פורום נסיונות פעילים (עמוד 6841)

ובכלל אם אתם אחים גדולים ורוצים שיאהבו אתכם

ושיעריצו אותכם מלא

ושיחכו שתגיעו הביתה כי רוצים את החיבוק שלכם

אז תהיו אחשלי

תפסיקי להעלב מיזה שוב ושוב ושוב

כי זה לא יעזור

והם לא יפסיקו

תודה.

ניחם שמשו

כאילו בחייאת, מה קשה לא להסתכל?

יואו אי אפשר להבין שאני לא מרשה!

אז לא תקראו את זה, תמותו??? תמותו!!!!!!!

אני לא מציצה לדברים האישיים שלכם אז תתחילו לשמור עיניים ולא לקרוא כל מה שמישהו ליכם כותב/קורא.

מכירים צנעת הפרט?? תתחילו ליישם!!!!!!

שירים תקופתיים:

בזמן האחרון,קצת קשה לי להגיע,

אני הולך ומתנשף ומתחיל קצת להזיע

כי בזמן האחרון,גם קשה לי להשביע,

את הרצון המקולל,לשרוף הכל בלי להודיע




כי בזמן האחרון,אני נוגע לא נוגע

ואם נגיד את האמת,אני הולך ומשתגע,

כי בזמן האחרון, קצת חשוך אתה שומע,

אז תדליק כבר את האור,תעשה מה שאתה יודע




בזמן האחרון, אנשים מוחאים כפיים,

הם מסתכלים עליי קרוב,בלבן של העיניים,

אז בזמן האחרון, נהייתי ביקורתי

ויצא לי קצת לחשוב,עד כמה הייתי אמיתי




כי בזמן האחרון,אני נוגע לא נוגע

ואם נגיד את האמת,אני הולך ומשתגע,

כי בזמן האחרון, קצת חשוך אתה שומע,

אז תדליק כבר את האור,תעשה מה שאתה יודע

אלוהים,

זה כל כך

מדוייק.

וזה בערך:

כמה מבוכים עוד אעבור בדרך אלייך,
כמה עוד הרים ועולמות אחריב בלי לזכור,
בים המלחמה אני נלחם לראות את עינייך,
בלי לדעת בכלל אם רוצות הן אותי לראות.

זה החורף השני שאני רץ בדרך אלייך,
הצירים הרטובים וערפל מונעים ממני לראות,
ובכל פסיעה בדרך מתפלל לשמוע צלילייך,
צעקות שאומרות שהחרשת קוראות לי לחזור.

את הקולות, את שברי האדם אני אתן לך 
והרוח מציקה לעולם, היא לא תרפא 
אכזבות מתחפשות לתקווה כשאני לוחש לך 
שתדעי שאני ממזמן מנסה .

אני יושב בתוך הכלוב ומחכה לטרוף את פחדייך
ופעם שדיברנו את אמרת שגדולים הם מאוד
בתוך גן הזאבים שנערמו לכבוש את חייך
עוד מגן כאן זאב בחייו לא נשאר מאחור.

את הקולות, את שברי האדם אני אתן לך 
והרוח מציקה לעולם, היא לא תרפא
אכזבות מתחפשות לתקווה כשאני לוחש לך
שתדעי שאני כבר מזמן מנסה.

זה היה כאילו שהם אומרים,

אנחנו יכולים, רק תאמינו בנו. תתנו לנו.

והנה, כשנתנו להם, פיתום הם עושים, יוצרים, לוקחים אחריות.

זה היה ככ.. מקסים.

אני מסטולה.

ווהוו ווהוו

בל באמת שזה היה יפה.

אז אפילו.. אפילו קחו כיסאות, קחו, ניתן לכם גם קצת תקציב, מגיע לכם.

הם הגדילו ראש.

היא רק באה וצעקה וצעקה וצעקה ואמרה שזה לא הגיוני.

אוי, זה מזכיר לי את מה שהיה ביום שלישי.

אתם יודעים מה מרגיז אותי?

אנשים שלא מצליחים להבין שיש אנשים שאשכרה, באמת באמת,

בשיא האמת,

*שונים* מהם.

כילו, מה? ישמצב שיהיה בנאדם שיהיה שונה ממני? *ממני?*

בל אני אני. וכנראה שכל העולם הוא אני. עובדה שחייב להיות שכל העולם יחשוב ויתנהג כמוני.

בעכס.

זה מגעיל.

זה ככ חשיבה.. מצומצמת.

פיכ.

שככל הנראה איבדו את אמא שלהם, או יותר סביר - היא נטשה אותם

הם שם כבר שבוע פחות או יותר (בהתחלה הם התנחלו לנו בארון חשמל ליד הדלת)

והילדים פה ממש מתעללים בהם. וגם אין להם אוכל, הם מייללים כל הזמן.

נראה לכם צער בעלי חיים יוכלו לעזור? ואם לא, מה נעשה?

אני לא מסוגלת לשמוע אותם מייללים ככה כל הזמן..

(ולא, לא נותנים לי לאמץ אותם.)

הסכך שלהם מרווח רצח אז רואים מהחלון בתוך הסוכה כאילו אין סכך.

שולחנות מסודרים ב'ח מלאים נרות ומפות וזה, מלא מרוקאים יושבים לכיוון של אחד עם עוד ודרבוקה ורמקולים וזה ושרים פיוטים אדירים... זה הרגע שאתה מתבאס שאתה לא מרוקאי