פורום נסיונות פעילים (עמוד 6654)

- בטון בטון בטון 321

- יש לי שם עניין עם פועלי בניין (ואני לא אמשיך את השיר)

- המכנסיים האלה היו נראות חדשות! בסוף לא ישארו לי בגדים בכלל! הכל בגדי עבודה!

- אני. בטון. עכשיו. מי היה מאמין (כלומר בדגש על עכשיו. באמת חשבתי שעברתי את זה. למרות שזה אחר)

- אני ממש מקווה שהוא באמת התכוון לזה ולא סתם מתחנף. גם כי סור מרע וגם כי עשה טוב.

- דובדבן מערבל בטון בע"מ

- די כבר תפסיקי לפחד מלשים הכל על השולחן אפילו שזה שולחן מקרר הפוך. כלומר מה כבר יכול לקרות, ישפכו עליך ת'טחינה? ת'בטון? (הם די דומים)

- זה הזוי שלדחוף שומים לאדמה עושה לנו את זה

- למה אני מתמסטלת מארץ ישראל כלומר אורות לגמרי

- (דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו)

- העבודה היא תירוץ מעולה עד ששואלים אותך כמה ימים בשבוע

- אז בגרויות זה די דחוק 

- היו כמה דיאלוגים משעשעים אבל שכחתי.

- ולמה אני כזאת סתומה איך הוא הצליח לגרום לי לדבר ככה מטומטמת מטומטמת בסוף הוא יגלה הכל

- דמיינתי מה יקרה אם אני אפול לתוך הפיילה וזה לא היה נחמד בכלל

- "יש לה אמון בך" צחקתי בקול

- לשקר אין רגליים אז שמנו לו פרוטזות. הלך טוב

- בחריש? -כן בטח באילת

- מה חם לך? -בטח אני מתאדה

- אני כלכך מרחמת על אנשים זקנים בגוף ובנפש

- אם זה היה בניין בקטמונים כבר היו שמים שם נרגילות

- הנה הקרטונים שעפו לו בבגין. כן בטח בטח!

- כמעט שכחתי

- אחיינים שלי הנסיכיםםםם באו חושך לגרש

- זובין מתה (אנחנו יודעים שלא כותבים אתזה ככה)

- אל-מייג' ואני כלכך מתגעגעת

- אני יודעת שאין לי זמן אבל אני חייבת

- טוב שזה ביום שלישי אחרת היו חוגגים שם

- אני רוצה חופש ואין לי ממה לקחת אותו

- "כותב רבי נתן בסימן קי"ט ששמע מרבנו הקדוש רבי נחמן על ענין של חסידים שהתחילו בעבודת ה' ולאחר מכן נפלו והם היו עושים צחוק ומתלוצצים על הילדים והנערים שהיו מתחילים להיכנס בעבודת ה'. אומר רבנו שכל זה מחמת קנאה שמקנאים בנערים הללו ולכן אסור לנערים לפול ברוחם." והמבין יבין והצעיר יצטער (אני שנונה היום)

- כמעט לא יצא לי השנה להיות בגשם בחוץ הוא תמיד נפסק כשאני יוצאת ואני לא יודעת אם זה טוב או לא

- יש עוד ואיןלי כוח

נקי, יפה, אפשר קיצ', בלי אלימות.

בבקשה

בס"ד

איזה כיף

והי זה לא נכון

אבל לא ענייני אז שויין

ו

כואב לי

אבל למי אכפת?

בואו נברח וזהו 

זה תמיד עובד

זה כבר משהו אחר...

מבוגר כזה,

בא לי להישאר קטנה ומוגנת.

דיכאון.

העולם אפרורי ורדום.

כולם מסוגרים בבית עם עצמם.

לא יוצאים מהבית.

בקיץ העולם יותר שמח,יותר מאיר, יותר זורח.

רוצה כבר קיץ.

אנחנו נולדים עם שכל, וככל שאנחנו מתבגרים ו"לומדים" אנחנו מאבדים אותו.

הלוואי ויכולתי לחיות בעולם בלי מבוגרים.

ולחזור בעצמי לגיל 12.

רק כי אז לא הייתי מטומטמת כמו היום