לכל מי שתהה-
אני הייתי בשמחת תורה בישיבה הקדושה דק"ק אורחות (אני כבר לא בשלומבא).
וכן, @ההוא גברא, אני חושב בהחלט שאפשר להגדיר את זה כטוב אפי' שלא הייתי בשלומבא. ואני אפי' חושב שזה הרבה יותר טוב ממה שהולך בשלומבא (וברוב הישיבות)- סיימנו מוסף ועליות לתורה והכל ב10:30. כן כן! לא יצאנו פושעים. אהמם אהמם. ואגב- לפי מה שכמדומני שאנחנו עושים בבית זה שאם הגיע זמן מנחה ואין חשש שיעבור זמן ז' שעות (כגון זהוא כבר עבר!!!!) ואז קידוש ואז הקפות ואז סעודה (באיזה 16ומשהו) ואז מנוחה ומנחה והקפות אחרי מנחה (ספרדים האלה... ואתה ההוא גברא- ספרדי בשקל) (מתייג- @מעוז אסתר לנצח, בוא נוכיח לההוא גברא מה זה!).
ולמרות שבלילה היה פחות מרנין חדשים לבקרים. בבוקר חסדך. היה טוב. (הרגשתי ממש עליון כשאני הייתי היחיד ששר את א-ל חי יפתח בע"פ ועוד אשכנזי!!!!! פיוט מדהים).
קיצור רקדתי!
ורקדתי. ורקדתי.
וכבר אחרי מנחה כאבו לי הרגליים (מנחה הייתה תיקון גדול. העמידה..) שפחות רקדתי.
ואז הלכתי לשלומבא לנגן הקלרינט המהולל (@ההוא גברא, לא פחות)
וחבר'ה וזה
וקלטו כמה כאב ברגליים-
התלבטתי אולי לא ללכת להקפות שניות בהר המור! |מזועוע מעצמו|
ואז הלכתי לישון קצת הרגליים לא נרגעו כ"כ ואז הלכתי להקפות שניות בהר המור....
שמה מידי פעם יצאתי למנוחה [הגעתי לרב יהושע (שפירא) בהקפה ד'!] ושהיתי ככה ממש ליד הרב צביקי והרב ידידיה (אחרי שסיימו לרקוד ביחד- הם יצאו) וכאן זה כבר סיפור פאדיחה לא לעכשיו (לא כזה פאדיחה....)
ואז קרעתי את עצמי בהקפה ו' לכבוד י-ו-ס-ף! עם עוד כמה חבר'ה שלומבונים שעשו ריקוד חסידי עם ברכיים בשמים. איי! כואב להיזכר.
ואז הרגליים כמעט מתו ובאיזור ה40 דק' לפני עה"ש התחלתי כבר להתארגן לשינה.....
התפללתי עם הרב'ה ההוא גברא במניין של 8:30 (9:00...)
ואז זה המשך של סיפור על איסרו חג מתגלגל רגליים מתות שחייבות ללכת פעספוס של אוטובוס הליכה לזופניק למנחה טרמפ והביתה...
אז כן. אחרי כל זה באתי לומר- 6 ימים אחרי שמיני עצרת- כואבות לי עדיין הרגליים! הצילו! התלבטתי מתישהו בשבת להתפלל עמידה בישיבה.... (הכונה בתנוחת ישיבה, אין לנו ישיבה ביישוב...)... כן כן ! כמה שנשמע מוזר...
אז כל הבנות הסטלניות שרק רואות שידוכין ומחליטות שהן מקנאות בנו הרוקדים- זה ממש לא פשוט לפזז ולחרכר (כך כותבים?) כל היום לכבוד התורה.
טאטע. הרגליים!
זה נכון
פשוט כך..
..
)
