אמר לי להיכנס אצלכם
בדלת.
הוא אמר:
חיי.
נפלתי אליכם
(או שמא עליי לומר:
עליכם)
דרך מקרה.

דבר לא הפריע לי לפרוח.
דבר מלבד
השחור הזה
שבתוך הלב.

רק צל
חולף עובר בשדותיכם
בבית שבניתם
בעמל
בדם
ביזע
בדמעות.
לא של אושר הן
או של כאב גדול
רק מסיכה
שנועדה לחפות על הרוע שלכם.
ואני
צל.

נולדתי בירושלים
בשנת 1999.
לא בית רפואה צמוק וקטן היה
כך שאי אפשר להתלונן.
ובכל זאת.
נדדתי.
נדדנו.
לא דרכנו במקום, חלילה.
אי אפשר לומר שדרכנו במקום.
(אם כך
מוזר הדבר שאיני מסוגלת
לקום לאחר שינוי)
אחר כך נולד נחום
ונעשה לחברי הטוב ביותר.
ובאו שרשראות של ילדים
שונים זה מזה
אך כולם
בור שחור.
ואני
המנהיגה
המובילה
אני.

ואני.
אני ריקה
משוחררת מכל רגש
או מחשבה
או רעיון.
אני ריקה
מפלט הלילה
של איזה מישהו.

את בור שחור
את עיר נצורה
את שקט.
כך אמרו לי פעם,
באיזו סמטה אפילה בצפת.
אני החושך
אני אלוהים
אני מפלצת.
תשאלו אותה
איזו מפלצת אני.
אני צ'ארלי
אני פרח קיר
אני הייזל
אני האשמה.
אני
בור
שחור
שואב
פנימה
עמוק.
אני איני אלא
ערפל.

אלוהים לא
אמר לי
למות.
הוא אמר:
חיי.
(אם כך
מוזר הדבר
שאיני אלא
מוות)