פורום נסיונות פעילים (עמוד 6836)

אני מצטערת, ממש.

ואי אפשר לומר על זה כלום

זה הערבים הכי קשים.

שיעבור הלילה.

איך אני מתלבטת אם ללכת או לא 😔

למרות שכיתה ה בנות חבורה של קרציות קטנות ורועשות!
היו מלאאאאא ריקודים והיה מקום במחיצה של הבנות! ווהו! הערצתי נתונה לה!!
אוקיי בערב רקדנו כמו מטורפות ואז שטפנו את הישיבה וירדנו לאכול סעודת חג.
ואז הלכנו לישון ממממשששש מאוחר, וביקשתי שיעירו אותי לתפילה.
ואז העירו אותי וכאבה לי הבטן ממש ממש אז חזרתי לישון ואז הפסדתי את כל התפילה וכשעליתי התפללתי בחוץ ובאסה כי אני אוהבת תתפילות בישוב.
ואז נכנסתי לרקוד קצת ואז הלכנו לארגן את הפעילות לילדים. ואז מי שהייתה צריכה להיות איתי הבריזה לי והייתי לבד על הנוראיות האלה. למרות שמתישו הן נהיו חמודות ממש.
ואז אנחנו אכלנו והיה מצחיק.
ואז פאדיחה ואז שוב פאדיחה. אבל ממש פאדיחות.
ואז ריקודים ונרדמתי בשיעור של הרב ואז מנחה והביתה לבזבז זמן ועכשיו טדאם מתמטיקה!! בייביי אנשים

שאפו!!

 

 

מישי באה לאודליה?

שמחת תורה 

 

 

(מצטמרר)

 

 

כידוע לכולם, הקפות שניות בהר המור זה מותג, (כמו יום העצמאות במרכז וברכת כהנים בכותל...)יש אלפי אנשים (בערך 3000...) אז לכל מי שרוצה לקטוף מלאכים ולהתחשמל לגמרי לגמרי, אני מחכה לכם בהר המור!!!

 

 

ביי הלכתי, חג שמח (ושוב מצטמרר...שמחת תורה!!!)

נתחיל מראשון בבוקר. ארגנתי את שני החדרים כולל לאסוף שמיכות וכריות לכולם. הכנתי ארבע קילו חלות. באמצע ארוחות בוקר וצהריים. בשלוש הלכתי לערוך בבית כנסת בשביל שתי הישיבות. היה כיף. אפילו אבא שאל מה צריך לעשות, כי אני הייתי האחראית |חש בנשלוש|
נכנס החג. רבע שעה לפני הגיעו האורחים: משפחה שגרה בקריה ועזבה לפני כמה שנים. התלבשות והתאפרות והכול, והופ הבנים חזרו מוקדם מהרגיל למרות ההקפות בבית כנסת השני.
סעודת חג עם שני שישיסטים ממרכז שפירא, שהייתה כיפית כי הם דיברו על קריאת תורה של נשים ועל טוהר והישיב של הרב טל ואני כזה בצד הממ אילו רק הייתי פותחת את הפה, או הלוואי והייתם יודעים מה שאני יודעת.
אחכ הקפות בבית כנסת. לא לפני שארגנתי מיטות לכל הבנים הקטנים. ישבנו בחוץ כי בפנים היה צפוף (אני לא מהרוקדות), וקפאנו מקור. רעדתי מרוב פחד. זה הזמן עם הכי הרבה סמול טוקים וחיבוקים ויאווו שניםם!! ואני שונאת את זה. אבל ניצלתי בנס. סמול טוק אחד וזהו. מעריכה את כל אלו שהתעלמו ממני.
חזרתי הביתה לבד אחרי חצי שעה כדי למלא את תפקידי כפולניה, ונרדמתי די מהר.
בוקר. קמתי בשמונה בערך. התלבשתי ועשינו קידוש ואז יצאתי עם אחותי הקטנה.
בגדול יש שלושה טורים: הטור של הגרעין, שם נמצאים אבא שלי ואחיות שלי, הטור של אור עציון, אליהם אני לא מתקרבת, והטור של בני עקיבא ומעלה חבר, שלעולם אי אפשר למצוא אותם.
אם היו מעירים אותי בזמן הייתי הולכת לקידוש של הגרעין ונמצאת בכל הטור, אבל התעוררתי מאוחר אז הלכתי לפארק בערך בעשר וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. בסוף הם הגיעו. נכנסנו לשני בתי כנסת, היה יפה מאוד, ואז הלכתי לגמרי לבד לתיכון, כי אימא חזרה הביתה עם אחותי החולה וכל השאר הם בנים/ יש להן חברות. הגענו לתיכון, הסתובבתי עם ילדה אחת שפעם הייתי עושה עליה בייביסיטר, ואז חברה שלי הגיעה ונכנסנו לבית כנסת לקריאה של הילדים. אחכ ימאצי ומאז הייצי עם אחותי הקטנה.
באיזשהו שלב הגיע הזמן לחלק שקיות ממתקים לילדים. זה אתגר. לקחתי ארגז, עליתי על המדרגות, צעקתי על כולם שיירדו וחילקתי. היה כיף. מלא בנים סביבי כי אני חילקתי לבנים. קצת רועש אבל מה לא עושים בשביל קצת חיוכים.
הזמן נמרח לו באיטיות עד אחת וחצי אחרי מנחה, וחזרנו הביתה. סיימנו לאכול ברבע לארבע והלכתי לישון. התעוררתי בחמש ומאז ועד עכשיו אני פשוט מורחת את הזמן.
עכשיו כולם בסיבוב שכונות. כל הקריה זורקים סוכריות, מלא סמול טוקים. אחרי הבדחה הקפות שניות במרכז (לא הישיבה) ואין סיכוי שאני הולכת לא תשכנעו אותי.
אז חוץ מזה שהעברתי את כל החג לגמרי לבד, היה מושלם.
והחלטתי שאני מתחילה לצאת בקרוב. ברגע שאקבל הצעה. זה יהיה נכון לי.
כי הסתכלתי על הבנים ההם מהישיבה וכל כמה שפחדתי אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות משפחה כבר. וזהו. היה כיף.
איך היה לכם?

אגב אני יכולה להתחתן, ממש יפה לי מטפחת

ימציאו חיי נצח יום אחרי שאמות

שוטו..

וכל מה שעשיתי בחג הזה היה שיעורים חוץ מיום אחד שהייתי בעמונה. אופ.

בין האמת לנסתר
בעולמינו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה...

@פוסעת פשוט אני מהטלפון זה כבר בקצה מדי

תסבירי לי בבקשה.

כולם שונאים אותי