פורום נסיונות פעילים (עמוד 6810)

אני מרגישה שזה נגמר

כל יומיים אח שלי שובר איבר חדש. אפילו איברים שלא ידעתי שקיימים

א- יש ליישר מדי פעם!

ב- אם רואים שכתבו לוותר בענווה גם היה משהו ממש ממש ממש שנון לומר. אפשר לכתוב את זה כהערה.

 

ג- הערות, שאלות וכד'- יש לכתוב בגוף ההודעה עם ההגדרה הבאה בלבד!!!

 

ד- עכשיו, אני בעד משחק הגדרות בתנאי שההגדרה שנותנים תתאים לתושבה שנתנו בכותרת להגדרה הקודמת!

לדוג'- פותחים את המשחק- חציל!. משהו מגעיל
- קיא. משהו ירוק.
- סמים. משהו לא חוקי.
-גזענות. משהו מכליל

-מזרוחניק (כינוי). שיר משעשע

-מכופף הבננות. יצור אגדי.

וכו' וכו'.....

אפשר להתחכם!
דוג'-
פופיק. דבר שהוא חלק מהחיים.
-כאב. כמו הירח
(^^הקשר בין "כאב" ל"כמו הירח" זה שכאב אפשר לקרוא את זה "כמו אב" ואב הוא חודש כלומר ירח.... הבנתם? יופי!)

 

הבנתם? יופי!

בפעם הקודמת ממש חיפפו בזה וזה סתם היה רצף של תגובות משעמם.....

 

סוף.

קדימה למשחק!

בס"ד

כולי התרשמות ממך
פתחת אחלה משחקים

בטח שמתם לב שנפתחו פה מלאאאא שרשורים של משחק 'או או' וטבעו במצולות ים הנסיו"פ... השרשור הזה הוא לא אחד מהם, זה שרשור ה'או או' שישרוד פה לדורות! גם אחרי שאנחנו נזדקן ונעבור לצמ"ע... ואחרי זה לזקנים מעל 60... הוא יישאר פעיל אצל הדור הבא של נסיו"פ וזה שאחריו... (בערך כמו משחק הגדרות! - נסיונות פעילים...)

 

אז יאללה! דור ההווה של נסיופינו מוזמן להתחיל להפציץ!!!

 

מתחיל:

 

משחק הגדרות או 'או או'?

שלום לכם.

נעים להכיר, אני אני. בת 14 וחצי (כן, קטנה) ונמצאת פה בפורום כצופה מהצד כבר.. שנה בערך.

אני די מרגישה שאני כבר ממש מכירה את חלקכם.

רציתי לומר לכם תודה. יש פה אנשים מדהימים. פשוט מדהימים.

התקופה האחרונה בחיי הייתה (ועודנה) מאוד.. מורכבת. מאוד. התלבטתי אם לכתוב כאן, היו פעמים שזה ממש בער לי, אבל מכל מיני סיבות החלטתי שעדיף שלא להשאב לפה כרגע. אז נשארתי צןפה.

קראתי פה שירשורים שניסחו את התחושות שלי ומצבים מסוימים בצורה כ"כ מדויקת, לפעמים זה ממש סידר לי כל מיני דברים בראש ובלב.

זו בטח נראה לכם שירשור מוזר, אם הייתי רואה אותו מהצד הייתי ממש מגחכת. אבל זה באמת מכל הלב.

אז תודה לכם. תודה שזכיתי להכיר אתכם (אתכם שעל גבי הפורום. טוב, זה גם משהו). תודה שאני זוכה לקרוא את מה שאתם כותבים. ושאתם כותבים דברים כ"כ חכמים ויפים. תודה שאתם כאלה מקסימים(נממ.. מקסימות בעיקר) ושאתם מגיבים בצורה כ"כ אמפתית ורגישה.

אני מעריכה אתכם מאוד. 

הייתי רוצה שתקחו את זה כל אחד אישית, טוב? אפילו שאתם לא מכירים אותי. תתנו לזה לעשות לכם טוב בלב.

מעריכה אתכם מאוד (ומעזה לומר שאת חלקכן גם אוהבת),

אני

 

טוב להיות פה שוב

ויש רוח נעימה והלכתי לבד לקופת חולים והיה מדהים.

החלטתי לעשות את רשימת עשרת השירים הגדולים.
מתוך שמונה מאות שישים וארבעה שירים בחרתי ארבעים וחמישה, שאותם צמצמתי לעשרים וארבעה, ואותם לעשרה. זה היה כואב, בחיי.
ולרשימה:
Eagles- Hotel California
Taylor swift- Blank Space
אלג'יר- בצוך הצינורות
אריק ברמן- הגשמה עצמית
אריק ברמן- לא הצלחתי להתאהב בך בשישית
ג'יין בורדו- וויסקי
לירן דנינו ועומר אדם- סיפור ישן
קרולינה- אף אחד לא בא לי
קרן פלס- יותר מדי
קרן פלס- רק אלוהים ישפוט אותי
מכאן אפשר להבין ששני הזמרים האהובים עליי הם קרן פלס ואריק ברמן. שניהם גאונים.

יש לי אלפי דברים לעשות בערך

 

מקסימום עוד 10 דקות זה כבר יטבע אי שם בתהומות הנסיו"פ קבור מתחת אינסוף שרשורים...

זהו! פשוט יהודים יקרים!

אשריכם ישראל!

שירשור לילה לכבוד עמ"י!

בנאדם רוצה לכתוב קטע, אפילו קטע חכם, קטע שיאמרו עליו משהו טוב, יתפעלו מהעומק וחוכמת החיים של הכותב, אבל לבנאדם קוראים דני ודני כבר איבד את היכולת לומר את המשפט הנכון במקום הנכון ולכתוב משפטים כמו הרב'ה מקלויזנביצה אז דני יושב וכותב, אמנם לא דברים עמוקים שכולם יאהבו אלא דברים במינון נמוך יותר שהוא מבין ואחרים מבינים ובכל מילה הנכתבת מרגיש דני חץ שנורה לו בלב כי חלומו הגדול לכתוב ספר הגות עמוק ופילוסופי מתרחק....

אבל,כשהמילים מתחברות לכדי משפט ומשפטים מתגבשים לפסקה ופסקאות לפרק ופרקים לספר,אוויר העולם נהיה זך ונקי ופתאום לא אכפת לו לדני שלא מדובר בספר עמוק או הגיגים גדולים...דני מבסוט כי זה מילותיו שלו ועולמו שלו

חילוניות ...

תעשי לי מורל ושירה ואני נעשב תחרות ציור של מר סוודר

@ענבל @כישוף כושל

התחתן עם 2 נשים אחת זקנה ואחת צעירה?

לילה אחד קמה הצעירה והורידה לו את כל שיערותיו הלבנות. מה זה! אין לה בעל זקן!. וחזרה לישון.

קמה אחריה צרתה המבוגרת והורידה לו את כל השיערות השחורות, מה. בעלי שווה אליי! היא לא הייתה מוכנה שהקנאה תפריד ביניהים.

וכולם יודעים שבשעה 6:15 הבעל המאושר קם לעוד בוקר ופתאום ראה שיצא קירח מכאן ומכאן, משני הצדדים......

מכירים?!

יפה!

אותו עניין- שטחי יהודה ושומרון.

החוקים שם זה משהו מסובך! אבא שלי משפטן והוא ניסה להסביר לי פעם.

אני ועוד אלפי המשפחות שמתגוררים בשטחים אלו.

אזרחים סוג ב'? לא... הלוואי! לפחות היינו אזרחים.

אבל השילטון הישראלי לא שולט בנו. אנחנו מעבר לחוק הישראלי (אא"כ אנחנו שמחנו באיזו חתונה. אז צריך רק להזכיר לנו שהדבר היחיד שאנחנו מעבר לו זה קו של נזלת, מנודים מרצוננו בקרב בני דודים)
למעשה השילטון הבריטי גם לא אוחז בנו לגמרי.

השילטון העותומני לעומת זאת הוא יותר קרוב להיות תשתית כל הדבר הזה. איזה כמה שייח'ים פלוס מינוס קבעו לי 50 שנה לפני שנולדתי את זכותי להתקיים בארצי.

כך יוצא פחות או יותר שאני חי במערכת של מערכות חוקים המתחילה באיזור תקופת הקרטיקון. למקרה שאני בבית של איזה סבה של ברכיאוזאורס צעיר.....

 

אז לא כ"כ עתיק. תראו. העם שלנו קיים כמובן לפני המערכות הנ"ל. ואני עדיין מקפיד לעבור במעברי החצייה הנמצאים ביישוב שלי.

הוריי משלמים מיסים (גם עליי בין היתר) ואני שם חגורה בנסיעה מתחילת הנסיעה שזה איזה רבע שעה עד המחסום....

 

לעומת זאת אני (המתנחל המצוי) חי בבית שבשעת הקניין הוסכם שאני על כל מטלטליי עלול להידרש לעזוב אם יבוא איזה מוחמד בן שפחה ויגיד שזה שייך לסבתו, השפחה.

אני חי די בנוח. מתנחל צפונבוני שהמתנחליותיות שבו מסתכמת בכך שיותר קצר לו לנסוע דרך ציר 60 לירושלים....

כן. לא מפריע לי שיכול להיות שאני על אדמה של ערבי שמת לפני 100 שנה עליו ה.... לא משנה... לא. לא הוכח ואין שום סיבה שיצוץ. אני גאה במיקום הנוח והמרווח של ביתי חסר דאגות.

אני- סבבה לגמרי.

אבל יש לי אח שלא ככה. אח אחד? טוב קצת יותר 2. אה, לא התבלבלתי. 40 משפחות!

40 משפחות שהמדינה בנתה להם ת'בית ומגיעה היום המדינה ונזכרת שמה שהיא בקשה מהם כסף מיסים. הסכימה לבנות להם בית וכו'- זה היה חצי בטעות. החצי של הטעות שייך כבר לשילטון הצבאי. ההוא עם הבגדים בצבע הירוק. ירוק שהחליט שהוא צבע נוגד. מסתיר. ואפי' מוחק את הצבע האחר. הכתום.

יופי. הנחש השיאני ואוכל.

מצויין נחמד לדעת שאני פליט בארצי. כל הזמן הזה יכלתי לחצות לא במעבר חצייה? תודה שאתם נזכרים.....

השכנים האלו שהם אח לא כ"כ רחוק. עלולים להיצבע מחר. מחרתיים בכתום.

למי אכפת? לכמה אנשים עם שכל בקודקוד. אבל כידוע. בענייני פוליטיקה- לא נשארו הרבה כאלה.

השאלה היא. האם אני וחבריי נתעורר בזמן. או שמחרתיים אנחנו באוטובוסים. מעיפים אותנו מקו הקיא.

אנחנו מנודים מכל עברינו וקריחים משני הצדדים.

בס"ד

 

 

@נחמיה17