פורום נסיונות פעילים (עמוד 6558)

שפסקה זרימתו
פסקה נביעתו.

עוד נשארו בו טיפות של מים

נשארו בו זרמים של תקווה.

מחכה להתפרץ
מחכה לטהר את הכל

אם לא בעיה

😢😢😢😢 עדין בטראומה ממה שהיה!! הוציאוני בעל כורחי! לא בגדנו בארצנו הקדושה!!! לצערנו אנו כרגע מצטרפים למשה רבנו שרק יכל לצפות על חלקת האדמה הזו ולא יכל להגיע אליה. עוד נשוב לשם!!!! ארץ ישראל תשאר שלנו לנצח.
אבא!!! איך זה קרה שוב?????!!!😢😢😭😭😭

שש חיילות על אחת. אמיצות. ממש. בושה.

בפעם השניה שלוש יסמניקים
ומאז אני כבר לא זוכרת.
בפעם האחרונה אמא של אמיתי.
היום בבוקר היא התחננה שנוריד את הבנים שלה למדרשה בעופרה.
שאלתי אותה אםזה טהור שהיא רוצה שאנחנו דווקא נוריד כי המועצה יכולה גם.
והיא אמרה שלא אבל שנוריד.
עד עכשיו אני לא מעכלת את זה שאני כבר לא שם ועוד מבחירה

זה מה שהציל אותי ממעצר

ואז הוא אמר לי שהוא עוצר אותי אז אמרתי לו שהוא ממש לא כי אני בת אז הוא עשה כזה את חושבת שזה מזיז לי אז אמרתי לו שגם אסור לו כי יש לו הוראה לא לגעת בבנות אז הוא ירד עליי שאני חיה בסרט ועבר לעצור אחד אחר.. בעיקרון חמישה נעצרו באותה נגלה אבל ישמצב הם ברחו מהאוטובוס בצומת..

כשמודיעים להם שהם עצורים

תצבטו אותי שזה לא חלום כמו כל הלילה האחרון.
בעצם אל תצבטו, מספיק כואבות לי המכות מאתמול.
אז זה מציאותי. כן, בישראל של ה'תשע"ז מגרשים יהודים מהבית שלהם. מהאדמה שהם ייחלו אליה אלפי שנים.
בבנין הארץ ננוחם.

את הגוף אני כבר בקושי מרגישה אבל יש לי כמו אבן על הלב וכאב ראש נוראי

והגב והצוואר והעיניים והכל.
אבל הלב. מתפוצץ

וכן.. לא ממש יודעים.
אם כי גם אני לא ממש מעכלת.

לכולנו כואב.

לפעמים אתה אומר- בא נתעורר מהחלום.

ואז אתה קולט שזאת המציאות..

וכואב. שורף..

של גוש קטיף ועכשיו עמונה
מציאות של פיגועים ורצח
מציאות של דם נוטף
שצובע את העולם שלנו באדום
שמורח אותנו בהמון בכי, צער וכאב בלתי נגמר.

הגוש ועמונה.. 

אותם מדים..

אותם סחיבות..

דמעות.

כאב.

ונוער חזק! שנלחם על ארצו!!

אבל אני באמת לא מבינה,למה המשיח עוד לא הגיע??
אני כבר מיואשת.

נכון צריך להאמין כל הזמן. אבל תראי את הקרע בעם..

יהודים מפנים יהודים!! מוציאים אותם מהבית!!

יהודים נותנים מכות אחד לשני!!

יש קרע מטורף בעם!!

איך משיח איך??

זה כואב.

אבל ככה משיח לא יגיע..

נכון, צריך תמיד להאמין.

אבל אי אפשר לשאול למה.

התשובה נמצאת פה..

מול העיניים שלנו..

כואב. שורף. נוראי.

התמונות הורגות.

הלב מדמם.

איך זה עושה טוב לאוייבנו..

לראות אותנו הורסים אחד לשני את החיים..

הם לא עושים כלום ומנצחים..

 

אנחנו חייבים להאמין.
חייבים!

"עוצו עצה ותופר
דברו דבר ולא יקום
כי עמנוא-ל"

הקב"ה עמנו.
הוא בעצם מנהל את העולם הזה.
אשכרה, הפינוי הזה, זה הטוב.
זה מה שצריך לקרות ולעבור עלינו,
הכי מדויק לנו.

ברוך דיין האמת, עמונה.
מן השמיים תנוחמי.
|קריעה|.

הלב המדמם הזה שלי ושלך ושל עוד אנשים רבים שאכפת להם יירפא בע"ה, אם נבחר בכך
אם נבחר בתוך כל ההרס הזה להמליך את השם עלינו
ורק אותו.

עמונה תקום מחדש, זה ברור לי. בעזרת השם.
והוא ידאג לשלם לרשעים שהחליטו להחריב.

אני בוטחת בו. כואב לי בטירוף ואני בוטחת בו.

שאנחנו חייבים לזכור שהכל מאיתו יתברך,
להאמין בתוך המציאות הקורעת הזו.
אחים נגד אחים.
צריך לזכור שיש הקב"ה שמנהל את העולם, והוא הכי אוהב אותנו בעולם, ובטוח שנזכה בקרוב להרגיש את החיבוק שלו. מוחשי.
שנזכה לראות את הטוב באופן גלוי.

כואבים ומאמינים.
מאמינים שהכל ממנו.

הייתי חייבת לבטא את זה גם במילים שלי

השם יברך אותך.

איזה מזל שאנחנו מאמינים, אה?

בלי אמונה ובלי השם לא הייתי חיה, איו מצב בלעדיו

ואז חושבת..

ומבינה, אלה אחים שלי!!

יהודים!!

איך אפשר לקרוא להם ככה???

זה כל כך מתסכל!!

זה כל כך לא מתעכל..

אחים.

יהודים.

אותו גורל.

והם. הם החליטו להוציא את אחים שלהם מהבית!

לא פעם ראשונה וגם לא שניה.

לא לומדים את הלקח.

אחים שלי!!

תתעוררו!!

 

אם הם כל כך שונאי ישראל, למה הם פה בכלל???

שילכו מפה!! לאן שבא להם!!

כל כך לא טוב להם פה? שיתחפפו!!

 

 

עם ישראל מנותק בחלקו, מתורה, ממצוות, מהקדוש ברוך הוא ריבון העולמים.

עליהם כואב נורא

אבל לכולנו יש בחירה. השם עשה הסתרה בעולם רק בשביל הבחירה.

כולנו לצערנו בוחרים לפעמים לא לפי רצון השם.
ומשתדלים לעשות תשובה אחר כך.

יש כאלה שגדלו בניתוק כשהמזון הרוחני והאידאולגיה שלהם זו התקשורת והחברה ולא האני הפנימי שלהם - חלק אלוק ממעל
ועליהם צריך להתפלל בכל הכח שיתחברו להשם באמת, ומתוך כך לעצמם - שהוא חזק ומאמין באמת.

אבל יש כאלה שעושים 'להרע' והם בחינת ערב רב
הם בוחרים ברע, במודע.
הם עושים הכל כדי להתריס נגד הקדוש ברוך הוא וילדיו.
הם בוחרים ברע והורסים כל חלקה טובה לא רק בעצמם, אלא יעשו הכל כדי להרוס לעובדי השם
את הרוח, את האדמה,
צריך להוקיע אותם כי למרות הכל הם בוחרים תמיד ברע, רע, רע
להרוס ולאבד את העם היהודי, ארצו, מולדתו

הם רשעים. והשם ישלם להם על רשעותם
ומה שיקרה הלאה זה כבר תלוי בהם... להתאפס או לשוב ליהדותם

אין כאלה שבוחרים ברע. הם בוחרים בטוב, רק שהם לא יודעים מהו הטוב. אז הם מתבלבלים.
והם שונאים אותנו, בגלל שאנחנו מייצגים בעיניהם את הרע.

אבל. האם זה אומר שצריך לחבק אותם כי הם מבולבלים? לא. הם נלחמים בנו. ועם אויב מתנהגים כמו אויב. הבלבול שלהם, זה עניין לקב"ה. אבל גם לנו מותר לאהוב אותם מדי פעם, כשהם עושים הפוגה במלחמה נגדנו. אולי נוכל להראות להם את הדרך.

ושמעתי סיפור מטלטל.
אחד מהמתיישבים בגוש קטיף, כשהגיע שוטר לתת לו את פקודת הפינוי (נתנו צו פינוי עוד קודם, לאנשים המרכזיים בכל יישוב), אמר לו - "חכה פה שניה". קרא לבן שלו, בן 5-6, הצביע על השוטר ואמר לו "הנה, זה הוא". השוטר התעניין ושאל אותו למה הוא מתכוון, אז הוא סיפר לו. "כשהסברתי לבן שלי על צדיקים ורשעים, הוא לא האמין לי שיש רשעים בעולם. הסברתי לו שוב ושוב והוא לא הסכים להאמין לי. הוא רצה לראות בעצמו".
השוטר יצא משם בזעזוע.
@החיים תותים!, זה גם בשבילך...

הם נחשפו ליהדות בשלב כזה או אחר בחיים שלהם. הם בחרו שלא ללכת אחריו ולא להיות נאמנים לו, 

הם בחרו במודע ואי אפשר להתייחס אליהם כקבוצה אומללה של תינוקות שנשבו ולתת להם להכות בנו פעם אחר פעם, ולרחם על מבולבלי עמך ישראל.

 

הם אנשים בוגרים, יש להם תבונה להבין, הם בחרו להלחם בעם קדוש, הם רשעים.

אני מדברת בעיקר על מקבלי ההחלטות.

 

השוטרים, אלה שהוציאו זעמם והתעללו פיזית במגורשים, גם הם רשעים ויש בידם בחירה כיצד לפעול וכיצד למלא את תפקידם.

 

אלא שנשלחו לשם בתמימות של חוק, מבלי לדפוק מכות רצח אלא לעשות את מה שמדינת ישראל מצווה אותם (שהוא ההפך הגמור מצו השם) - עליהם יש להתפלל שתכנס בהם דעת ויחזרו בתשובה.

 

כאילו השוטרים הרביצו כי גם התנהגו אליהם באלימות!

אבל גם לא..

 

קיצור אני ממש מבולבלת!!

אחרי שלקחו להם את הפלאפונים כדי שלא יוכלו לתעד

ואחרי שפינו אותם כבר

 

 

אין לנו עניין בחשבונות שמים. לכן, אנחנו צריכים להתייחס לאלה ששונאים אותנו כאוייבים, ואת אלה שלא - אנחנו צריכים לקרב. (יש כאלה שמצליחים לאהוב גם את השונאים שלהם, אבל זו מדרגה גבוהה שאוי ואבוי לנו אם כל אחד יחשוב שהוא נמצא שם)

ובכוונה אני לא נכנס לחשבונות שמים, כי אם ניכנס לשם לא נצא מזה. את לא יכולה לשפוט אף אחד ואין לך מושג עד כמה הוא נחשף, כמה אמת הוא ראה (לא כל מי שנחשף ליהדות רואה את האמת שבה, ואין לי כוח להאריך בזה). ובשביל זה אמרתי שחשבונות שמים הם לא התפקיד שלנו. תנו לשמים את אשר לשמים, ולארץ את אשר לארץ (אני יודע שהביטוי המקורי לקוח מהנצרות בכלל, זה מה שהופך את העסק למגניב ). או אם רוצים בעברית - הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.

והשוטרים שמגיעים רק כי הם מאמינים במדינה ששלחה אותם, ולא באמת שונאים אותנו - את זה אמורים לראות גם בהתנהגות שלהם. אנשים כאלה צריך לקרב, ולהתפלל עליהם כמו שאמרת. אם כי אני בהחלט מבין את אלה שלא יהיו מסוגלים לזה. גם זו מדרגה לא פשוטה.

זה בדיוק מה שכתבתי

מי שבחר ברע בידיעה שהוא רע ה' יבוא איתו חשבון והוא רשע
מי שמבולבל נתפלל עליו שישוב בתשובה

אני חושב שמה שהפריע לי בעיקר זה שדיברת על איך שהקב"ה ישפוט אותם, והכללת את כל האנשים שבאו במגע עם היהדות... אז אמרתי שאין לך מושג מה עבר על כל אחד וזה גם לא עניין שלך. מה שכן עניין שלך, זה היחס שלהם *אלייך*. זהו

אז בכינו.
כמה ימים הסתובבתי כמו סהרורי.

היום ליטפו את כל הנוער שם...

ועדיין הלב כואב.
לא מצליח להבין מאיפה הרשעות של היהודים בבג'ץ.

כאילו, כן, הם עשו מעשים נוראיים.
הם עושים נגד רצונו יתברך.
אבל לשנוא? לא חושבת שזו הגישה שלנו.
הרי, בתניא כתוב שיש לשנוא רק את הרע שבהם.
סבבה. הם עשו מעשה נורא (ואני כואבת ומלאת כעס ולפמעים שנאה. בעיקר כאב אבל שוין) ובאמת צריך להראות להם מי פה המולך, מי כאן אמור לשלוט. שתהיה שליטה יהודית(!) ההולכת עפ"י תורת ה' יתברך.
אבל עד שנאה. שנאה בתכלית השנאה. זה רק הרשעים ממש.
נראלי קצת חריף מידי להכליל את כולם ולומר שהם רשעים.
הם עשו מעשה שאין לו כפרה ובאמת כואב לנו למחול ולאהוב.
תשנאו את הרע שלהם. את המעשה שלהם.
תכאבו על האמת שנסתרת מעינהם, תכאבו על כך שיש אנשים שמילאו את תפקידם בסה"כ, אנשים מבולבלים ביקום מבולבל.
תאהבו אותם כי הם יהודים. תרחמו עליהם שזה המצב שהם שרויים בו.
תרחמו ותכאבו שהם אשכרה פינו יהודים מביתם שלם.
תרחמו וכאבו שהיה בהם העוז לפרום בפרימה זועקת את אדמת ארץ ישראל.
תצרחו ותזעקו לה' כמה נורא לנו.
אבל אל תשכחו. לא אנו מנהלי העולם ולא בידנו הזכות לשפוט ולכנות אותם בביטויים מידי מחייבים. מידי נוקבים.

(אני כואבת את עמונה ואת הגירוש בכל נימי נפשי.שלא תטעו.
אני בוכה על הארץ שלי, ובוכה על המצב,
לא מסוגלת לראות את השוטרים ולא מאמינה שזו מדינת ישראל שלנו.
איתכם ממש.
רק רציתי שניה להוציא את הירהורי ליבי אחרי שנשמנו קצת).

לפחות לא רגיל

 

איפה שאני תקוע אכשיו סתם דופקים מקצועות פח ביום שישי ספורט ש"לח ומדעים פשות יום סתם

יום שלם(או פחות) להתכונן ליום הכי קדוש ורגוע בשבוע.