מה המספר של בן ליין?פוסעת
אז קומי קומי קומי נשמהפיתה פיתה
קמתי קמתי
והראלי את הדרך אל האור
כימי העץ ימי עמי, כגורלו כן גורלי, יש שהוא ערער נופל יבש ויש שהוא (הפסקה מתודית) פלגי מים יבקש
מה תשתוחחי נפשי-פהלהפהלהפהפה ומה תהמי עליי מה תהמי עליי אוחילה לאל סלעי שכחתי את המילים פהלהפהפה
הגידה לנו לנו מאין תבוא מאין תבוא ארצך ואי מזה עם אתהההההההההה
עברי אנוכי ואת השם אלוהי השמיים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה ואת היבשה תםתםתםתםתםתםתם
ואני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אך הוסיף להביט אל-היכל קדשך
ניי ניי ניי נהה נהה נהה נהה נהה נהה, נהה נהה נהה נהה נהה ניייי
אקום אקוםפינג.
ואהי מנציצה את אורי סביב
ניי ניי ניי
ואשתוקק פלמפלם לפגוש את (הפסקה מתודית)
פלמפלם את תחיה
פלמפלם אשתוקק ניי ניי ניי
בדחיפות
(
)
פיתה פיתהאחרונה
את משו.
שבי יאהבלה @חבדניקיות.געגוע..
...חרוזית
וואי פשוט לא נעים לי משירה.
הפעם היא נשברה ראשונה, אבל אני מגעילה אליה תמיד.
אוף בכלל אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך. וגם אם כן- אין לי הרבה מה לעשות. וניראלי היא נפגעת.
ואני מציגה תצמי כאילו אני לא.
אוף.
הפעם היא נשברה ראשונה, אבל אני מגעילה אליה תמיד.
אוף בכלל אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך. וגם אם כן- אין לי הרבה מה לעשות. וניראלי היא נפגעת.
ואני מציגה תצמי כאילו אני לא.
אוף.
|מתפלל|חרוזית
אולי יש לך משהו מחוכם להגיד?!
יש לי להגיד שיהיה בסדר.מדענית
אני בטוחה בכך.חרוזית
השאלה מתי אני אבין שזה בסדר.
כשתשלימי עם המצב ולא תרצי אחרתמדענית
זה מצב לא נחמד להשלים איתוחרוזית
באת הוא קייםמדענית
גם נכוןחרוזיתאחרונה
הידד אני מדברת המון כי אני בלחץחירטוטא דלעילא
הוא שאל אותי פעם איך אני מתמודדת עם לחץ, ולא ידעתי לענות
אז זהו שאני הופכת לברברנית
זה זה וכמות עצומה של קפאין שגורם לאצבעות שלי לרעוד
ולא ישנתי בלילה
אתם חושבים שאני כאן כל היום, אבל זה לא נכון
אני עושה מליון דברים אחרים בו זמנית
וגמרתי הרגע את הקליפ
נשאר רק ההרצאה ולסדר ולהדפיס את הפנטומימה
לא לשכוח להתקלח ולארגן מזוודה עם מצעים כדי שאני אשכרה אוכל לישון
לא נראלי כי יש לי יותר מידי סחנ"שים בלו"ז
אה
ולקחת את המחשב איתי
ולא להילחץ
וזהו. ויש לי עד 1 וחצי!
ולא גמרתי להתפלל
אלוקים, תסלח לי
אני אוהבת אותך אבל אני יודעת שאתה מחכה בסבלנות לתפילות שלי
והזמן לא מחכה לי
אז סליחה
(אם רק יכלתי לעשות מין חור בזמן-חלל ולפתוח שם בית כנסת קטן, בלי שזה ישפיע על ציר הזמן של החיים שלי, בחייאת שהייתי מתפללת המון המון זמן כל יום)
(בהנחה וזה שאני נכנסת לשם להמון זמן לא יגרום לי להתבגר בחיים האמיתיים בטרם עת)
מישהו עזרה בבקשהחירטוטא דלעילא
canon rock מתנגן לי בשכל וזה מטגן לי את הנוירונים ואני ממש צריכה אותם בתפקוד להרגע
מה עושיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מפעילים שיר אחר?פוסעת
הייי רעיון טוב! תודהחירטוטא דלעילאאחרונה
ירושלים |מאוהב|חלילית אלט
אם ראיתם ילדה שנסחבת עם מעיל ותיק כבד ושקית ענקית וחליל צד תדעו שזאת אני
אה ולמשך שעה בערך עשיתי הפסקה מהשוטטות וישבתי על אחד מהספסלי אבן בעיר כי לא היה לי כוח לסחוב את התיק אז אולי ראיתם אותי על הספסל
אה ולמשך שעה בערך עשיתי הפסקה מהשוטטות וישבתי על אחד מהספסלי אבן בעיר כי לא היה לי כוח לסחוב את התיק אז אולי ראיתם אותי על הספסל
ו..פרפר לבן.
בום.
הופלה.
לקום.
הופלה.
לקום.
והאורהנסיך הקטן.
הממיס
את לב
השומעים
קינה חרישית
בכי של
נמלה
את לב
השומעים
קינה חרישית
בכי של
נמלה
וקירות לבביפינג.
קורסים
אל תוך הדממה
הזועקת
הסדקים שבקירהנסיך הקטן.
וקול זעקה
אה
אה
(כילו הד
הד)
אה
אה
(כילו הד
הד)
הומים בדומייהפינג.אחרונה
שולחים
אליי
נעלי בלט
אהמהנסיך הקטן.
פילהנסיך הקטן.
ובגלל שהתנשמת נעלמה אז אתם גם מוזמנים למשחקהנסיך הקטן.
או שלאהנסיך הקטן.
אסוציאציותפינג.אחרונה
הן
השלג
אניצי הבוקר
סימולציה.
()
גם כן חינוך.. בנצי וחינוכו... שמענו.אני זה אתה
שיעור שתיים אצלי והוא כמו חדש.
בנצי זוועה בלחנך!פוסעת
ויוכיח סביון..אני זה אתה
לא! אם סביון יוכיח את בנצי ובנצי את סביון אפחד לא יתחנך!פוסעת
חח כוונתי היתה שסביון יוכיח שהחינוך של בנצי לא משו..אני זה אתה
הבני את זה. לומשנהפוסעת
שנון ביותר...אהבה ויראה
לא בדיחת ביניש זה כבדיחת ביניש זה...אניוהוא
למדתי את זה לפני חצי שעה.בן-ציון
|משועשע|
חבל עלייך. 😁בן-ציון
הנני בידך, בידך (כמעט) לבדפוסעתאחרונה
עבר עריכה על ידי פוסעת בתאריך כ"ט בכסלו תשע"ז 11:47
רחםםם רחםם נא אמת המים אלוהינו ראאחם!!!
אוהו פלאפון חדש..!אביגיל~!
תתחדשיזמרת מיוחדת
תודהאביגיל~!
מזל טוב מזל טוב! |מקפצץ|פרפר לבן.
רציתי ממש לשלוח לך הודעה מזמן אבלאבל
תודה תודה!אביגיל~!
אבל בל מה?
אבל לא יכולתי!פרפר לבן.
אוי .. באסה..אביגיל~!
תשלחי לי עכשיו טוב?
איך אני אשלח לך הודעה? |תוהה|פרפר לבן.
באישי,,אביגיל~!
נההפרפר לבן.אחרונה
זה לא נחשב
איזה כיף, תתחדשימקום אחר
(ממ. בקרוב אצלי?)
תודהאביגיל~!
בעז"ה תהני גם את!.
צריכה עצות לשמות חיבה..אביגיל~!
תודה רבה מראש!
או או |מקפצץ|פרפר לבן.
חלמיש ותרצה
עטיי האהובים.
שם חיבה למה?
עטיי האהובים.
שם חיבה למה?
אוהו לפלאפון.. 
אביגיל~!
באלי מקוריים כאלה.. כמו חלמיש ותרצה..
אתמול דפק לי הלב ממש חזקשוגי~
היא הייתה שם, עם עוד בנות.
אבל היא
והייתי ממש מכוערת
אבל למי אכפת
ופשוט אחרי שהיא הלכה כמעט בכיתי
זה היה קשה לי
מאוד
ואני לא חושבת שהיא בכלל הרגישה
או זוכרת משהו
ממה שהיה שם, אז.
ואולי טוב שכך
שאת הכאב והזיכרונות הטובים שנעלמו
רק אני אוצרת בלבי,
תקועה באותו המקום
והיא מתקדמת הלאה.
אבל היא
והייתי ממש מכוערת
אבל למי אכפת
ופשוט אחרי שהיא הלכה כמעט בכיתי
זה היה קשה לי
מאוד
ואני לא חושבת שהיא בכלל הרגישה
או זוכרת משהו
ממה שהיה שם, אז.
ואולי טוב שכך
שאת הכאב והזיכרונות הטובים שנעלמו
רק אני אוצרת בלבי,
תקועה באותו המקום
והיא מתקדמת הלאה.
בואו נחיה בדו קיום. יאאלה?נחל
אנשים מתבגריםפיתה פיתה
זה זוי לצפות על זה מהצד. תקשיבו
שאלה לי אליכםחלילית אלט
מוכר מבולבל שלא שם לב בקושי מה מדברים איתו החזיר לי עודף יותר ממה שהיה צריך להחזיר לי.
אני צריכה להחזיר לו את זה או שבעיה שלו שהוא לא שם לב כמה נתתי?
אני צריכה להחזיר לו את זה או שבעיה שלו שהוא לא שם לב כמה נתתי?
אני הייתי מחזירהריעות.אחרונה
בוקר טוב<זה חיוך של בוקר,לא משהו מלהיבמדענית
אוישכמו הירח.
אסור
פשוט אסור לי לדבר
כמה מצפון עשו לי היום, זה נוראי.
אנשים, הלב שלי הוא לא משחק.
(אסור לפגוע בי, כפרה עלייך. אסור. פשוט תשמרי מרחק)
די.
קשה לי.
ואז אני מתחילה לעשות שטויות.
אני מתנצלת.
היום נזכרתי בה.
כמה זמן? ארבעה חודשים. איכסה הלב שלי עודלא קלט שהיא לא איתנו.
אז אני נופלת על אנשים אחרים ואז מאשימה את עצמי ואז מתוסכלת.
היי, את. סליחה.
בואו נבכה את שארית חיינו.
פשוט אסור לי לדבר
כמה מצפון עשו לי היום, זה נוראי.
אנשים, הלב שלי הוא לא משחק.
(אסור לפגוע בי, כפרה עלייך. אסור. פשוט תשמרי מרחק)
די.
קשה לי.
ואז אני מתחילה לעשות שטויות.
אני מתנצלת.
היום נזכרתי בה.
כמה זמן? ארבעה חודשים. איכסה הלב שלי עודלא קלט שהיא לא איתנו.
אז אני נופלת על אנשים אחרים ואז מאשימה את עצמי ואז מתוסכלת.
היי, את. סליחה.
בואו נבכה את שארית חיינו.
אהובה!! תדמייני שאני נותנת לך חיבוק ענק ענק!!זמרת מיוחדתאחרונה
מוזמנת גם לתת לעצמך בשמי!!
אני חולה על הטנרד הזה של לשאול שאלות הזויות בתור שאלות עומקחירטוטא דלעילא
תגדירו לי אוכל.
מה זה אוכל?
אני עוד שניה בוכה מרוב התרגשות!!!חירטוטא דלעילא
יוהוווווו!!!!!!!!!
נכון שזו בדיחה ממש חמודה?
ישששש אנשים מבינים אותי
אנלא לבד בעולם הרע והאכזר הזה
כואב לי הראש.ריעות.
יבש לי הגרון.
וטוב לי טוב לי טוב לי טוב לי טווווב
וטוב לי טוב לי טוב לי טוב לי טווווב
בארבע אני עוצמת עינייםהנסיך הקטן.
סגור
אני בסדר. וטוב לי
הכיתה שלי מדהימה וכיף להיפגש ככה סתם
חיים נפלאים שיהיו לכם
אני בסדר. וטוב לי
הכיתה שלי מדהימה וכיף להיפגש ככה סתם
חיים נפלאים שיהיו לכם
זה ישןהנסיך הקטן.
וזה עשה לי חשק לכתוב עוד כאלה
נראה מתי. ואם יהיה כח
מדהים אין מילים.....עוד אחת!
את כותבת מדהים!מחכה לשקט
נתנת לי סושל השראה לשירשור.
..הנסיך הקטן.
נסיכי הקטן
מזמן כבר לא דיברנו
עוד מעט וכבר עוברת לה שנה
מן היום בו נפגשנו
רוצה אני לספר לך
על עבר הווה ועתיד
זה לא יהיה ארוך
ועליך רק להקשיב
לפני כמה שנים
בארץ זרה אחת
חיה אישה שקראו לה רחל
ולה חפצים מעט.
גרה היא בכפר
עם בעלה והילדים
הייתה להם גינה קטנה
וגם כמה פרות ועיזים
הים חיו שם בשלווה
עוברים על מי מנוחות
הסתפקו במועט
ולמדו איך באושר לחיות
אך כל זה נגמר באחת
אז כשפרצה המלחמה
אל כפרם הגיעו המדים הירוקים
פותחים לסבל את השער לרווחה
הם הפרידו משפחות
גררו גברים לעבודה,
את הנשים והילדים שלחו למזרח
שם ידעו מה לעשות עם הסחורה
ורחל וילדיה הובלו ברכבת
סביבם דוחק המון מבוהל
את בעלה תפסו אתמול
והיא הניחה שבטח כבר חוסל
שבוע תמים שהו ברכבת
מצונפים בפינה
בנה הקטן מוטל חסר חיים על הקרשים
ואת היתר אימצה בחוזקה אל ליבה.
כשקול שקשוק הגלגלים סופסוף גווע
ואור פרץ מדלת הקרון
ראתה רחל את השער הגדול
אותו לא תשכח עד יומה האחרון
הם ירדו בזהירות
מולם ניצב רופא
בניד ראש הוא חורץ גורל משפחה
במחי יד פוער פצע שלעולם לא יאוחה
האם הופרדה מילדיה בזעקות
ראתה אותם ממנה מתרחקים
ואל צריף גדול ישר הוכנסה
יחד עם עוד אלף נשים
יום לא היה יום
והלילה נמתח שעות ארוכות
כך עברה רחל את המלחמה
רוצה היא לנקום, לחיות
אתה שומע נסיך?
רחל שרדה את המלחמה
שיקמה לעצמה את החיים
אך לא שכחה אף לא לשניה אחת
את רגע הפרידה מן הבנים
כעבור שנים היא חזרה
בירקנאו, כך קראו לגיהנום
וכשהגיעה למחנה הנשים
ראתה כי החריבו את המקום
כל צריפי העץ נעלמו
נבזזו על ידי איכרים פולנים
רק הבסיסים נשארו
עדות אילמת על אבנים.
אבל אז, נסיך
רחל הבינה
לא על המחנה מדובר
אלא על עמה וילדיה
כי לא משנה מה אנחנו בוחרים להיות
לאן אנו רוצים לטפס
צריך שיהיה בסיס מאבן
כל השאר- זה תוספות מעץ
העץ נשרף
יכול הוא להתכלות
אך ברגע שבסיסו עשוי אבן
הוא לעולם ישוב להתגלות.
והבסיס של העם, נסיך
הוא סלע, צוק איתן
עברנו גירושים, השפלות, רצח ועלילות
והנה אנחנו עדיין כאן.
תזכור תמיד
גם על עצמך
שלאן שלא תלך ותפסע
אני אחזיק את הבסיס
יחד איתך, לצידך
ניסיתי
ברר
איי
פינג.
הרעיון, את מכירה את דעתי עליו.
והניסוח, מעולה.
אוי את מטורפת!שורדתתת
זה מדהים. מדהים
תודה. באמתהנסיך הקטן.
את פשוט תותחית!סקומטשון
נגעת כל כך..
הנושאים.. הכתיבה...
תודה רבה לך!
(רק כדי להזכיר לעצמי. לא חייב להתייחס)הנסיך הקטן.
..הנסיך הקטן.
ילדה קטנה, עומדת מול האבן
אבא קרא לה אתמול בחלום
ילדה קטנה, עומדת
ורק רוצה את עיניה לעצום
אתמול, כשאבא ביקר
הוא חיבק אותה חזק
אמר שצריך להחזיק
שהחיים הם לא משחק.
הוא אמר שאותה הוא אוהב,
נתן נשיקה על המצח
אחר כך צעד לאחור,
הביט אל הגלים המתקרבים למזח.
את יודעת? הוא שאל
הגלים לא מתנפצים סתם
בעצם, הם בכלל לא מתנפצים
הם רק חוזרים לעצמם.
היא הביטה בו בשאלה
ואבא התחיל להסביר,
איך שטיפה אל טיפה נאספה
עד שנוצר גל אדיר.
ואז ביחד
הן התקרבו אל החוף
נתנו יד ביד,
ראו כבר את הסוף.
אבל בשניה האחרונה
הן מתנגשות באבנים
וכאן הטיפות צריכות להחליט
מה ען עושות עם החיים.
אם על המזח ליפול,
להתייאש באותה השניב,
או אם לחזור אל הים
ולהחליט לחיות מהתחלה.
להאסף שוב טיפה אל טיפה
להאחז חזק בידיים
וברגע ההתנגשות החדש,
הן יצליחו להתגבר, כבר פעמיים.
כי אלה הם החיים,
גל גבוה שלרוב מתנפץ
צריך רק להיות מוכנים
וכדי לקום, לדעת לאיזה כיוון להזרק.
וזה לא רע
אם לפעמים נופלים על המזח
צריך רצון חזק
וכך תוכלו לנצח.
כי אם אתה על המזח,
אפשר גם למצוא חברה טובה
ואז ביחד
לזרום אל הים בחזרה.
ואם נשארה רטיבות מאחוריהן,
זה רק מראה עד כמה הקריבו
כמה הן ניסו
וכמה מאחור השאירו.
וכשמגיעות אל הים,
הן מתמלאות בחזרה
נותנות חיבוק אחרון
וממשיכות מההתחלה.
זה בסדר לבכות,
ניגב לה אבא את הדמעות
זה לא מראה על חולשה,
אלא על צורך להיבנות.
הרי כל הדמעות
מגיעות אל הים הפרטי שלך
ואת, רק את,
יכולה להחליט כך או כך.
וכשאבא הלך
הוא לקח איתו את האור
השאיר רק פירורים
לטעם שעוד לא יחזור.
ילדה קטנה, עומדת מול האבן
בוכה
לא רוצה לדעת
אם מעצב או געגועים,
או בגלל שהיא עדיין מפחדת
מהשמחה.
אבא קרא לה אתמול בחלום
ילדה קטנה, עומדת
ורק רוצה את עיניה לעצום
אתמול, כשאבא ביקר
הוא חיבק אותה חזק
אמר שצריך להחזיק
שהחיים הם לא משחק.
הוא אמר שאותה הוא אוהב,
נתן נשיקה על המצח
אחר כך צעד לאחור,
הביט אל הגלים המתקרבים למזח.
את יודעת? הוא שאל
הגלים לא מתנפצים סתם
בעצם, הם בכלל לא מתנפצים
הם רק חוזרים לעצמם.
היא הביטה בו בשאלה
ואבא התחיל להסביר,
איך שטיפה אל טיפה נאספה
עד שנוצר גל אדיר.
ואז ביחד
הן התקרבו אל החוף
נתנו יד ביד,
ראו כבר את הסוף.
אבל בשניה האחרונה
הן מתנגשות באבנים
וכאן הטיפות צריכות להחליט
מה ען עושות עם החיים.
אם על המזח ליפול,
להתייאש באותה השניב,
או אם לחזור אל הים
ולהחליט לחיות מהתחלה.
להאסף שוב טיפה אל טיפה
להאחז חזק בידיים
וברגע ההתנגשות החדש,
הן יצליחו להתגבר, כבר פעמיים.
כי אלה הם החיים,
גל גבוה שלרוב מתנפץ
צריך רק להיות מוכנים
וכדי לקום, לדעת לאיזה כיוון להזרק.
וזה לא רע
אם לפעמים נופלים על המזח
צריך רצון חזק
וכך תוכלו לנצח.
כי אם אתה על המזח,
אפשר גם למצוא חברה טובה
ואז ביחד
לזרום אל הים בחזרה.
ואם נשארה רטיבות מאחוריהן,
זה רק מראה עד כמה הקריבו
כמה הן ניסו
וכמה מאחור השאירו.
וכשמגיעות אל הים,
הן מתמלאות בחזרה
נותנות חיבוק אחרון
וממשיכות מההתחלה.
זה בסדר לבכות,
ניגב לה אבא את הדמעות
זה לא מראה על חולשה,
אלא על צורך להיבנות.
הרי כל הדמעות
מגיעות אל הים הפרטי שלך
ואת, רק את,
יכולה להחליט כך או כך.
וכשאבא הלך
הוא לקח איתו את האור
השאיר רק פירורים
לטעם שעוד לא יחזור.
ילדה קטנה, עומדת מול האבן
בוכה
לא רוצה לדעת
אם מעצב או געגועים,
או בגלל שהיא עדיין מפחדת
מהשמחה.
וואו את מוכשרת.מעיין נובע*
זה מדהים
תודה רבה רבה.הנסיך הקטן.
..הנסיך הקטן.
פעם, לפני שנים רבות
חיה לה לבדה אישה
היא גרה בדירה בת שתי חדרים
והיא הייתה קצת מסכנה.
בעל לא היה לה
גם לא ילדים
מה לעשות,
ככה זה אצל המסכנים.
כל בוקר היתה עושה ריצה
אבל לא יותר מדי
קונה אוכל דל קלוריות
הרי לא בריא זה לא כדאי.
הייתה הולכת לעבודה
מדברת עם העמיתים
מסדרת עסקאות
עושה קצת שרירים
היא אף פעם לא ביקשה יותר
הרי היא קצת מסכנה,
לאנשים כאלה תמיד יש חסר
והם חיים עם זה בהשלמה.
אחרי העבודה הולכים הביתה
נחים וקוראים ספר נחמד
ואז ארוחת ערב קטנה,
ארוחה שמספיקה בקושי לאחד
ככה נראה כל יום בחייה
כבר שלושים שנה
והיא לא מנסה לשנות
הרי היא קצת מסכנה.
וביום שהיא מתה
אז, בלוויה המאוחרת
היה אחד שבכה ואמר
"היא הייתה כמעט מאושרת"
נסיך שלי
אתה בוודאי יודע
מה זה לחיות באמת
ומה זה לטבוע
כל דבר בחיים
אפשר לראות משני כיוונים
צריך לפקוח את העיניים,
צריך להאמין.
להאמין בעצמך קצת יותר
לא להכנע למציאות החונקת
לדעת שאם נשנה זווית ראיה
נצליח אולי לחיות קצת אחרת.
אותה אישה-
קצת מסכנה, כמעט מאושרת
אותה מציאות
אבל יותר משופרת
האישה לא ציפתה מעצמה לכלום
הרי היא הייתה קצת מסכנה
ולכן ויתרה על חייה
נשאבה אל תוך המכונה
אבל הבחור,
הוא ראה אותה ככמעט מאושרת
רק עוד קצת
ולמסלול החיים היא חוזרת.
אז בוא נסיך,
נצא קצת מחוץ לקופסא
נלמד לחייך
נכיר את הסביבה
ואם נחשוב
שאנחנו קצת מסכנים
זה מותר,
אבל עדיין נהיה אחד עם השני
לעולמים
אמיתיים
חיה לה לבדה אישה
היא גרה בדירה בת שתי חדרים
והיא הייתה קצת מסכנה.
בעל לא היה לה
גם לא ילדים
מה לעשות,
ככה זה אצל המסכנים.
כל בוקר היתה עושה ריצה
אבל לא יותר מדי
קונה אוכל דל קלוריות
הרי לא בריא זה לא כדאי.
הייתה הולכת לעבודה
מדברת עם העמיתים
מסדרת עסקאות
עושה קצת שרירים
היא אף פעם לא ביקשה יותר
הרי היא קצת מסכנה,
לאנשים כאלה תמיד יש חסר
והם חיים עם זה בהשלמה.
אחרי העבודה הולכים הביתה
נחים וקוראים ספר נחמד
ואז ארוחת ערב קטנה,
ארוחה שמספיקה בקושי לאחד
ככה נראה כל יום בחייה
כבר שלושים שנה
והיא לא מנסה לשנות
הרי היא קצת מסכנה.
וביום שהיא מתה
אז, בלוויה המאוחרת
היה אחד שבכה ואמר
"היא הייתה כמעט מאושרת"
נסיך שלי
אתה בוודאי יודע
מה זה לחיות באמת
ומה זה לטבוע
כל דבר בחיים
אפשר לראות משני כיוונים
צריך לפקוח את העיניים,
צריך להאמין.
להאמין בעצמך קצת יותר
לא להכנע למציאות החונקת
לדעת שאם נשנה זווית ראיה
נצליח אולי לחיות קצת אחרת.
אותה אישה-
קצת מסכנה, כמעט מאושרת
אותה מציאות
אבל יותר משופרת
האישה לא ציפתה מעצמה לכלום
הרי היא הייתה קצת מסכנה
ולכן ויתרה על חייה
נשאבה אל תוך המכונה
אבל הבחור,
הוא ראה אותה ככמעט מאושרת
רק עוד קצת
ולמסלול החיים היא חוזרת.
אז בוא נסיך,
נצא קצת מחוץ לקופסא
נלמד לחייך
נכיר את הסביבה
ואם נחשוב
שאנחנו קצת מסכנים
זה מותר,
אבל עדיין נהיה אחד עם השני
לעולמים
אמיתיים
..הנסיך הקטן.
נסיך שלי
בוא שב ואספר סיפור
רק משהו קטן
שלא אאריך בדיבור
פעם היה ילד קטן
ולו זוג הורים
היה לו גינה ובית גדול
וגם כמה אחים
והילד אהב לצאת לגינה,
לטפס על העצים
הוא אפילו בנה לעצמו שם בית
בין הענפים הגבוהים.
והילד אהב לקחת לשם ספרים
לדמיין לעצמו אגדות
על חיים אחרים ועל אהבה
שבאה בשקט בלילות.
כי למרות שהיה בבית הכל,
כל מה שביקש נעשה,
הילד חא אהב להיות שם
בבית בלי משפחה
הנורים תמיד היו בנסיעות
וכשחזרו היו עסוקים בעצמם
ולאחים היו המון חובות
עד ששכחו מאחיהם הקטן.
הילד למד לדאוג לעצמו
להשיג לבד את מה שהוא רוצה
להחליט מה טוב בשבילו
ואת מה הוא ממצה.
וכך הילד התרגל לחיות
בלי לסמוך על אף אחד
רק הוא והבית והספרים,
והדמיונות שלא השאירו אותו לבד.
הילד גדל
ולנער אט אט הוא נהפך
החליט שהוא רוצה לראות עולם
לזרוק את חייו הקודמים לפח
אז הוא ארז לעצמו תיק
לקח קצת אוכל ומים
ובלי להגיד שלום ולהיפרד
יצא, כשמעליו רק שמיים.
הוא צעד כך ימים רבים
ובלילות הוא נח
מחכה שאליו היא תגיע
שהאהבה אותו אליה תיקח.
אך בכל איש בו הוא פגש
עליו הוא לא סמך
לא הסכים לשמוע לאף אחד
ורק הלך והלך והלך
הוא לא נתן לאיש להתקרב
לא הרשה לאיש לשמוע
רק האגדות והסיפורים,
רק הוא יודע.
אנשים ניסו לעזור
אך הוא לא הקשיב
ילדים רצו לשחק
והוא לא השיב.
אט אט עברו הימים
המסע נהפך לשבועות ולחודשים
והאיש שלנו עדיין הולך
סופר הוא את הצעדים.
וכשהגיע אז לראש הצוק,
הוא לא חשב פעמיים
האהבה אליו לא הגיעה
אז הוא לקח את החיים בידיים.
אתה מבין,
לילד הזה לא היה מי שידאג
לא היה מי שיבין
חי רק עם עצמו
לא רוצה עוד עדים.
ולכך הוא התרגל
במחשבה שאנשים לא רוצים
כך הוא גדל
וזה רק הלך והעצים
והוא רצה אהבה,
קרא עליה בספרים
אותה הוא יצא לחפש
מבלי לדעת מה הוא, תמים
וכשאנשים הציעו את עצמם
הוא אותם סילק
לא מבין את גודל המשמעות
לא רוצה לקחת חלק.
הוא התרגל
הוא חיי את חייו כך
אז למה שישנה משהו,
למה שיחולל מהפך.
מסוכן ההרגל,
אלינו הוא מתגנב בחשאי
ואותו אנו מקבלים באהבה
נותנים מקום, ממלאים את הפנאי.
ונכון שמפחיד להרפות,
נכון שכואב לעזוב,
אך בלי זה לא נוכל להתקדם
לא נדע לאהוב.
נסיך שלי,
זוכר את השושנה?
זאת ששינתה הרגלים
בסופו של דבר,
היא זאת שגרמה לאהבה.
בוא שב ואספר סיפור
רק משהו קטן
שלא אאריך בדיבור
פעם היה ילד קטן
ולו זוג הורים
היה לו גינה ובית גדול
וגם כמה אחים
והילד אהב לצאת לגינה,
לטפס על העצים
הוא אפילו בנה לעצמו שם בית
בין הענפים הגבוהים.
והילד אהב לקחת לשם ספרים
לדמיין לעצמו אגדות
על חיים אחרים ועל אהבה
שבאה בשקט בלילות.
כי למרות שהיה בבית הכל,
כל מה שביקש נעשה,
הילד חא אהב להיות שם
בבית בלי משפחה
הנורים תמיד היו בנסיעות
וכשחזרו היו עסוקים בעצמם
ולאחים היו המון חובות
עד ששכחו מאחיהם הקטן.
הילד למד לדאוג לעצמו
להשיג לבד את מה שהוא רוצה
להחליט מה טוב בשבילו
ואת מה הוא ממצה.
וכך הילד התרגל לחיות
בלי לסמוך על אף אחד
רק הוא והבית והספרים,
והדמיונות שלא השאירו אותו לבד.
הילד גדל
ולנער אט אט הוא נהפך
החליט שהוא רוצה לראות עולם
לזרוק את חייו הקודמים לפח
אז הוא ארז לעצמו תיק
לקח קצת אוכל ומים
ובלי להגיד שלום ולהיפרד
יצא, כשמעליו רק שמיים.
הוא צעד כך ימים רבים
ובלילות הוא נח
מחכה שאליו היא תגיע
שהאהבה אותו אליה תיקח.
אך בכל איש בו הוא פגש
עליו הוא לא סמך
לא הסכים לשמוע לאף אחד
ורק הלך והלך והלך
הוא לא נתן לאיש להתקרב
לא הרשה לאיש לשמוע
רק האגדות והסיפורים,
רק הוא יודע.
אנשים ניסו לעזור
אך הוא לא הקשיב
ילדים רצו לשחק
והוא לא השיב.
אט אט עברו הימים
המסע נהפך לשבועות ולחודשים
והאיש שלנו עדיין הולך
סופר הוא את הצעדים.
וכשהגיע אז לראש הצוק,
הוא לא חשב פעמיים
האהבה אליו לא הגיעה
אז הוא לקח את החיים בידיים.
אתה מבין,
לילד הזה לא היה מי שידאג
לא היה מי שיבין
חי רק עם עצמו
לא רוצה עוד עדים.
ולכך הוא התרגל
במחשבה שאנשים לא רוצים
כך הוא גדל
וזה רק הלך והעצים
והוא רצה אהבה,
קרא עליה בספרים
אותה הוא יצא לחפש
מבלי לדעת מה הוא, תמים
וכשאנשים הציעו את עצמם
הוא אותם סילק
לא מבין את גודל המשמעות
לא רוצה לקחת חלק.
הוא התרגל
הוא חיי את חייו כך
אז למה שישנה משהו,
למה שיחולל מהפך.
מסוכן ההרגל,
אלינו הוא מתגנב בחשאי
ואותו אנו מקבלים באהבה
נותנים מקום, ממלאים את הפנאי.
ונכון שמפחיד להרפות,
נכון שכואב לעזוב,
אך בלי זה לא נוכל להתקדם
לא נדע לאהוב.
נסיך שלי,
זוכר את השושנה?
זאת ששינתה הרגלים
בסופו של דבר,
היא זאת שגרמה לאהבה.