פורום נסיונות פעילים (עמוד 6769)

אני לא אוכל לשבת שבוע.

זה לא מצחיק, אד.

סתום את הפה!

"I'd die for you," that's easy to say
We have a list of people that we would take
A bullet for them, a bullet for you
A bullet for everybody in this room
But I don't seem to see many bullets coming through
See many bullets coming through
Metaphorically, I'm the man
But literally, I don't know what I'd do
"I'd live for you," and that's hard to do
Even harder to say when you know it's not true
Even harder to write when you know that tonight
There were people back home who tried talking to you
But then you ignored them still
All these questions they're for real
Like "Who would you live for?",
"Who would you die for?"
And "Would you ever kill?"

של קריאת כל התגובות?

החלטתי לא לטוס לאומן על מנת לעשות מסלול של כמה ימים כדי להכין את עצמי לשביל ישראל. ומה מתברר? אני בכלל לא יכולה לעשות את שביל ישראל בחופש הגדול. אם אני רוצה לצאת השנה זה בתקופה של אחרי פורים. ענייני מזג אוויר. ובקיצור אני לא יכולה השנה כי זה זמן של לימודים ובגרויות ועבודה ואוף.
אז אני כן רוצה לטייל בחנוכה (@קול דממה!) אבל שביל ישראל יהיה רק אחרי השירות לאומי או שאני אעשה אותו בחלקים, בחופש חלק שמתאים למזג אוויר הקייצי ובחול המועד סוכות הבא ובחנוכה הבא וכן הלאה

I think I saw you.

לא יודעת למה
הרבה פעמים אני כמעט פותחת שרשורים ומוחקת אותם ברגע האחרון
או שאני כותבת אבל הרבה פחות ממה שאני רוצה באמת לכתוב
זה מוזר

יהיה טוב היום.

החברות האלה

תדעו שממש כיף לקרוא את הדברים שאתם כותבים פה

 

 

 

חסרי רגישות.

 

 

פרשנים.

 

 

פשרנים.

 

ואל תדברו איתי בשנה הקרובה.

 

 

 

 

 

ואני אוהבת שמיים של ישראל.

היום מהאוטובוס ראיתי וורוד ותכלת ביחד. זה היה נראה כמו ימבמבם.

ואני אוהבת שיש לי סידורים ולהיות עסוקה. זה נותן לי תחושה של שייכות. אני חלק ממשהו. אני עושה. 

אני שווה את האוויר שאני מבזבזת.

יש לי הרבה חששות והרבה לחץ. זה כואב לי.

אמא שלי ואבא שלי חמודים מאד. תמיד מנסים לעזור בדרכים הכי לא עוזרות שיש. אבל אני מעריכה, כי יש נכונות.

והוא ממש משכנע.

ואיזה קטע, בדיוק אמרתי בסוכות שאני רוצה אחד כמו ההוא. והם ממש דומים (באופי ובשכל. למרות שחברות שלי לא סובלות את ההוא. וזה ממש מצחיק לחשוב כמה זה ירגיז אותן!!! זה ישמח אותי מאד.)

(כי זה הרגזה חמודה, לא באמת הרגזה רעה. אני לא בנאדם רע.)

כי אני בנאדם פראייר.

אוחחחח אני חייבת להפסיק!

ויש לי בחילה קצת וסחרחורת ולא רוצה תה, זה עושה עוד יותר בחילה, ולא רוצה שהווירוס הנורא ההוא יחזור לי אז אני אתכסה בלילה טוב ולא אוציא רגל מהפוך שמתחתיו יש את השמיכה הזו הנעימה שאין לי מושג איך מכנים אותה.

חברה שלי אומרת שזו שמיכת טלוויזיה. היא לא! למה להעליב ככה? היא שמיכת מיטה לכל דבר ואנחנו אוהבים אותה. נכון?

ירושלים זה מקום יפה. מאד.

ולא מבחינת איך שהמקום נראה. או כמה המדרכה חלקלקה לפעמים שאני מקללת אותה ואת העבדים הכנענים שבנו אותה לפני תריסר מאות שנים. או מתישהו אחר.

שבת בחברון באוהל? איזה חברות הזויות יש לי. ואני לא מתקרבת לכל דבר אשר אוהל יכונה.

טבריה זה מקום מגעיל וחם ומרגיש כאילו את בתוך מרק.

מתי כבר יגיעו התפוזים!!!!! רק בשבילם אני רוצה חורף!

וגשם!

ותה עם ספר! (אבל לא עכשיו, כי בחילה)

אני חושבת שויסוצקי וסטימצקי צריכים איזה מבצע ביחד. משהו קנה ארבע חבילות תה קבל ספר, משהו כזה.

רק לי זה נראה?

להציג ולתרץ זה מתיש.

לצפות ולצפות זה מתיש.

אכזבה זה מתיש.

אני לא רוצה אתזה. אני מותשת ממילא.

לפעמים דברים הולכים חלק מידי בחיים, ואז יודעים שמשהו הולך להסתבך.