פורום נסיונות פעילים (עמוד 6758)

אני כלה


יאו. זה נשמע מטורף. אני כל כך רוצה

לא אמרה שלום

ולא סליחה

 

לא אמרה אתגעגע

ולא תודה

 

לא אמרה לאן

ולא השאירה זכר

 

רק תמונה אחת

שתלויה אצלי בחדר

 

חלמתי עליך בלילה

רציתי שתדעי

 

אולי אני לא חשובה לך

אבל את כן 

 

לי.

אם הייתם כלב איזה כחב זה היה?
למשקענים- תוסיפו תמונה










רוטוילר

מחר ירושלים.

עיר שאני ממש אוהבת, אם כי לפעמים הייתי רוצה לרוקן אותה ממליוני האנשים שגודשים אותה ולהיות איתה קצת לבד.

זה ממש מרתיע. כל שנייה אני נתקלת שם באנשים שאני מכירה, ולא תמיד יש לי כוח לענות על שאלות של אנשים חטטנים וטובי לב.

הסכמי שלום לרוב לא היו דברים טובים. אני מקווה שההסכם שלי כן.

מעצבן אותי שהביטחון העצמי שלי נמוך כל כך. איך מתקנים את זה?

זו הסיבה שלא רציתי עכשיו. אבל אין מה לעשות.

המוח שלי מבולגן. אני לא מצליחה לעשות כלום נורמאלי. 

למרות זאת אני לא רוצה לחזור לעצמי של פעם. יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לומר לה. והיא, בגלל שהיא חסרת ביטחון עצמי ממש כמוני, בטח הייתה מקשיבה לי בקשב רב, אומרת תודה רבה על ההארות, בוכה קצת לעצמה על כמה שהיא לא מבינה מהחיים שלה ומודה לה' שיש אנשים טובים שעוזרים, ומשפרת את עצמה.

גם כשכולם אומרים דברים טובים אני לא מוצאת בעצמי מקום להאמין להם.

זה לא נכון. הם רק רוצים שאני ארגיש טוב עם עצמי.

זה לא נכון. הם משקרים.

זה לא נכון. הם לא מבינים בזה.

זה לא נכון. אין להם טעם טוב כנראה.

ואני רוצה לשנות את זה בעצמי. אין לי מושג איך.

לבנאדם מנופץ קשה לדעת איך נראה בנאדם שלם, למותר לציין להפוך לאחד כזה. חלק מהשברים עפו רחוק, מתחת לספה או מעבר לים, מקומות ששום מטאטא לא מגיע לשם.

אני לא נקשרת רגשית. בכוונה. זה כבר מזמן ככה. אני רגישה ברמות מטורפות ליותר מידי דברים, אז למדתי לנתק את עצמי ממה שאני מרגישה.

כשרק שואלים אותי מה אני מרגישה אני מיד מתחילה לבכות. העצמה של הרגשות המודחקים (גם אם לפעמים הם טובים) פשוט מציפה אותי ואין בי יכולת להכיל אותם.

אני די בטוחה שכל אחד יכול להזדהות עם כל זה ברמה כזו או אחרת.

פעם חשבתי שיש מציאות כזו, בן אדם שטוח. האלו שמדברים על בגדים כל היום. הבנות האלו עם המבטא הרחובי והבושם שמריחים מקילומטר.

לא. ממש לא.

בכל אחד מהם יש ים סוער. אסור לשפוט.

אני צריכה לכתוב לו. כבר ממזמן. מקווה שלא שכחתי איך.

ואני צריכה להרגיש שאני הכי הכי בעולם. כי אם בשבילי כל השאר הם הכי הכי, אין סיבה שגם אני לא אהיה.

לעולם אינו מי שחשבת שיהיה.
הוא מיד אחריו,
חבוי בצילו.

הראשון מתולתל,
חבר של כולם והמצחיק בחבורה.
השני תמיך מחייך בשקט במקומו,
נהנה מהמחזה.

הראשון נמוך,
מקבל את עצמו ולא מפחד.
השני מתמודד,
חצוי.

הראשון הולך לאט,
פועל בשיקול דעת.
השני רץ הלאה,
בוער.

הראשון בוכה בשקט,
מצטער על עברו.
השני צוחק בקול,
ריק מבפנים.

ואז
כשתהיה כולך שבוי,
לוטש עיניים לעברם-
בא השלישי.

טועה ומתקן
בוכה וצוחק
רץ וצועד בנחת לסירוגין-

ואתה נדהם.
מי זה?
איך הוא כזה?

מבטו חד,
עיניו בורקות,
צעדו ברור.

הליכתו גאה,
ידיו מחוספסות,
קולו יציב.

אתה נעצר.

לאן?

לאן הוא הולך,
בכזה ביטחון?

לאן הוא מביט,
ללא פחד?

ואז אתה מבין.

אדם ניצב על ההר ממול.

אדם מטפס לפסגה.

אדם מציב רגלו באבן הראשונה.

ולכל הדרך
אדם נלחם במראה.

* ילדים זה שמחה.

*הנה זה התחיל. שלום עולם . סופית אני בארץ.

*איזה טוב ה׳ ! כמה טוב זה לקום מוקדם .

*רעש,המון רעש כל הזמן.

*אנשים הם בד"כ יצורים שרוצים לעשות טוב

* מסובך לזכור איך כל אחת אוהבת הסתבכתי כבר..

ולא.לא אמרתי שאני רוצה שזה יקרה.

לפעמים אני מקנאה בה על הבלעדיות על האיש שהכרתי כל כך טוב.

ירושליםם קאם טו מאמא😍

חזרתי להיות
חמודי ומתוקי...

אשיר לך

פתאום נדמה שהעולם הזה קרקס,
והפרידות גדולות עלינו.
רציתי להגיד הרבה אבל עכשיו,
אני מרגיש לשמור על שנינו.

מדכא

אפשר להשוויץ, נכון?
הכנתי מלאאא אוכל.
מלשון מרק
ועוף עם תפוחי אדמה ובראוניז
ואטריות למוקפץ
וערכתי שולחן
וקיפלתי את הבגדים של השבועיים האחרונים
וניקיתי את השירוקלחת.

ותכף אני אכנס להתקלח