פורום נסיונות פעילים (עמוד 6715)

.

אנחנו תמיד מחכים לעבור הלאה - 

כשאתה ילד אתה חולם על להיות גדול ועצמאי

כשאתה גדול ועצמאי אתה רוצה להפסיק להיות כזה עצמאי ולמצוא כבר את החצי

כשאתה מוצא אותו אתה לא יכול לחכות עד שמהשלם הזה יצאו עוד כמה אנשים קטנים

כשהאנשים הקטנים מתרוצצים לך בבית ואתה חוזר מת מעייפות הביתה ונאבק להשלים כל חודש אתה מת לחתן אותם כבר ולצאת לפנסיה

וכשזה קורה ואתה בבית ומשעמם והברכיים כואבות פתאום אתה מתחיל לרצות לחזור אחורה, אל מה שהיה. פתאום אתה לא רוצה להתקדם הלאה כבר.

 

 

 

(כן, אני במצב רוח לא משהו )

 

@סביון

אתה לגמרי מוערץ אני רואה
ספר לנו איך זה קרה

שוק חיי.
אוקי זה מפדח.
אופס. אופס.

הלוואי זה היה קורה אחרת.

כאילו. אוף.
מוזר לי.

כלוםכלוםכלום

מבאס לי.

עקב חוסר יכולת (מוצדקת) שלי לסכור את נצורות לשוני,

אני נאלצת לפרוש.

בהצלחה.

אל תהיי יאבשים. פעם באתי לבקר והיה נראה שאסור לכהנים לבקר פה.

חכמים

כלבבי

חופרים 

וסתומים כאחד.

 האישי שלי לא עובד

נציף פה.

 @חירטוטא דלעילא ! אי סו מקנאה בך!

אני לא סתומה ובכז קיבלתי 50 במדעים-אבל אינני סתומה.

אני לא פורעת חוק סידרתית ובכז שלחו אותי הביתה-אבל אני לא סידרתית

אני לא כזאת בן אדם מדהים ובכז כולם חולים עלי-אינני בן אדם מדהים כלל

אני לא טובה בלימודים ובכז המורה תהילה מעריצה ששלי-אינני ילדה טובה

 

מכיר את הברוך הגבר הזה שמישהו אומר לפני זה משהו כמו 'כולם מכירים את הריקוד של השיר הזה,' ואז השיר ובסוף 'מזל טוווב!'?
@אהבת ישראל!! מה שהבאת גם טוב, אבל חיפשתי ת'מהיר

זה עושה לי לא טוב משומה.

ומוזר לגלות שיש כאלה אנשים. זה מצחיק ועצוב ביחד. ומעצבן כשזה מגיע אליך. 

 

היום עברתי על כל מיני שירים ישנים שרשמתי פעם.

הם חמודים, לא וואו ולא בעע,

והם אומרים המון בשבילי.

 

חיוך גדול,

לובן שיניים.

ים תכול

בתוך העיניים.

זו מסכה.

 

סיפור משעשע,

תגובה הורסת,

ציטוט קורע

חומה קורסת

זו מסכה.

 

היא שוב סיפרה בדיחה,

הוא צחק, היא לא חייכה

הי איש, 

זו רק מסכה.

 

מאחוריה יושבת ילדה ובוכה.

 

אני שמחה שיצאתי מהמקום הזה.

לכל אחד צריך שיהיה את המקום הזה שממנו הוא שואב. לאו דווקא לשאוב שמחה, או תקווה, או דברים חיצוניים מעצבנים שאנשים אומרים שצריך כדי לשאוב כוחות.

לא.

לכל אחד צריך שיהיה את המקום שממנו הוא שואב את הפנימיות שלו.

תכלס, אנחנו מוקפים באלפי שכבות. שכבות שאנחנו בנינו לעצמנו, על עצמנו, בתוך עצמנו.

בנינו איך שאחרים רואים אותנו. בנינו מסכות שאנחנו מחליפים עם כל שינוי קליל של חברה ואווירה. אנחנו משקרים כל יום.

וגם בתוכנו. קומות של הדחקה. ספריות וארכיונים מלאי אבק.

מתי יוצא לנו להציץ בעצמנו. כמעט אף פעם. להתבונן ובאמת להיות. להכיל את מה שיש ומה שאין.

לכל אחד צריך להיות את המקום שממנו הוא שואב.

מעניין איפה שלי.

אני מגלה כל הזמן עוד כאלה ועוד כאלה
































אני רוצה להיות האדם הטוב של מישהו