אני חברה דפוקה
הבטחתי שאני אדבר איתה ואיתה ואיתה ואיתה, ומשום מה אני כל הזמן עסוקה נורא ולא מספיקה, והבטחתי!
אוף
ועוד לא התקשרתי לאחל שנה טובה לכל מי שאני צריכה
ולבקש סליחה, יש לי כל כך הרבה ממי
כדאי להיות חברה שלך.
כדאי.
אומרת שאני אתקשר "עוד מעט" וזה נהיה מאוחר בלילה ואי אפשר, ומחר שוב אני אצטרך לעזור בבית כל היום
חרוזית
~תות~~תות~
~תות~
~תות~אחרונה 
קשה זה טוב :-)אחרי שנצ מפנקת בצהריים 
והשלמתי חסכים של טיולים עם שירה
וראיתי גם את שירה
והיה טוב
חברות שלי מדהימות ממש
תודה
פוסעתאחרונה
פוסעת~תות~~תות~אחרונהליתר דיוק, מאז שעזבתי את הישיבה. על שולחן העבודה נמצא עדיין המאמר של רוזנצוויג, זה שלמדנו בסדר הבוקר האחרון שלנו יחד (לא, לא גמרא בעיון). לא סיימנו את המאמר ההוא, שערבל בי תחושות חדשות. הכל היה בו התחלתי נורא, אני זוכר, התאמצתי לאמץ את השפה החדשה, הפתאומית הזאת, בסדר בוקר האחרון שלפני הגיוס.
שתדעו לכם שבמסעות הכי טוב לשיר מאיר אריאל, גם כי זה באמת מתחיל בעינייך וגם כי הקצב הגלי שלו, העולה ויורד סוחף אותך אל הצעד הבא. בלאט עלתה השמש עלינו, רגלינו טופפות והאפוד כבר מזמן היה רטוב לגמרי (מה, עשית טבילה?). הרגליים שלי דשדשו בחול. בחצי הראשון של המסע אתה מלא הגיגים, דגל ישראל בתחילת הטור וההתנופפות שלו כן נוסכת בך גאווה. אחד המפקדים נעמד לידי: "קשה לך משה?", "האמת שכרגע לא המפקד", היה נראה מופתע. במסע הראשון או השני, שהיה משהו כמו חמישית מהמסע הזה הוא שאל אותי אם יש לנו כח, שאלתי אותו אם הוא שואל באופן כללי או באופן ספציפי.
עוד מעט ראש השנה ואני כולי סופים, כל כך אלול בחפצא, אם תרצו, שלגברא שלי לא נשאר אלול כשלעצמו. מנסה לנגן לעצמי מנגינה של סליחות אשכנזיות (ספרדיות זה פשוט לא זה, מסתבר), אולי להתרחק מהנשק (כי דמים רבים שפכת). את הסליחות בישיבה תמיד שנאתי.
מודה אני לפניך ולך
על כל החסד והאמת
והטובה והרעה והטובה
שעשית והנחלת עמדי
תמיד זה בחוף, אם כך, תמיד זה בחול. איפה עוד טופפות רגליים בלאט בלילות חשוכים כל כך?
והשנה הזאת, שהייתה, כמה ברכה, כמה חוטים פרומים.
בייניש - בן ישיבה. בן י ש י ב ה.
יעל
פיתה פיתהיעלרק אני אשמח לדעת באיזה ישיבה אני לומדת ומה ההשקפה שלי.
נפתלי הדגענבל
