ואני ידעתי כי יתלחשו עלי
הלא זה האיש אשר ידענו בו
שהיה מסוחרי ארץ, תורתו אימתי נעשית
התורה העידה לא מעבר הים היא,
שאינה מצויה
לא בתגרנים
ולא בסחרנים
...
כי בנסיעתי לדרך- דעתי עלי'ה
ובישיבתי בחנות- דעתי עלי'ה
אפילו בשעת משא ומתן- דעתי עלי'ה
...
חס וחלילה שתרחק ממנו
רק שתשב ותצפה עוד א-ליו
., שאף בנסיעתי לא מנעתי לקחת עמי
"
(הביצוע של אהרן רזא-ל לזה נהדר,)
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
