כאילו אלוהים אוהב אותנו אז הוא אוסר עלי להיות בטלפון ולעשות בשבת? איפה העונג שבת פה? בלקרוא ספרים? בתלמוד תורה? בלאכול? בשיר? מי שלא נהנה מכל הדברים האלה אז אם אלוהים אוהב אותו למה הוא אסר עליו את מה שהוא אוהב או למה פשוט הוא לא ברא אותו כשהוא אוהב את הדברים המותרים בשבת?

פעם חשבת על זה שכיפת ברזל-סרוגה

אתה בר מזל שיש לך בכלל פלאפון?
היית יכול להוולד בתקופה או מדינה או משפחה אחרים לגמרי?

אבלעטרת.א

אם היתה מציאות חיים שונה לא היה את הצורך והרצון לזה

אני מעדיף להיות בדור בלי פלאפון אבל אני עם לצעריגבר עד הקבר

לא אני בחרתי לבוא לעולם

אז הקב"ה נתן לך את האפשרות להיות שביעית מהזמן שלך כמו שבאלך.כיפת ברזל-סרוגה

להיפך.רק הפעם.

יום אחד שאתה יכול להשתחרר מעבדות לפלאפון.
יום אחד שאתה יכול לשבת עם המשפחה ולראות את הפנים שלהם,לראות אותם,להרגיש.
יום אחד שאתה עוצר רגע ממירוץ החיים ומתנתק.
יום אחד שאתה קולט כמה שקט ורוגע יש בישיבה סביב שולחן ושאף אחד לא ממהר..פשוט יושבים..מתענגים על השם.

את צודקת, אבל שבת יש גם לפני שהמציאו את הפלאפוןפעם הייתי ניקית

וגם למי שאין פלאפון

אבל השאר רלוונטים לתמיד,

הלעצור מהמירוץ

אבל כרגע אנחנו עם פלאפון אז למה לחשוב על אם לא היה אתרק הפעם.

הפלאפון וכו?(:

וזאת עבודה.
לאהוב את שבת זאת עבודה תמידית.

כי השבת לא נוצרה בתור יום גמילה מהפוןפעם הייתי ניקית

לא להתמכר אליו יותר מדי צריך גם בלי קשר

שבת זה לעצור מהמירוץ, ואם חלק ממנו זה הפלאפון אז בסדר, אבל לא זה העיקר

נכון.זה ודאי.רק הפעם.

הלואי הלואי שלא רק בשבת נרגיש את השיחרור מהפלאפון..
טאטע יעזור❤

אור החיים ריש פרשת ויחיפלונפון מירוסלב

אלא שיש לנו לחקור זאת במה יבחר ה' לזמנים יקרא לו יעקב ולזמנים ישראל, הן אמת כי בעדת ישראל מצינו שישתנה להם השם כפי מעשיהם כשעושים רצונו של מקום בשם ישראל יכנה אותם ולהפך יקרא שמם יעקב וכן הוא רמוז בדבריהם, (זהר בלק רי ב) וטעם זה לא יוצדק ביעקב כי ישר פעלו בתמידות.

אכן להיות שענף המושכל אשר נתעצם יעקב להשיגו שבאמצעותו בשם ישראל יתכנה הוא בחינת קדושה עליונה ותמצא כי המין המאושר ההוא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות כי ממקום השמחה והמנוחה והגדולה באה, והיה לאות בין עיניך יום שבת למנוחה אשר צוה ה' את בני ישראל והוא לטעם נשמה יתירה ולצד שממקום עליון באה, יצו ה' להרחיק היגון והכעס ולקרא לשבת עונג, והן הדברים עצמם נאמרים ביעקב בהשגתו שם עליון השם יגיד כי צוה ה' אתו את הנשמה העליונה בעלת שם זה של ישראל ומשכנה בו הוא כל זמן שאין שם עצבון וענף הנגדי קצת לשמחה ולשלימות הקדושה והטהרה, ובהעדר כן וינפש יוצאה ממנו כיציאת נשמה יתירה של יום שבת ובאותו זמן לא יקרא לו ישראל, כי בעלת השם הלכה לה ואינה אז ויקרא שמו יעקב, ותשוב עוד הנשמה ההיא באמצעות הכנת והצעת המוכן כהשבת נשמה יתירה בכל שבת ושבת באמצעות הכנת יום המקודש. ובזה תלך לבטח להשכיל טעם בכל מקום אשר בשם יעקב יתכנה הוא לסיבה אשר יארע שם דבר מבחינת העצב והיגון, וארשום לך קצת מהמקומות להאיר לך וזה יצא ראשונה. תחלת דבר טוב ה' בפ' וישלח אמר אליו שמך יעקב פירוש אז יהיה שמו יעקב לצד שהיה אז באבילות אמו כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ב) שאמרו כי אומרו ויברך אותו יכוין על ברכת אבלים ולצד זה יקרא שמו יעקב, ולזה תמצא שבכל אותו פרשה קרא ה' שמו יעקב, וגם בזמן מיתת רחל נקרא שמו יעקב דכתיב (ל"ה כ') ויצב יעקב מצבה על קבורתה, ואחר ששלמו ימי העצב קרא ה' שמו ישראל דכתיב (שם כ"א) ויסע ישראל, בשכון ישראל, והגם שאמר שם ויהיו בני יעקב, יש לך לדעת כי כשיהיו הבנים במדריגה פחותה לצד מעשיהם הגם שהאב יתכנה בשם ישראל הם יתכנו בשם יעקב, ובמה שלפנינו לצד מעשה שהיה שעשה ראובן קרא להם שם בני יעקב ומה שאמר עוד שם (כ"ז) ויבא יעקב אל יצחק אביו לצד שהיה לפני יצחק אביו לא נהג בו הכתוב השררה והגדולה הנרמזת בשם ישראל, וכן תמצא שאמרו במדרש תהלים ילקוט סי' תתע"ה וז"ל אילו היה אברהם קיים היאך היה יצחק מנהיג שררה וכן כל האבות והצדיקים וכו' עד כאן. הנך רואה כי תסתלק השררה לפני אביו ולטעם זה קרא שמו יעקב, וכן מה שקרא לו שם יעקב בפרשת וישב יודיע הכתוב כי כל זמן שהיה יעקב אז בארץ כנען היה ביגון ואנחה ובמדריגת שם יעקב זולתי בזמנים מועטים אשר רשם הכתוב בהם שם ישראל כאומרו (ל"ז ג') וישראל אהב וגו' אז היה שמח והוכן בלי עצב לקרות לו שם ישראל. ותמצא כי משנמכר יוסף לא נקרא שמו ישראל זולת שלשה פעמים (מ"ג ו') ויאמר ישראל למה הרעותם וגו', ויאמר יהודה אל ישראל אביו, (שם ח') ויאמר אליהם ישראל אביהם, (שם י"א) וצריכין להדרש כי דבר אליהם דרך שררה לצד ההכרח שראה שלא חשו לצערו ונשתרר עליהם ורמז כי לא ימחול להם לצד שהוא אביהם, גם שיקבלו דבריו. ומעת התבשרו ביוסף ותחי רוח יעקב (מ"ה כ"ז) ונחה עליו רוח ה' ותיכף אמר הכתוב ויאמר ישראל, (שם כ"ח) ויסע ישראל, ויאמר אלהים לישראל, (מ"ו) עד שנתבשר בגלות וקבל עליו השבר חזר ליקרא יעקב זולת בעת אשר נגלה אליו יוסף לרוב השמחה הגדולה כינה ה' אותו בשם ישראל דכתיב (שם כ"ט) ויעל לקראת ישראל אביו, ויאמר ישראל אמותה הפעם, (שם ל') ומשם ואילך לא נקרא עוד שם ישראל כל ימי היותו בארץ מצרים עד יום שהגיע עת לכתו לעולמו. ומה שאמר (מ"ז) וישב ישראל בארץ מצרים יכוין אל כללות בניו שיתיחס אליהם שם ישראל כשיהיו בדרך יושר, וגדול כח הבנים מכח אביהם כי הבנים כל אשר יטיבו דרכם יקרא להם שם ישראל להיותם רבים מה שאין כן יעקב ידקדק בקריאת שמו לרמוז בקריאתו זמן מצבו, ולא נקרא בשם ישראל כל זמן היותו בארץ מצרים עד עת שקרבו ימיו למות אז נקרא שמו ישראל לצד תוסף רוחם, והוא סוד הגדלת נפש אדם בעת מיתתו, (זהר ח"א ריח ב) לזה אמר ויקרבו ימי ישראל, וישתחו ישראל. וכלך לדרך זה להשכיל בכל מקום אשר יקרא לו שם הוא שמו לסיבה אשר תשכיל שמה. ועיין בדברי הזוהר (שם ריא ב) ותמצא סעד לדברינו. וכל זה הוא דרך פשט, ויש דברים בגו כפי רוחניות הדברים והמשכיל יבין:

ועל זה כתב בספר שבעה עינייםפלונפון מירוסלבאחרונה

והנה הדבר תלוי בהזדככות האדם, באדם פשוט כאשר תגיע אליו תוספת החיות מלמעלה למשל בשבתות וימים טובים, או בעשותו
אחת ממצות התורה, או בלמדו גמרא וכדומה, אז יתיש גיל ורוחו טובה עליו. ובהתוסף החיות ישיר וחמר ובהתוסף עוד החיות תעלה השמחה על גדותיה וקום וירקוד ויספוק כפיים.

אף כאשר יתכונן וגופו יזדכך ברוב תורה ומצות אז בהתוסף החיות מלמעלה בשבתות וימים טובים, ואז יתוסף שמחתו ושכלו יזדכך עוד וקלו בלבו חידושי תורה ביתר שאת וביתר עוז, וכפי רוב החיות בן תזדכך מחשבתו ויהביל יותר את עניני עולם הזה ומוחו יפרה וירבה בחידושין דאורייתא.

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא