אמר:
חיי.
(אם כך
מוזר הדבר
שאיני אלא
מוות)

במיוחד שכבר כמעט יום רביעי..



אבל שיהיה!

חול המועד שמח

הרבה , ארבה - פסח ..

אשריי? על מה ולמה?

כן .. איזו סיבה יש לא להיות מאושר ?!

מה זה בנ"א ?

אבל קראתי את הרואה כנקבה

ותודה!

תגידי תודה שלא כתבתי תינוקות!

עד גיל 18 זה ילד.

מבר מצווה זה נער, ומחתונה זה איש...

 

עד גיל 18 אתה ילד!
ואז עד לחתונה אתה משהו.
ומהחתונה אתה נשוי.

ככה זה הולך

עד 13 זה ילד, מ13 עד ל13 ו6 חודשים זה נער ומ13 ו6 זה איש...

הלכות אישות פרק ב:
יא [י] הבן--משייוולד עד שיהיה בן שלוש עשרה שנה--נקרא קטן, ונקרא תינוק; ואפילו הביא כמה שערות בתוך זמן זה, אינו סימן אלא שומה. הביא שתי שערות למטה במקומות הידועים לשיער, והוא מבן שלוש עשרה שנה ויום אחד ומעלה--נקרא גדול, ונקרא איש.

עד 13 - קטן, תינוק
מ13 - גדול, איש

אאל"ט אז לעניות דעתי נקרא גם איש...

אבל לי יש גם קרניים 

היום ממש לא

ועכשיו שבוע אני לא יהיה איתם... באמת כואב.

ביום של הברית של אח שלי הגברים אמרו לאבא שלי שזה לא בסדר מצידו קבוע ברית בר"ח כי ככה לא מפסידים שוב תחנון

גם אני שמח כשיש שמחה! אבל תחנון זה סוג של חזרה בתשובה, ובשני ובחמישי זו גם תפילה על החורבן..

יש כאלו שכן מניחים תפילין בחול המועד כגון אשכנזים בחו"ל וחלק מהרמב"מיסטים...
לכן גם חייכתי לעילא, כיוון שאני מניח בחול המועד...

הכל בסדר.

אתה לא יכול להסתובב כל היום...

אם ביה"כ שאני מתפלל בו, נוהגים שלא להניח, אניח אחר כך בבית בצנעה מה שנקרא...

ריעות: תשפכי הכול
ריעות: מצד אחד אני נורא מתגעגעת, אני שמחה בכל פעם שיש איזשהו רמז לקיום שלו. מצד שני אני מרגישה חזקה יותר. למרות שאני לא
ריעות: מעניין שהשתמשת במילה חזקה
ריעות: אני לא יכולה להשתמש במילים אחרות
ריעות: אבל חזקה?
ריעות: אין מה לעשות

העתיד שלך יכול להיות מדהים

אם רק תרצי בזה

אמןן!!

הנה אח שלי!








סתם ... לא יודעת אם הוא היה שם דווקא ..

למייטב ידיעתי..

 

ועכשיו אפילו אם אני רק מריח יין זה עושה לי בחילה

או שאני אתמודד עם יין ואסבול או שאתפשר על תירוש אבל זה רק אם אני ממש לא יהיה מסוגל

שים צימוקים עם מים ותן לזה לעשות החלפה בין המים החיצוניים למים שבתוך הצימוקים... הצימוקים יתנפחו ואחר כך סוחטים את הצימוקים ואפשר לשתמש בהם לארבעת הכוסות...

ואם אני ארגיש שאני עומד להקיא אז אני אעבור לתירוש

בגימטריא  שזה יוצא 502 אז המשכתי עוד ועוד!

תוך כדי שאתה מקיא אין לך שום סיכוי בעולם להצליח לחשב גימטריאות!