בס"ד
ברגע אחד השלת מעלי את כל הקמטים והזכרתם לכולם את טבעי האמיתי
(למרות שהי
שניה לפניה שאני זקנה רשמית חביב להזכר בזה שעמוק בפנים אני חמשושית)
בס"ד
ברגע אחד השלת מעלי את כל הקמטים והזכרתם לכולם את טבעי האמיתי
(למרות שהי
שניה לפניה שאני זקנה רשמית חביב להזכר בזה שעמוק בפנים אני חמשושית)
חירטוטא דלעילא|לוחש| הי!!! את ואני עוד שניה חוקיות בצמ"ע!
אויש, מה נעשה???
איככה נמשיך את חיינו כשהקידומת לשנותינו תהיה 2 ולא 1???
אבל הי, זה לא שלא היינו זקנות באמת גם קודם... 
נולדתי ישר שמיניסטית
שבוע לא מספיק בשביל כל מה שיש לי לעשות
יותר כמו מוקפצת בנוסח יפני בלי נגיעות של כלום כי אני שומרת נגיעות
אבל מה הבעיה אוכל יפני בלי נגיעות של כלום?
כמו ראמן ועוד כל מיני דברים יפניים הזויים
אוי יפן יפן תתבגרי כבר
היא כמו הכיתה הטיפולית של העולם

חירטוטא דלעילאמתי שהו אתה תהיה בן 30 והיא תהיה בגיל שלך סוגשל
אתה צריך להשלים עם זה |עושה תנועות של מאסר שיפוו|

זה לא שאתה לא הטרלת מעולם ![]()
וזה שהיא חוקית בצמ"ע אומר שהיא מעל עשרים, לא שהיא בנאדם טוב או משהו 
יש הרבה מבוגרים לא טובים כל כך לצערי
ואת יודעת אתזה טוב מאד 
אבל את? את בנאדם טוב ממש! על גבול המותק!
ולא אכפת לי מה סבא יוני אומר
היא החליפה את "זקן השבט"
מסיבה שלא אפרט 

נפתלי הדגאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)